עריכת הדף "אלשיך/קהלת/ב" (פסקה)

== כ ==

אפשר שהוא גמר הענין הקודם שאמר לראותי כי קנאה זו שהייתי מקנא את סכל ישלט בעמלי הבל הוא אז סבותי את לבי והחזרתי מלהנא כ"א אדרבא יתייאש מכל מה שעמלתי במה שהוא תחת השמש ובזה לא ידאג על מה שאחר ישלט וזהו וסבותי וכו' או יקושר עם מה שאחר שאמר וסבותי אני מרפיון ידים על דאגה גדולה מהקודמות עד גדר יאש את לבו על כל העמל וכו' לבלתי הקנות מהכלל כלל הדבר כי יש אדם שעמלו וכו' ולאדם שלא עמל בו יתננו והוא מאמר ז"ל כל אדם יש לו חלק בגן עדן וחלק בגוהנם זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע וזהו יתננו חלקו כלומר מה שיתן הוא חלקו שבג"ע. או יחזור אומרו חלקו אל אדם שלא עמל בו והוא כי על פי דרכו נותן טעם למה לאשר לא עמל יותן טובו של זה ע"כ אמר חלקו לאמר כי חלקו של זה ומשורש נפשו הוא והכל הולך אל מקום א' בבחינה זו והדאגה ה א כי מה היה לאדם אשר עמל בו ולמה ישאר ריקם מעמלו וטרחו: 

או יאמר על ידי חקירתו אלו הייתי סבה ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש כלומר גם אשר איכותי מעל לשמש כמעשה המצו' אחר שמציאת העמל הוא תחת השמש והטעם כי יש אדם וכו' והוא כי הנה ידענו ענין הגלגול כי לא יבצר לפחות פעמים שלש באופן שאם יעשה הוא יתברך עיקר מהגוף האחרון להקימו בתחיי' או מהשנים ויתן חלק מאותו הנפש בכל אחד משניהם אך בראשון יגעל יאבד הגוף ההוא על כי לא הושלם עם שלא בצר שטרח בחכמה ובדעת ובכשרון כי אפי' רקנין שבישראל מלאים מצות כרמון ואם כן איפה גם שהנפש מקבלת באחרונה שכר הכל הלא יתחמץ לבב אנוש על צער גופו אשר יגע וטרח ולא יהנה לו בעולם הזה אשר הוא עמל ויגע בו ולא אחר התחייה כי לא יקום וזהו כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ואחר כך לאדם שלא עמל בו יתננו חלקו והוא האדם הבא אחריו שנפשו בא בו גם זה הבל אחר שמנפש שהיא העיקר זוכה בכל אך על כל זה רעה רבה היא מצד עצמו כי מה הוה לאדם הוא הגוף בכל עמלו וברעיון לבו בהטרח מחשבתו המחלשת את הגוף מה שכרו במה שהוא עמל כי הלא כל ימיו מכאובים בהתעסקו בעבודת ה' שאין עולם הבא נקנה אם לא ע"י יסורין וגם וכעס ענינו שתמיד בכעס ענין של הגוף שהוא יגע וכלה ונפסד וגם בלילה לא ישן וינום לו בהרהורין על משכבו והנה גם זה הבל הוא כי הנה אפשר ליתקן והוא כי הנה אין טוב באדם לתקן הנוגע אל החומר כ"א שלא יהיו ימיו מכאובים רק שיאכל ושתה להנהות את הגוף וגם יעש' מצות באופן שהראה את נפשו טוב על ידי עמלו והוא כי בצאת נפשו ממנו יהיו מראים לה טוב שכרו כמשז"ל על פסוק ותשחק ליום אחרון באופן שאם לא יזכה הגוף אחר כך לא יבצר ממנו הנאה בעולם הזה ולנפש לעולם הבא אמנם הנה ראיתי אני כי אין זה תקון שישמח הגוף במה שיאכל ושתה כי הנה מיד האלקים היה מתת ה' שיראה את נפשו טובו ישמח ויעלוז הגוף באכול ושתה למעדנים כי הלא מי יאכל כמוני כנודע ממאכל שולחנו ועל כל זה לא שמחתי כי הנה מי יחוש חוץ ממני כי תמיד אני חושש ומצטער על זה כי מה הווה לאדם וכו' הנה כי המאכל ושתיה ותענוג אינו משמח לבן דעת ומה שאמרתי מיד האלקים היא הלא הוא כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה משא"כ לזולת כי לא ישמח כמדובר אמנם לחוטא נתן ענין לאסוף טובות העולם הזה ולכנוס ולסגל מצות לתת טוב לפני האלהים אשר תבא נפשו בו וישאר הראשון אשר עמל במכאובים לאסוף ולכנוס ועל היותו חוטא לא יהנה מכל עמלו כ"א הבא אחרון הוא הענין או' כי יש אדם שעמלו וכו'. או שעור הכתוב באומר כי לאדם טוב וכו' כי היא מסקנא דמלתא כי אין לנו להרהר אחר מדותיו יתברך כי הוא הבוחן לבות ידע מתי שוא ואנשי חסד ולכן אשר טוב לפניו ולא לפני האדם שיראה לעינים נתן וכו' ולחוטא למה שהוא חוטא נתן ענין לאסוף וכו' מתת וכו' ולכן אל נתמה על ראותנו אדם שעמלו וכו' ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו כי הלא הוא יתברך ידע החוטא ויאבידנו בשביל הטוב: