עריכת הדף "אור שמח/גירושין/יא" (פסקה)

== כו ==

'''נשאלתי ''' באחד שנשא אשה ונודע לו שהיא מעוברת מעו"ג ובעת הנשואין היה תוך שלשה חדשים, והנה נודע כל מה שצדדו האחרונים ובראשם הנוב"י לענין מינקת חבירו אם עו"ג הוה בכלל חבירו, ובכ"ז לענין מעוברת החמיר משום דחסא יעו"ש. אמנם צדדתי כך, דרש"י בעירובין {{ממ|דף מ"ז}} כתב על הא דר' יהודה אומר נשואות יתארסו, ז"ל, מיד דהא לא מיעברא משני תוך ג' ואם תלד בתוך ט' ודאי דמראשון הוא דאי מאחרון בן ששה הוא ולא חיי, הרי משמע מתוך דבריו הקדושים דלר' יהודה דלארס שריא מיד, תו אם תמצא שהיא מעוברת יהא מותר לישא אותה תוך ימי עבורה, משום דלא גזרו על מעוברת חבירו אלא שלא לארס אותה, אבל כיון דאירס אותה בדין תו לא אסרינן ליה לישא אותה, ומדבריו למדנו שאם בשגגה נתחלפה אשתו לאינש אחרינא [או לעו"ג דהולד כשר] ונתעברה מפלוני מותר בעלה להיות עמה בימי עבורה, דלא אסרינן אשתו עליו, כיון דלרש"י אף ארוסתו שאירס כדין מותר לישא אותה. ולדבריו ניחא מאי דפריך בגמרא בשלמא יבמה כו' אלא שאר כל הנשים אמאי ולא אמר משום דאימור מעוברת היא ואסור במעוברת חבירו, דז"א, דאם הוה שרי לישא אותה תו אף אם היא מעוברת שרי בה דאיסורו קל ולא צוו חכמים לפרוש מאשתו בשביל זה. ומצאתי כסברא זו בדברי מהרי"ק שורש קל"ח אות ב', שדחה מה שרצה לפרש בשיטת רבינו דלפי המסקנא דמעוברת למניקה קיימא א"כ בשעת הנקתה יהא צריך לפרוש ממנה, תו חיישינן גם בעת עבורה משום דחסא דלא חייס עליה כדי שלא יהא צריך לפרוש ממנה בעת הנקתה, וכתב ע"ז דז"א, דאם היתה מותרת לו לישא בשעת עיבורה לא היו חכמים אוסרים אותה עליו אפילו לכשתניק משום עכור חלב דאין מכריחין האדם לצאת מביתו וכו', וכיון שכן לשיטת האלפסי ורבינו דמזנה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים והיא נשאת כדין וכמו בארוסה לר' יהודה, תו אף שנמצאת מעוברת מותר בה ואינו צריך הפרשה, דכיון דאשתו היא תו אינה צריכה הפרשה ודוק. וכן כתוב ברמ"א אשה שנאנסה תחת בעלה כו' צריכה להמתין דוקא ג' חדשים, אבל לא הזכיר דאם היא מעוברת אסור להיות עמה, ויעוין אור זרוע שמפורש שם בנתחלפה וכעובדא דמשנתנו, ומסולק מה שנתקשו דהא במזנה סבר דא"צ הבחנה דכיון דסברה שהוא בעלה לא מהפכת ומזנה וכפי' רש"י, ולשיטת הרי"ף צריך לומר דשמואל בלישנא בתרא דאמר קטנה ב"י אינה צריכה להמתין ג"ח דמוכח דגדולה צריכה להמתין, מיירי ע"י חילוף, אמנם הלשון לא מחוור כ"כ:

''' ובזה ''' מיושב מה דחשיב לאוריה מורד במלכות משום דא"ל דוד לילך לביתו ולשכב עם אשתו כמוש"כ התוס' פרק במה בהמה, הא הואי מעוברת חבירו, ואיך צוה לעבור על דברי סופרים. אולם לפ"ז לשיטת רש"י דהגט היה על תנאי ואם היה הולך לביתו היה בטל הגט למפרע, והיתה כאשתו שנאנסה ונתעברה מאחר דאינו צריך להפריש ממנה משום מעוברת חבירו, ויעוין זוה"ק {{ממ|דף ח' ע"ב}} ודוק:

''' והנה ''' בספר משכנות יעקב הביא ראיה דהלכה דמזנה אינה צריכה להמתין מדאמר ריש כתובות ומסכנה ואילך כו' בתולה הנשאת ברביעי תבעל לטפסר תחלה כו' ולדרוש להו דאונס שרי, הרי דיהיו מותרין אחר הבעילה ולא יצטרכו להמתין ג' חדשים, ובמכ"ת זה טעות, דהא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה ולא שייך לחוש להבחנה וכמו דאמר כאן ביבמות על משנה דשילהי ד' אחין דבבעלו ושנו עסקינן, והיא תדע אם בעל ושנה ותהא נאמנת ע"ז, ומלבד זה ממאיסה ליה אחר ביאה ראשונה ואין זה ראיה כלום ודוק. ועיין ריטב"א שביאר דאנוסה ומפותה דפליגי ר' יהודה ור"י מיירי שלא היתה בתולה דאינה מתעברת מביאה ראשונה ופשוט. והנה דברי הגמרא שם, אלא משום דחסא כו' דידיה חייס עליה הכא נמי חייס עליה תמוה דהתרצן מסתמא מחלק דעל דידה חייס ועל דחבריה לא חייס ומאי פריך, ורש"י הוסיף שאין אדם מתכוון להרוג בכוונה, וזה לא נזכר בגמרא. ולכן נ"ל דהכי פריך דאי אפשר שתפיל אשה עוברה בלא סכנה להאשה דסכנת וולד בלא אמו ליכא כדפירש רבינו אשר סוף פרק יוה"כ, א"כ יחוס עליה שהיא אשתו ויהא נזהר מלדחוס הולד ופשוט:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}