עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/רכה" (פסקה)

==ד==

[ד] '''[לבוש] בידיהם לא.'''  פירוש דסבירא ליה שאין הפירוש שאב נפטר מעונש בן דהא הבן עדיין קטן ולאו בר עונשין הוא אלא דאב מברך שנפטר הבן ממנו שאין נענש עבורו, ועל זה נראה מכוין הלשון מעונשו, כמו שכתבו תוס' בבא בתרא דף כ"ב שכל אחד היה מתאונן שמא נענש על ידו, עיין שם. ועל זה הקשה בלבוש הא עדיין לא נפטר, מיהו בלחם חמודות כתב פירוש הברכה שעד עתה היה מחויב לחנכו במצוות ולגדלו בתורה ונמצא האב פטור, וכן נמצא מבואר במדרש פרשת תולדות, אמר ר' עקיבא צריך אדם לטפל בבנו עד שלוש עשרה שנים מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני וכו'. כתב בילקוט יש אומרים שמצוה לעשות סעודה בר מצוה לבנו כיום שנכנס לחופה, ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת ארבע עשרה, וכתב בים של שלמה פרק ז' דבבא קמא סימן ל"ז שאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום, ועיקר טעם הסעודה כתב משום דגדול מצווה ועושה. והנה רש"ל תמה על דסמכינן עליו בברכת המזון דאורייתא שמא לא הביא שתי שערות ומתרץ דמן התורה יוצא בברכות קטן אלא שרבנן אמרו שאין מוציא הגדול, לכך אוקמינן אחזקה שהביא שתי שערות, ומגן אברהם בסימן קצ"ט הקשה עליו דאם כן לישני הש"ס דף כ' דכיון שאינו יודע לברך לא גזרו רבנן כדי שלא יתבטל ברכת המזון דאורייתא, עד כאן, כדאיתא ריש סימן קצ"ג, עד כאן. ולא קשה מידי דהא קיימא לן חכמים העמידו דבריהם בשב ואל תעשה ושאני בריש סימן קצ"ג דאפילו שניהם יודעים ליכא אלא מצוה מן המובחר לחלק עיין שם. ומאי שהקשה עוד אמאי פסקו האי בעיא לחומרא בריש סימן קפ"ו, יש לומר דהתם לכתחילה, ובלאו הכי הרבה ספיקות דרבנן הם לחומרא כמבואר בפוסקים. עוד נראה לי כיון דבקטן על כרחך באכל שיעור דרבנן מיירי כדקאמר הש"ס שם, אם כן מסתמא גם באשה דנקטו בחדא בבא נמי בהכי מיירי, ומה שהקשה דקטן לא שייך בערבות איך יוצא הגדול לא קשה מידי דסבירא ליה דטעם ערבות הוא דרבנן, ועיין לעיל סימן קצ"ט עוד מזה: