עריכת הדף "אלשיך/דברים/ד" (פסקה)

== ט ==

'''רק השמר לך כו'.''' הלא אמרתי לך כי כל משפט הוא כח קדוש רוחני ושמא תאמר במה יודע כי כן הוא ואם אנכי אאמין על ראותי אותות ומופתים מה אעשה לדור אחר אשר לא ראה דבר ואם אומר אליו לא ישמע את דברי לז"א רק השמר לך כו' לומר רק דבר א' עשה ויתחזק זה בך ובזרעך על הנוגע לגופך מצרות העולם הזה ושמור נפשך מאד מדינה של גיהנם פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך את הדברים עצמם כד"א וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע מה שאין הפה יכולה כו' ואין העין יכולה לראות הנה כי ראיית הדברים עצמם הם כחות רוחניים באופן שאל תשכח ודאי אחר שראו עיניך ובזה אל הנוגע אליך אין צריך ראיה גדולה מזו. ועל נינך ונכדך עשה זאת איפה והזהר פן יסורו מלבבך כי כל עוד שהם שוקעים בלבבך כשתלמדם לבניך ולבני בניך יכנסו בעצם הדברים בלבותם ויאמינו כאלו המה בעצמם ראו את הדבר וזה אומר והודעתם ולא אמר והגדתם כו' וכיוצא כי אם והודעתם כי יהיה גדר הודעה בדבר שיצדק לומר כי ידעו כי כן הוא. והוא כלל גדול כתוב אצלנו במקומות רבים כי בדבר הזה תלו קבלת תוכחות מוסר וד"ת אל שומעיהם כ"א אומרה מוציאה מקרב לבו מן הלב יצאו ואל לב שומעיו יכנסו אך אם הוא מן השפה ולחוץ גם באזן שומעיו לא יעשו רושם ככתוב אצלנו על פסוק ושננתם לבניך כו' ועל פסוק קשרם על גרגרותיך לדורשה כתבם על לוח לבך לשיתקבלו לשומעים ואז ומצא חן כו'. ואחר השתלש הדבר ג' דורותיו יושרש הדבר עד לעולם ע"ד מז"ל כי כשהתורה נמצאת שלשה דורות משם ואילך תורה חוזרת על אכסניא שלה לעולם שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך כו' מעתה ועד עולם. ואגב אורחיה רמז דרך להשריש את האדם בעבודת קונו שהוא עינא ולבא שהם סרסורי דעבירה ישקע במצות ובזה לא ישקע אל דברי שקר וזהו אל תשכח את אשר ראו עיניך באופן יהיה נגד עיניך תמיד וגם אל יסורו מלבבך מהטעם הנזכר: 

'''יום אשר עמדת כו'.''' לכאורה יאמר הלא אמרתי לך שתזכה על יד מה שלא תשכח את הדבר אשר ראו עיניך ועל מה שלא יסירו מלבבך שבזכות זה יאריכו ימיך עד שהודעתם לשני דורות לבניך ולבני בניך. תדע לך מה גדול טובך באשר הזהרתיך שלא תשכח כו' כי בזה תזכה לחיות עד שתודיע לשני דורות כמו שאמרתי והודעתם לבניך ולבני בניך. משא"כ על יד קבלת התורה מאז כי לא הבטיחך ה' רק לדור אחד בזכות קבלת התורה כי הלא יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב באמור ה' כו'. לא היתה ההבטחה רק ואת בניהם ילמדון אך לא לבני בניהם משא"כ עתה על יד מה שתזהר שלא תשכח כו' ולא יסורו מלבבך שתזכה להודיע גם לבני בניך כאשר אמרתי לך. ונמשך אל הקודם יאמר הלא אמרתי לך כי ראית את הדברים עצמם שהם כחותיו ית' חיים וקיימים בלתי נפרדים מאיכותו שהוא ענין רואים את הקולות רואים את הנשמע. וש"ת מי יגיד לנו שהרוחניות שראינו היו כחותיו ית' מאיכותו ולא היה רוחניות מלאך במלאכות ה' הדובר בנו מאתו ית' כאלו פיו ית' המדבר על כן הנני מביא לכם ראיות. אחד. כי הנה אשר אמרתי הדברים אשר ראו עיניך היה זה יום אשר עמדת לפני ה' שהוא כאשר אמרת רצוננו לראות את מלכנו ואדבר עמו פה אל פה וזהו יום אשר עמדת לפני ה' ממש כי נתראה לך וא"כ אם אותו ית' זכית לראות וודאי שאת קולו ממש שמעת כי ממנו ית' שראית היה הקול יוצא וזהו האת שהקול היה הבל פיו כח מתאצל ממנו. ועוד ראיה שנית והוא באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי שלא אמר ואשמיעם דברי מאי את. אך הוא מאמרם ז"ל במדרש חזית כי כל דבור ודיבור שהיה יוצא מפי הקב"ה היה מדבר עם כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כך וכך מצות יש בי כך וכך קלים וחמורים יש בי כו' והיה אומר לו הן. מקבל את אלהותי והיה אומר לו הן מיד היה נושקו על פיו והולך ונחקק על הלוח שנא' קול ה' חוצב להבות אש כמבואר מאמר זה אצלנו בביאור שיר השירים ועל זה יאמר שאמר הוא ית' ואשמיעם את דברי שהוא כי דברי הם י' דברות ידבר בם. שהם י' דברותיו חיים וקיימים נאצלים בהבל פיו למעלה מאד מגדר מלאך עד אין קץ וזהו ואשמיעם את דברי שדברי עצמם ידברו בם שאשמיעם מה שיאמרו דברי אליהם הנה כי מה שהיו רואים את הקולות הוא הבל פיו ית' כח מאיכותו. וש"ת הלא שני הדברים האלה לא יסבלם שכל שיראה הוא ית' את עצמו כביכול וישמיע מדבוריו שהם י' כחות מאתו ידברו בם כאשר ידברו איש אל רעהו והנה על זה מאמרו רז"ל במקומות אחרים אומר ששאלו ישראל ואמרו רצונינו לראות את מלכנו כו' וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל אלא צפה הקב"ה שהיו עתידים לעשות את העגל אמר אם לא אתן להם שאלתם יאמרו אילו הראנו אלהותו ודבר בנו לא עשינו את העגל כו' וזה אחשוב כוון פה באומר אשר ילמדון ליראה כו' לומר מה שעמדת לפניו ממש שנתראה לך ואמר להשמיעך את דבריו הלא לא יפלא כי עבה למען תראוהו כל הימים ולא תתפקרו על שלא היה מתראה לכם ולמען שגם את בניכם תלמדון. וש"ת הן אמת שאמר הוא יתברך ישמיענו את דבריו ממש כמדובר ואולי לא בא זה אל הפועל שלא זכינו לכך לזה אמר ראה כי לא כח מלאך היה אשר ראית כ"א כח אלהי ממש כי הלא ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים חשך כו' והוא כי ד' מסכים הם לפניו ית' רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב והנה אם כח מלאך היה חפץ ה' להראות למה לא השמיעכם את הקול מתוך המסכים שהם חשך ענן וערפל כי אם וידבר ה' אליכם מתוך האש שבפנים היא האש הגדולה אשר אין שם מקום למלאך ועוד כי קול דברים אתם שומעים את קול היוצא מהדברים אתם שומעים כי כל דבור ודבור מן העשרת דברות היה מדבר עם כל אחד מכם והייתם שומעים קול היוצא מהדברים. ועדיין אפשר תאמרו כי מי יאמר שהבל פיו ית' ואיכות הדבור אשר מאיכותו היה המשמיע קול ומדבר בנו ואולי היה מלאך גדול האיכות רם ונשא קרוב אל ה' והיה המדבר אלינו בשמו ית' לזה אמר ותמונה אינכם רואים זולתי קול והוא מאמרינו למעלה כי בזה יבחן אם כח אלהי הוא הנמצא פה או מלאך כי כאשר הוא כח אלהי לא יתלבש חלילה בבואו אל העולם השפל למה שכל העולמות משועבדים אליו משא"כ בהיותו מלאך כי בבאו אל גבול העולם השכל יקבל התלבשות מעין העולם הלז ויעשה כמעשה האדם כאשר התראו ליוסף וימצאהו איש כו' וכן ביהושע ומנוח וגדעון וזה יאמר קול הדברים עצמם היה מה שאתם שומעים לא של מלאך והראיה כי ותמונה אינכם רואים זולתי קול ואלו היה מלאך הייתם רואים תמונה כי מתלבש פה כתפארת אדם אחר היותכם תחת ההר ושם ראיתם את הקול ובעולם השפל הזה אם היה מלאך היה מקבל תמונה. אך ודאי שלא היה רק קול יוצא מהדברים בעצמם שכל דבור היה מדבר עם כל אחד מכם. ועוד הכרח אחר כי הלא הקול ההוא היה מגיד לכם בריתו והוא מה שכתבנו מרז"ל שהיה הדבור אומר לישראל כל תורה שבעל פה התלויים בדבור ההוא כך וכך קלים וחמורים יש בי כך וכך גזרות שוות יש בי כו' וזהו ויגד לכם את בריתו היא תורה שבעל פה המתייחסת אל בריתו כמאמר ז"ל על פי כי על כי הדברים האלה כרתי אתך כו' על תורה בבעל פה כרתי אתך ברית. הענין כי היה מגיד בריתו של עצמו באומר כך וכך גזרות שוות יש בי ואלו היה אומר כך וכך יש בדיבור הזה היה אפשר לחשוב אולי דברי פי מלאך הם אך באומר יש בי יורה כי פי הדבור הוא הדובר בך וזה אמר ויגד את בריתו כלומר של עצמו. והביטה וראה כמה גדלה קדושת רוחניותם בלי לבוש כי הלא אחרי כן ויכתבם הוא יתברך על שני לוחות והוא מאמר שהזכרנו שהיה אח"כ נחקק הדבור על הלוח והנה הלוח היה אז להבות אש כמז"ל במאמר הנזכר שלמדו חקיקת הדבור בלוח מפסוק קול ה' חוצב להבת אש ואיך הדבור נחקק בו אם היה בו ממש וגם היות על ידו יתברך שאין לו עסק רק על משולל התלבשות וזה אמר ויכתבם הוא יתברך. ושמא תאמר הלא ראינו הכתיבה בלוחות אבנים גשמיות לזה אמר על לוחות אבנים לומר כי כשכתבם היו למעלה מלוחות אבנים כי היו למעלה רוחניות בתכליות שהיו להבות אש כי עד בואם למטה לא נתלבשו וגם היה בגדר המכתב אל המגל' הסובל הכתיבה כי המכתב חשוב ודק ממנה נמצא כי רוחניותה הקול הנחקק שם היה גדול מרוחניות הלוחות עם היות שגם מעשה אלהים המה וזהו על שני לוחות ולא אמר בשני לוחות אם כן הוי אומר כי גדול כבוד הקול אשר ראו עיניך כי מכבוד אלהי ישראל הוא כמדובר: 

'''עוד''' יכוין באומר על שני לוחות לומר כי גם בהיות הלוחות למטה בארץ ויתלבשו ונעשו אבנים ממש לא נתלבש המכתב כי מה שויכתבם היה איכות כתיבתו גם אחר היותן אבנים למטה כי היתה כתיבתן עולה אל איכותן וזהו על הלוחות ולא אמר בלוחות שהוא למעלה מהן ולא בהן. כאשר על כן כשהשליכן משה מידיו ראה אותיות פורחות באויר והוא כי להיות איכות הדבור אשר נחקק בלוח לא נתלבש גם אחרי היותו פה בעולם הזה ועל כן מ"ם וסמ"ך היו בנס גם בשניות להיותן מעין הראשונות: