עריכת הדף "דרישה/אבן העזר/קנד" (פסקה)

== ד ==

לענין זה לא חלתה השבועה כי כבר היה מחויב לראשונה לפרנסה כו' וקשה דלעיל בס"ס קי"ח כתב תשובת הרא"ש בחייט שנשבע ליתן לשמעון חצי מה שירויח ובאותו חצי שהרויח אין בו כדי סיפוקו לפרנס את אשתו ואשתו תובעת מזונות והשיב שהשבועה חלתה וצריך לקיימה וי"ל הא דקאמר הכא שלא חלתה השבועה היינו שלא חלתה על כל מה שירויח אבל על החציה חלתה ולעיל נמי לא חלתה אלא על החצי אלא שאין טעם לדבר וגם שם בתשובה לא חלה הדבר באשר הניח לה החצי אלא משום דאין שיעבוד שייך על גופו וגם אכתי קשה הא דמסיק הרא"ש וכתב בתשובה זו וזה לשונו מה קדימה שייך במזונות ופרנסה יכול לשעבד עצמו לכמה חובות דלא שייך אלא בשיעבוד מקרקעי משמע דבשיעבוד מקרקעי שייך קדימה אפי' במזונות ופרנסה ושם לעיל בסימן קי"ח כתב ז"ל אפי' אם מוכר אדם "נכסיו אין מוציאין מהן למזון האשה והבנות כר וכ"כ רבינו בהדיא ג"כ בח"מ סימן צ"ז בדין סידור בעל חוב דאין מניחין אלא לו מזונות לל' יום ולא לאשתו ובניו אף ע"פ שהוא מחויב לפרנסם כו' עד ורי"ף כתב דאין לאשה מזונות לא ממקרקעי ולא ממטלטלי עד שיפרע המלוה אפי' היתה קודמת כו' עד בד"א במלוה בשטר אבל אם היתה המלוה שעל הבעל על פה והיא לוותה לצורך מזונותיה בעל פה או בשטר איזה מהן שיבא לגבות תחלה קודם ואם באו לגבות כאחד חולקין. ושם הקשה ב"י כיון דכתב בשטר כתובתה ומזונות הרי שיעבודה ג"כ בשטר דאורייתא כמו דמלוה ולמה ב"ח קודם וי"ל משום דמזונות דמכאן ולהבא עדיין לא הגיע ומנה ומזונות שלוותה ואכלה אין לבעל חוב על הבעל שום שיעבוד והאשה אינה תובעת מהבעל מזונות אלא לפרוע מש"ה מלוה בשטר קודמת ומ"מ מלוה על פה אינה בדין שתקדום חייב הוא לפרוע מה שלוותה עכ"ל ובח"מ סי' ע"ג כתב רבינו בשם הרא"ש שכתב בתשובה על ראובן שנשבע שלא למכור משלו כדי לפרוע לשמעון מה שהוא חייב לו וכו' עד אם קדם חוב שמעון לשבועת ראובן לא חיילא השבועה דה"ל נשבע לבטל את המצוה דמושבע ועומד הוא מהר סיני לפרוע חוב שלו ומכין אותו עד שתצא נפשו אם אין רוצה לפרוע עכ"ל ובמה שהקדמתי יתיישבו תשובת הרא"ש דבודאי כשנשבע ליתן כל מה שירויח לשנייה אין השבועה חלה כיון דכבר חייב לראשונה פרנסתה ה"ל כאילו נשבע שלא ליתן לה ומכין אותו עד שתצא נפשו ומיהו אף שאין השבועה חלה כיון דכבר נשא להשנייה נתחייב ג"כ להשנייה דהא אין קדימה למזונות כמ"ש ומש"ה הרי הוא כאילו לא נשבע ויחלוקו במה שירויח יתר על כדי חייו ואף שאסור לאדם לישא נשים א"ל שיש לו כדי סיפוקו כמ"ש בסימן זה ולעיל סי' א' וסי' ע"ז מ"מ זה שכבר עבר ונשא נשתעבד לשנייה כמו לראשונה ומ"ש ואין היתר לשבועתו כו' ק"ק לפי זה הלא אף אם היה לו היתר להשבועה מ"מ הוי דינא הכי לחלוק בהמותר ביניהן נראה דמ"מ להשיב להשואל לפי סברתו כ"כ אף שאין נ"מ בנדון זה. ולעיל בסי' קי"ח גבי חייט דכתב דצריך לקיים השבועה ולא תלה הדבר בהחצי (לק"מ דאמ"ש לפני זה דאין המתנה חל על דבר שלא בא לעולם סיים וכתב דמ"מ צריך לקיים שבועתו) וגם שם הוה כמו מלוה על פה שהרי לא היה שטר לשמעון על החייט. ונראה דה"ט משום דהתם לא היה קצבה לריוח שלו ובשעת שבועה סבור שיהיה די לפרנסת אשתו בהחצי וכן משמע מלשון השואל דשואל וכתב זה לשונו. ועתה אין מספיק לראובן כו' דמשמע דעתה נתחדש הדבר כן שאיכו מספיק ובשעת שבועה לא היה כן ולכן השיב כיון שבשעת השבועה חלה מטעם שהיה סבור שיהיה לאשתו כדי פרנסתה אף שלע"ע (אינו) אין לגרוע חלקו של שמעון משום קדימת פרנסת אשתו דאין קדימה לפרנסה ומ"ה אף אם נשבע לשמעון ליתן שני חלקים מהריוח כשמספיק לאשתו בהשליש הנותר השבועה חלה ומה"ט סתם וכתב שם דאין דומה ולא תליא במה שנותן לה על כל פנים החציה אלא שאם לא היתה השבועה לא היה חל דהוה דבר שלא בא לעולם. וזה אין שייך בנדון זה כשנשא אשה אחרת דאף אם היא דבשלב"ל וגם אין השבועה חלה מכל מקום חיוב פרנסתה מוטל עליו כמו שנשתעבד בשטר כתובתה ליתן לה מזונות. וכשתובעת הראשונה גט צריך ליתן לה ולכתוב לה שטר חוב על הכתובה כיון דגרעה חלקה בלקיחת אשה שנייה אף למ"ד לעיל סימן פ' דא"צ לגרשה בשביל זה מ"מ כאן דהפסידה בידים שאני ודו"ק. ומה שמסיק וכתב דאין שייך קדימה אלא בשיעבד מקרקעי נראה דלא אפרנסה כ"כ דפרנסה אין קדימה אפי' במקרקעי אלא לסברת השואל כ"כ דסבר שיש קדימה אפי' בשיעבוד גופו והשיב דלא שייך כלל כ"א בקרקע ור"ל דוקא במלוה א"נ לפי דעת הסוברים דיש קדימה גם בפרנסת האשה וכמ"ש רבינו בח"מ סימן צ"ז די"א כן כ"כ ודוק: