עריכת הדף "אלשיך/רות/א" (פסקה)

== ה ==

'''וימותו גם שניהם וגו'. ''' ראוי לשית לב למה חזר להזכירם בשמותם כי באומרו שניהם מי לא ידע כי מחלון וכליון המה. ב' אומרו ותשאר האשה שהוא מיותר. ג' למה בחייהם קראם בנים ובעת למות לא באו במשבר בנים ונזורו אחור ליקרא ילדים באומרו משני ילדיה. ד' למה הקדים הבנים לאב ולא אמר מאישה ומשני ילדיה והיה לפי כבודם וכסדר מיתתם. אמנם ראשונה לימדנו דעת אשר בחטאו ימות ולא ישוב ממנו כי מפשיטין מעליו לבושי מכלול כבודו אשר היו לו עד אשר לא חטא על הנפש והוא כי הנה עד אשר לא חטאו הלבישם הכתוב בגדר פאר התייחסם אחר הארץ כאומרו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה אך בהעוותם הורד עדיים מעליה' ומה גם כי בכלל אשמותם היתה מאסם בארץ חמדה כמדובר כי וישבו שם כעשר שנים ע"כ במותם נאמר וימותו גם שניהם מחלון וכליון כלומר שמות' בלבד אך לא אפרתים מבית לחם יהודה כאשר בתחלה כי עונם פארם מעליהם הפשיט וזה ק"ו ממשה שארז"ל שעל שמעו משה את בנות רעואל אומרות איש מצרי הצילנו ולא אמר עברי אנכי מארץ העברים לא נקבר בארצו מה גם עתה האנשים האלה כי מאסו בה שלא יתוארו עוד בשמה. עוד שנית כיוון להורות כי בגיותן נשאום ולא לאישות נתייחס זווגם כי ע"כ נשתנו מאביהם כי בו נאמר וימת אלימלך איש נעמי אך לא כן בניו כי לא יאמר עליהם וימותו מחלון וכליון אנשי ערפה ורות כי אם מחלון וכליון בלבד כי אין אישות למואביה באופן שלא נאמר וישארו נעמי וערפה ורות מבעליהן כ"א ותשאר האשה כי כלותיה לא דבקו בבעליהן לומר זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם שיקראו נשיהם שיור כאשר בנעמי אצל אישה ובניה וזהו אומרו ותשאר האשה כלומר אשר היתה אשה אך לא אשר לא היה להן אישות כי אינן שיור אצל בעליהן וזה יהיה טעם אומרו האשה ולא אמר היא: 

עוד כיון בזה ויתיישבו בו כל ההערות האמורות והוא כי אמר הנה אחרי השתקעם שם כעשר שנים גם עון אביהם גדל עליהם ועל שתים רעות עשו הם בני תמותה על אשר בעלו למואב ואשר מאסו בארץ חמדה וזהו וימותו גם שניהם שהוא גם הם כאביהם כי בחטאו מתו גם הם ולא עוד אלא שגם כי מחלון היקל עונו מעון כליון בנשואיו עם כל זה הוא מת תחלה כנודע כי תחלה פוגעת מדת הדין ביותר צדיקים כמאמרם ז"ל על פסוק כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש וז"א מחלון וכליון כי במחלון הגדול היחל עם היותו טוב מכליון ואומר הכתוב כי כאשר שתים רעות עשו שע"כ מתו גם שניהם ג"כ בשתיהן חטא חטאה בצד מה אמם על אשר לא מחתה בהם באופן כי היא גם היא היתה ראוי' לשלוח בה יד על אשר לא מחתה בחטא בעלה על ישיבת ח"ל וגם על אשר לא מחתה בנשואי בניה וזהו ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה לומ' כי היתה נותר לשיורין שתי פעמים אצל חטא בניה ואצל חטא אישה ולשמ' תאמר כי לא תקרא שיורין אצל בניה כי שמא ברתיחת בחרותן לא ישמעו אליה לזה אמרה ילדיה ולא בניה לרמוז כי לילדים קטנים נחשבו אצלה וזהו ותשאר וכו' כי תקרא נותר אצלם במה שלא מתה עמהם בהיותם ילדיה ונשמעים אליה ולהיות כי גדול עונה על דבר בניה מעל דבר בעלה כי לא ישמע אליה כהם ע"כ הקדים ילדיה אל אישה ולא אמר מאישה ומשני ילדיה ואשר שיירה הוא יתברך זה פעמים עם היותו מדקדק עם חסידיו כחוט השערה אחשוב נרמז בהמשך הענין שמזכיר בפסוקים הבאים שהוא ענין הבאתה את רות שהיתה עתידה לבא מאז כמשז"ל על שתי בנותיך הנמצאות ומגלגלין זכות על יד זכאי ורצה הקב"ה תשאר הצדקת הזאת להביא על ידה את רות ושעור הענין לומר אחר ששיורין היתה זה פעמים למה נשארה הלא הוא על כי על יד כך נמשך כי ותקם היא וכלותיה וכו' שהמשך הענין הוא שעל ידה יצאו כלותיה ורות דבקה בה ונמשך צאת ממנה מלכות בית דוד וזה מאמר הכתוב לפנים באומרו ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה והוא כי אשרי אומרו כמה פעמים כי באו בית לחם ואשר דברה נעמי עם אנשי המקום למה חוזר ואומר אחרי כן ותשב נעמי ורות וכו' אך הוא כי אחרי אומר' וה' ענה בי ושדי הרע לי כאשר יבא ביאורו בס"ד היה מקום לחלוק על מאמרם ולומר אם ה' ענה בך ושדי הרע לך מה לך פה בנפש חיה ולא פגע בך המותה כאישך ובניך ע"כ בא רוח הקדש ותאמר אל תתמה על החפץ איך נותרה היא ותשב אל ארץ יהודה משא"כ ילדיה ואיש' ותשאר שיורי שיורין זה פעמים כי הלא דע כי מה שותשב נעמי ולא מתה בשדה מואב הלא הוא למה שרות המואביה כלתה עמה שהוא להביאה עמה ולגיירה בדרך והראיה כי באו שתיהן בדרך יחד לבדן כדרך אנשים ולא נזוקו וזהו אומרו והמה באו בית לחם ולא אמר והן באו או והנה באו אך יכיוון לרמוז בואן לבדן כאנשים מה שלא יערבו אל לב יתר נשים לעשות כן אך אין זה רק באשר ה' אתן ואם נשית לב אל תיבות שתי פעמים שנא' ותשאר שיראו כמיותרים יתכן כי באומרה ותשאר היא נרמז השארותה להביא את הנקראת אמה של מלכות היא רות כמו שאמרו ז"ל על ויישם כסא לאם המלך אמה של מלכות היא רות וכן עולה מספר אותיות ותשאר היא בהצטרף השתי תיבות כמספר להביא אמה של מלכות ולהיות שעדיין לא נשא מחלון את רות ע"כ לא נרמזה בשם רק אחרי נשואיה ותתאלמן אז בשיור נעמי נרמז בפירוש כי באומרה ותשאר האשה עולה כמספר לבוא ברות כלתה עמה בהצטרפות הכולל כי להיותה כבר רות נודעת נרמז שמה שהיה רות אך אחרי בואה ונעשה הדבר בפועל אז לא נטמן הדבר ברמז כי אם ברור מלל ותשב נעמי ורות כלתה עמה כמדובר: 

עוד יתכן בענין הכתוב וימותו גם שניהם וכו' והוא בהקדים שתי הקדמות. א' אשר ארז"ל על פסוק אני מלאה הלכתי כי הלכה מעוברת לשדי מואב ומת הילד ההוא גם הוא כאחיו. שנית אשר למדונו חכמי האמת כי ענין בועז עם רות בזווג דרך ייבום היה כי עובד הוא מחלון כי בא עדי עובד והוא בעיקר הקדמתם כי רוחו נשאר בבטן האשה וממנו נבנה הולד בהתחברות היבם עמה וא"כ איפ' אכן רוח היתה ברות אשר השאיר בה מחלון ולא כמו זר יחשב הישאר רוח איש הישראל בבטן האשה אשר לקח לו בגיות כי הלא שאני רות כי היא האשה אשר הוכיח ה' להוציא ממנה מלכות בית דוד ופרידה טובה קראוה רז"ל ונבא אל הענין אמר וימותו גם שניהם שמרבה הגם את בן בטנה כי מת הילד אשר הלכה מלאה לה ממנו ואשר מתו הם מחלון וכליון כמוהו ועם היות כי שלשתם מתו עם כל זה לא תתייחס היא לשיורין משוללת בניה כ"א מהשנים הקטנים הם כליון עם הילד השני אך לא ממחלון וז"א ותשאר האשה משני ילדיה הם הקטנים הנקראים ילדים בערך מחלון הגדול ומאישה אך לא ממחלון כי הלא הוא נשאר רוחו ברות לשוב על ידה וזהו ותשאר וכו':