עריכת הדף "אלשיך/שיר השירים/ד" (פסקה)

== ה ==

'''שני שדיך כו'.''' גם זכות אחר היה לך אז כי שני שדיך אשר מהם תנקו ותמוצי מהשפע העליון ?החם משה ואהרן הלא המה היו לך ממהרים את הקץ כשני עפרים קלי המרוצה מאד כמאמרם ז"ל כי זכותם עמדה לישראל ליגאל בימים הההם בזאת יבחן גודל חסידותם כי רב אחדותם ליגאל בזכותם כי הלא היו תאמי צביה והיא כי זה דרך התאמי צביה כי נפש כל אחד קשורים בנפש אחיו עד גדר שלא יחיה האחד כמו רגע אחרי מות אחיו כי אם כמות זה כן מות זה לרוב דבקותם כן היו משה ואהרן כי עם היות אהרן מתחלה רועה ישראל ונביא להם והמוציא והמביא על כל זה שמח בלבו בגדולת משה וכן משה באומרו שלח נא ביד תשלח סירב בשליחות שבעה ימים לבלתי הכנס בגבול אחיו כמאמרם ז"ל שלח נא ביד תשלח ביד שדרכך לשלח הוא אהרן וכן בשמחה רבה שמש משה שבעת ימי המלואים לחנך את אהרן לכהונה גדולה עם היות שהכהונה היתה ראויה אליו אם לא על שסירב בשליחות כמאז"ל על פסוק הנה אהרן אחיך הלוי וכן אהרן שמח במלכות משה כי זה נסיון והוראת חסידות גדולה וזהו תאמי צביה כלומר היו אלה כתאומי צביה בענין היותם הרועים בשושנים הוא בהיותם רועים ומנהיגים את ישראל הנקראים שושנים: 

או שעור הענין שני שדיך הם משה ואהרן היו ממהרים כשני עפרים לגאול את ישראל ואם תראה שהנה משה היה מסרב שבעה ימים לבלתי לכת בשליחות הלא הוא כי היו כתאמי צביה שגדול דבקותם ואחוותם וע"כ היה מתרשל משה לאהבת אחיו בל יצא מגדולתו שהיה עד כה בין המלך הקדוש ובין העם כי על כן אמר שלח נא ביד תשלח כאמור והראיה כי אחרי כן כאחד היו הרועים בשושנים: 

או יאמר תאמי צביה במה שידענו כי אין הצביה יולדת רק ע"י עקיצת נחש ונפתח רחמה כן משה ואהרן לידתם היתה על יד עקיצת הנחש בעצם בישראל כנודע והוא במה שכתבנו בסיבת גלות מצרים כי היה להתם ולהתיך זוהמת נחש להכשירם לקבל התורה ולכנס לארץ וע"כ להיות להם לעזר ולהועיל הביא הוא יתברך את משה ואהרן בימים ההם מחמת עקיצת נחש אשר היתה בעם ישראל נמצא שגרמה עקיצת נחש את לידתם על דרך הצביה וזהו תאמי צביה שאם היה מאריך לידתם הוא ית' עד מלאת להם ד' מאות שנה במצרים מחמת היות בישראל דבקות הזוהמא היו שם שקועים בעו"ג והיו אובדים ע"כ הוא יתברך חישב את הקץ להתחיל מיצחק הארבע מאות שנה שיבואו משה ואהרן לעולם על פי החשבון ההוא וזהו תאמי צביה כי באו בזמן עקיצת הנחש בריח בתוקף הגלות. וש"ת ולמה המתין הוא יתב' עד היות משה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנים ולא מנה הארבע מאות שנה ממראת בין הבתרים שעל הפרש שבין הזמן ההוא ללידת יצחק אמר הכתוב ויהי מקץ ארבע מאות שנה ושלשים שנה שהם שלשים שנה שממראת בין הבתרים ללידת יצחק לז"א הרועים בשושנים שהוא כי המתין עד יהיו רועים בשושנים שהוא אחר התם מהם זוהמת נחש ונשארו שושנים כמבואר אצלינו פ' שמות בטעם גלות מצרים שהוא כי היו כהיתוך כסף בתוך כור שהסיגים פורשים מהכסף נקי כן אשר היתה עיקר הזוהמא בהם פירשו ומתו בימי החשך והנקיים שלא נשאר בהם זוהמא הם אשר יצאו ומה שארז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן הנה בספר הזוהר העמידוני על האמת כי היו כאשה מתקדשת מטומאתה שאחר פוסק הדם סופרת שבעה נקיים כן שבעה שבועות ספרו עד מתן תורה שאז היה גמר הטהרה וע"כ תלוי רז"ל הדבר בעמוד ישראל על הר סיני באופן כי לא הטהרו ליקרא שושנים עד היות משה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמונים שנה וזהו הרועה בשושנים: 

או יאמר הרועים בשושנים והוא כי רז"ל מדמים את השושנה לאודם ודין כנודע וכן ארז"ל כשושנה אדומה על כסוק סוגה בפושנים והוא כי בהיות ישראל ראוים לרוגז ודין ואודם הם הרועים ומצילים אותם משה כמה פעמים ואהרן במחתה: או יאמר על יניקתם ממקורות עליונים כי שניהם מדרגות נבואתם מלמעלה מכל נביא גם שמשה גבר באחיו: