עריכת הדף "אור שמח/גירושין/ט" (פסקה)

== יא ==

'''ואם תם הזמן שקבע ולא בא כו' לא תנשא במקום יבם עד אחר י"ב חודש כשיתקיים התנאי:''' 

''' הנה ''' הקדמונים חקרו בטעמא דא, ויעוין ההמ"ג לעיל פ"ח הלכה כ"ב, אמנם הר"ן כתב משום דאיהו לא גמר ומגרש אלא לאחר י"ב חודש, לכן אנן חיישינן ולא שרינן קודם י"ב חודש. והנה לשיטת רבינו דבכל תנאים אף בקום ועשה כמו ע"מ שתתן מנה נשאת לכתחילה ותקיים התנאי יעוין ריש פ"ח, א"כ נאמר דאיהו לא גמיר ומגרש קודם קיום התנאי, אמנם שם הלא בידה ליתן המנה תיכף ואיהו גמיר לגירושין תיכף, אבל כאן הלא התנאי על דבר שאינו יכול להתברר קודם י"ב חודש דעל מיתה לא אסיק אדעתיה, וא"כ לא גמר שתהא מגורשת רק בכלות י"ב חודש, אמנם אכתי הא איהו גמיר לגרש כשלא יבוא בתוך י"ב חודש למפרע מהיום, והא אנן ידעינן דודאי לא יבוא תוך י"ב חודש דהא בתוך י"ב חודש מת כבר, רק דאנן אמרינן אולי גם זה בהתנאי שיתמו י"ב חודש עד זמן נשואיה ותהא אגודה בו כל י"ב חודש וכמו שאמר שלא תנשאי עד י"ב חודש, והתנאי כולל שני דברים, אחד שאם יבוא יבוטל הגט, ואחד שלא תנשא עד י"ב חודש כיון דנתן הגט מעיקרא על אופן שהברור לא יכול להיות קודם י"ב חודש, אימור גם זה אסיק אדעתיה שלא תוסר זיקתו כל י"ב חודש כיון דקיי"ל לצעורה קא מכוון, ולפ"ז יתכן דהא דמספקא להו הוא, דאם אין אונס בגיטין אז לא אסיק אדעתיה אונס מיתה בפרט ואימור דלא גמיר לגרש רק כשיעברו י"ב חודש אף שיהיה אנוס, אבל אם נאמר יש אונס בגיטין ואמרו בריש כתובות דאף דאם חלה לא הוי גט, מ"מ מת הוי גט דניחא ליה דלא תפול קמי יבם והיינו משום דמיתה אסיק אדעתיה שמא ימות ולא תהא זקוקה, א"כ כי האי גוונא שודאי לא יבוא הלא חל גיטא למפרע ותנשא. אבל אם נאמר דמיתה ג"כ כיון דהוי אונס לא אסיק אדעתיה ומן הדין מיתה ג"כ הוי אונס דלא סליק אדעתו רק דרבנן אפקעינהו לקדושין משום צניעות ופריצות, ונחזי לפ"ז לעיגונא דצניעות דסברה דאנוס ליכא למיחש טפי מקיום התנאי בלא אונס, דעל זה אתיהב גיטא, ולתקלה דפריצות ליכא למיחש קודם גמר זמן התנאי וא"כ מהיכא תיתי יפקעו חכמים הקדושין טרם כלות השנים עשר חודש, ונמצא דאיהו לא אסיק אדעתיה אונסא דמיתה ובטל גיטא, רק כשיתקיים התנאי בפועל יפקיעו חכמים הקדושין ועדיין לא הפקיעו א"כ אינה רשאה להנשא עד שיכלה הזמן ויפקע הקדושין שאז ימחו חכמים בהקדושין ופשוט. ואף אם נפרש כפירוש קדמאי כיון דאף אם יאנס ג"כ יפקעו הקדושין, ותו מסיק אדעתיה שגם ע"י אונס יהא גט חל למפרע כיון שכך וכך לא תהא שלו דרבנן יפקיעו לקדושין דיליה, א"כ כיון דחכמים אינם מפקיעין הקדושין רק לאחר כלות השנים עשר חודש תו גם איהו לא מכוון דיהא חל הגט רק ככלות הי"ב חודש וכשלא תנשא תוך הי"ב חודש אז גמיר ומגרש, וטעם זה נוח טפי לטעמא דרבינו נסים ודוק:

''' והנה ''' בירושלמי אמר טעמא שלא תנשא במקום יבם עד אחר י"ב חודש אף שאי אפשר שיבוא, משום דחשו רבנן שמא ניסין עביד ליה וחיי. וצריך מובן, דאטו אם יחיה תהא אשתו ונמצא דמיתה גרע מגירושין דלא פקע אישותו מינה ואם יחזור ויחיה תהא אשתו למפרע, ועל כרחין דעל התנאי קאי שכיון שאם יבוא תוך י"ב חודש אף אם יחיה לאחר שימות ע"י נס ג"כ לא הוי גט וזה נכלל בלשונו אם לא אבוא, אבל אם יבוא אף שמת בינתיים הרי היא זקוקה לאחיו דאיתבטיל גיטא מעיקרא, ונמצאת זקוקה ליבם, דאכתי קשה דהא כיון דמיתתו פקע אישותו מינה ואם תאמר ליבטל גיטא למפרע והוא זקוקה ליבם אחיו נמצא כי יחיה, אחרי שימות הוי הוא כאינש דעלמא, והיא אסורה לו משום שהיא זקוקה ליבום וכל עיקר תנאו הוא שתהא אשתו ומכוון דלא תיפול קמיה דיבם כדאמר בפ"ק דכתובות, ואם תאמר כי מתנה שאם יחיה אחרי שימות יתבטל גיטא נמצא שתהא אסורה לו משום שתהא זקוקה ליבום, וצ"ל כיון דמשמעות הלשון כולל בכל אופן שיבוא אף שימות בינתיים אף שהוא סותר הכוונה לא איכפת לן. ולפ"ז א"ש מה דאמר בירושלמי באם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו גל או שנשכו נחש ה"ז גט שלא עמד מאותו החולי, משום דהלשון משמע שלא יעמוד מחולי זה, אף דכוונתו לא היה על אונסא דלא סליק אדעתיה, דרק על חליו כוון, רק שכיון שנכלל זה בלשון מועיל לקיום התנאי, וגמרא דילן לא מפליג בין אם לא אעמוד מחולי זה לאם מתי מחולי מזה כמוש"ב בתוספות דאזלינן בתר הכוונה א"כ הוא הדין הכא אזיל בתר כוונתו ולא כוון שיתבטל הגט אם יבוא אחרי שימות, ומש"ה איכא טעמא אוחרי עיין ר"ן וההמ"ג פ"ח הלכה ב' יעו"ש, ודוק: