עריכת הדף "אלשיך/בראשית/ו" (פסקה)

== כב ==

'''ויעש נח כו' ''' אומרו כן עשה הוא מיותר. אך הוא כי ב' ענינים צוהו. {{ממ|א}} שיעשה התיבה. {{ממ|ב}} שיביא מכל בשר והמאכל. אמר כי עשה הדבר בשני פעמים. וזהו ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים. שהוא ענין האחד. והוא כי עשה התיבה ככל אשר צוה אותו אלהים בכל סדריה ותקוניה. ואחר כך מענין מה שיתן אל תוכה כן עשה. או יאמר בשום לב אל הערות הראייות להעיר בכל המשך הכתובים האלה. והוא כי מתחלה אמר מכל החי מכל בשר שנים מכל כו'. שמורה כי הטמא והטהור שנים מכל יבאו לו. ואחרי כן הוא אומר מן הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה. ומאשר לא טהורה שנים. ועוד שאחר אומרו ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה. שמורה שעשה ענין הבאת הבעלי חיים. וחזר הוא יתברך לצוותו על הבאתן. באומרו מכל הבהמה וכו'. וגם ראוי לשית לב אל אמרו ככל. בכ"ף הדמיון. וגם אל כפל אומרו כן עשה. ועוד אומרו גם מעוף השמים וכו' לחיות זרע על פני כל הארץ. כי הנה בבהמה באומרו שבעה שבעה. לא אמר לחיות זרע. והוא כי לחיות זרע שנים יספיקו. אך היו שבעה על הקרבנות. וא"כ אחר שגם מהעופות הקריב. למה אמר בהם לחיות זרע. ואם אומרו לחיות זרע. חוזר אל הבהמה והעוף תכפל הקושיא. כי לא על כן היו ז'. ועוד אומרו כי לימים עוד שבעה וכו'. כי הלא פסוק זה היה ראוי ליאמר תחלה ויאמר ה' לנח הנה לימים עוד שבעה אנכי ממטיר. לכן תבא אז אל התיבה. ולא בא אל התיבה שנראה עתה על מה שלימים עוד שבעה אנכי ממטיר כו'. ועל פי דרכנו נשים לב אל מספר השבעה. והארבעים יום. וגם אל אומרו ומחיתי וכו' כי הלא כבר נאמר למעלה והנני משחיתם כו' ואני הנני מביא או המבול כו' עוד אומר ויעש נח ככל כו'. כי הלא פסוק זה נאמר למעלה. וגם פה למה נאמר בכ"ף הדמיון. ועוד אומרו ונח בן שש מאות שנה כו' למה הודיענו מספר ימיו בבא המבול. ועוד אומרו מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה וכו' שנים שנים באו כו'. כי הלא זה סותר כל האמור למעלה. שמורה שגם הטהורים היו שנים שנים. והנה הקודם הוא מוכרח. שאם לא כן ממה הקריב נח. ועוד אומרו כאשר צוה וכו' הוא מיותר. ועוד חזר ואמר ויהי. לשבעת הימים וכו' בשנת שש מאות וכו' והרי נאמר למעלה. וכן מה היה. שבפעם הראשונה לא נאמר ויהי לשבעת הימים וכו'. וכן אומרו אח"כ ויבאו אל נח אל התיבה שנים שנים כו' למה נאמר פעם שנית. ועוד ששילש ואמר והבאים זכר ונקבה באו כו' ושלשתן הפך הקודם כי שם נאמר שהטהורים שבעה. ואחרי כן הוא אומרו שנים שנים וכו'. ועוד שבכל מקום שאומר שנים שנים אומר יבאו. ובאומרו שבעה אומר תקח. ועוד למה חוזר ואומר כאשר צוה אותו כו': 

'''אמנם ''' הנה כתבנו. כי שם אלהים הוא מדת הדין. לא מצא נח חן בעיניו. וכן אמר לו אלהים בפירוש קץ כל בשר בא לפני. שהוא לפני בחינתו הוא מדת הדין. באופן שגם אתה לא תחיה. אך זאת אעשה לך. והוא כי ואני וכו' שאתחבר עם מדת רחמים. ובזה והקמותי את בריתי אתך וכו'. וגם זאת תעשה שתרחם על הבעלי חיים וירחמו עליך. כי מכל החי תביא וכו'. אך זה אינו רק להחיות אתך. והוא כי הנה הוא יתברך ברוב רחמיו בטרם תבא הרעה יחשוב מחשבות לבלתי ידחו עוד פעם שנית. והוא כי היה כאשר על היות הדורות ההם מכעיסין ובאין. נתחייבו להביא עליהם את מי המבול. וגם אחרי שוב העולם לאיתנו הלא יתעתדו אם עוד יוסיפו סרה להוסיף עוד לקלל את האדמה. ואין תקנה רק לישבע אל עולם. מלהביא מי נח עוד על הארץ. והנה לא היה מקום למצא חן לזה. רק על ידי קרבן ריח ניחוח כאשר היה. כי ירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' וכו' לא אוסיף לקלל עוד וכו'. והנה להקריב קרבן. היה צריך שיהיו מן הבהמה הטהורה ועוף הטהור. יותר משנים שנים. להקריב. ולהשאיר לחיות זרע. והנה אין ערך לגודל רחמיו יתברך. לאמר מעתה מעת הרוגז תקח לך שבעה שבעה להקריב ריח ניחוח לכני לפייסני לבלתי הביא עוד מבול. ע"כ אין מקום לזה רק על פי מדת רחמים. אך לא על פי מדת הדין. ע"כ כדבר בחינת מדת הדין עם נח: כאומר ויאמר אלהים אל נח וכו' אמר לו עשה לך תיבת וכו' ואצרף מדת רחמים וכו' ומכל החי וכו'. אך שנים שנים מכל גם מהטהורים. כי אינו חושש רק להחיות אתך. ועל זה שנים לקיים המין די. אך לחוש לבלתי שוב להביא מבול. שעל כן תכין מעתה רבוי בטהורים לריח ניחוח לישבע על כך אני חושש. ואומרת התורה הנה מהשני דברים. א' להביא בעלי חיים. ב' להביא מכל מאכל. על הא' אמר ויעש נח ככל בכף הדמיון כי שינה בו. אך השנית שהוא מהמאכל. כן עשה בלי שנוי. ואמר מלת כל. על שנכלל בו גם מעשה התיבה. ושמא תאמר ומה היה השינוי. ולמה שינה. לז"א כי ויאמר ה' היא מדת רחמים לנח. הנה להצילך בלי צער תיבה אי אפשר לך כי צריך אתה לכך. לכן בא אתה כו' אל התיבה. והטעם כי אותך ראיתי צדיק הוא בלבד לפני המדת רחמים. וצריך למרק עצמך. וזה בדור הזה כי אין צדקתך רק לערך הדור הזה. אך מה שעוד ארחם. הוא כי גם שעל פי הדין לא היה ראוי להקדים ארוכה. לבלתי הביא עוד מבול. הלא זאת אצוך מן הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה וכו' ומן העוף הטהור שבעה וכו'. ולמה אני עושה כך. כי לא בלבד אני מכוין באשר הוא שם. לקיום המין להחיות אתך. כי אם דרך כלל להחיות זרע על פני כל הארץ. שהוא להקריב קרבנות. באופן ימשך קיום זרע במה שאינו אתך. כ"א כולל על פני כל הארץ. שהוא על ידי ריח הניחוח. ישבע לבל יוסיף להכות את כל חי כאשר עשה. וזהו שלא אמר להחיות אתך. כי אם לחיות זרע על פני כל הארץ: 

'''ובזה ''' יתכן היות נזכר בכתוב רמז הקרבנות. וכיון שהוא מוסכם כי לכך כוון הוא יתברך בהרבות בטהורים כנודע. אומר תקח. לומר כי אשר הם לקיום המין שהם עד שנים יבאו מאליהן. אך אשר אני מוסיף להקריב מהם למצא חן. תטרח ותקח בעצמך. והנה רצה הוא יתברך לנסותו לזכותו. באמור לו בא אתה וכל ביתך מעתה אל התיבה. על כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר וכו'. כי יאמין כי כן יהיה ויכנס קודם מלאת הימים שבעה. טרם יראה גשם על הארץ. שלא יהיה מקטני אמנה כאשר היה. שלא בא עד שהיו מים עד ברכיו. וע"פ דרכו רמז כי להיותו ממחה קצת מהארץ עד מקום שיתד המחרישה היתה מגעת. לכן על שבראם בשבעה ימים. על כן לימים עוד שבעה. לחוס על עולמו אולי ישובו בתשובה. ע"ד רז"ל {{ממ|ב"ר פ' ל"ב}} שאמרו שהתאבל על עולמו שבעה ימים. ועל היותו ממחה האדם שנוצר בארבעים יום. ע"כ אנכי ממטיר ארבעים יום וכו' כדי ומחיתי וכו'. ואמר ויעש נח ככל אשר צוהו ה' בכ"ף הדמיון. והוא כי אמר הנה להבחין אשר לא נזקקו לשאינן מינן. אמר לי אלהים כי שנים שנים יבאו לי מאליהן. אך לא ז' מהטהורים והנה ה' בעל הרחמים אמר שאקח בעצמי הן הטהורים ז'. אם אקח בידי שבעה מהטהורים. ושנים מהטמאים. איך אבחין באותן שלא נזקקו. ואם אמתין עד שיבאו מאליהן. לא יבא יותר משנים מכל סוג. ע"כ מה עשה לקח בידו חמשה חמשה מן הטהורים. והניח שנים מכל מין שיבאו מאליהן. כאשר צוה אותו אלהים. נמצא עושה ככל אשר צוהו ה' בכ"ף הדמיון ולא בשלמות שלא לקח שבעה אלא חמשה. וזהו ויעש נח ככל אשר צוהו ה'. ועל כן בין מהטהורים בין מהטמאים. באו אח"כ שנים שנים. וזהו מן הבהמה הטהורה ומן וכו' שנים שנים באו אל נח אל התיבה. וזה היה בלא כ"ף הדמיון. כי אם כאשר צוה אלהים את נח. שאחר שלקח עמו חמשה חמשה מהטהורים. באו אליו מאליהן שנים שנים מהל סוג. והנה ספרה תורה כי לא עמד בנסיון להאמין ולבא אל אל התיבה. טרם מלאת השבעה ימים. כי אם אדרבא מה שויבא נח וכו' היה מפני מי המבול. והוא מאמרם ז"ל {{ממ|שם}} אף נח מקטני אמנה היה שלא נכנס עד שבאו המים עד ברכיו שנאמר מפני מי המבול. והוא צודק לפי דרכנו. והקדים ואמר ונח בן שש מאות שנה. כדי להכפיל אשמתו. שלא עמד בנסיון עם היותו בן שש מאות שנה. שעכ"ז לא בא אלא מפני מי המבול כמדובר. ושמא תאמר מה שלא נכנס בתיבה מידי. הוא כי ה' אמר אליו שנים שנים יבאו אליך ולא באו. על כן נתעכב. לז"א הנה זה לא היה. כי היא מן הבהמה וכו' שנים שנים זכר ונקבה באו מאז כאשר צוה ה' את נח והיה מיד. כי הלא ויהי לז' הימים. אחר ששנים שנים באו אליו ומי המבול וכו'. ועכ"ז לא חש מאז לבא אל התיבה עד עצם היום הזה. שמי המבול היו על הארץ. וזהו בעצם וכו' בא נח וכו' המה כל החיה וכו'. כלומ' כי בבחינה זו היו לאחדים המה וכל החיה וכו' כי לא נשתמש מהשכלתו באמונה לבא טרם בא הגשם. כי אם מפני מי המבול כי אז גם הבעלי חיים בורחים מההיזק:


{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:אלשיך: בראשית]]