עריכת הדף "אבני נזר/אבן העזר/קסו" (פסקה)

==ד==

ד) ואשר כתב על מ"ש בנ"ד לפלפל מטעם זכיי', הלא הר"ן כתב ריש פרק התקבל אפי' עשאה שליח מ"מ אינו מועיל משום זכי', אין ענין לנ"ד שנשבע שלא יבטל, וכן כתבתי בתשובתי שנתן גט ונשבע שלא יבטל, הנה שהגט אצלו בהסכם גמור, ומהיכי תיתי ניחוש שמא יבטל, והיינו דבממנה שליח לקבלה עוד אינו מוכח ומורה על רצון גמור כיון שבידה לחזור, ועיין תוס' ב"ק (ע"ג) בד"ה שהעידו בבת אחת והוזמו שהעדים אינם נפסלין תכ"ד כיון שעדיין בידם לחזור, ואף אם לא חזרו העדות חל למפרע, דהא טעם חזרה תכ"ד כתב הרמב"ם דאגלאי מילתא דהוי כטועה, וע"כ כשלא חזר מחמת עצמו לא הוי חזרה, כמ"ש הריטב"א הובא בבדה"ב חו"מ סי' כ"ח. וא"כ העדות חל תיכף, [רק אם חזר אמרינן דהי' טועה] מ"מ אינו מזיד גמור כיון שהי' בידו לחזור, ובכתובות (ל"ג.) דמקשה ונתרי בי' תכ"ד אף דהתראה בשעת אכילת איסור בעינן, נראה לי לפרש דאת"ל צריכין התראה הויין עד שהתרו בהן כעדות שאי אתה יכול להזימה, ועדותן רק לאחר התראה במה שלא חזרו. והוה התראה בשעת אכילת איסור, ולדברי התוס' הנ"ל אף אליבא דאמת הוי עדות שאי אתה יכול להזימה עד לאחר כדי דיבור] והכי נמי אינו רצון גמור כל זמן שבידה לחזור, ובגיטין (י"א:) קרי לי' חב לאחרים מה שלא יוכל לחזור אף שעשאה שליח לשחרר. ובתוס' רי"ד ב"ב (קמ"ו:) בהא דברוך הטוב והמטיב ולא בטל גיטא, שעבור זה שמת שעדיין לא נתנו לה והרי היא ברשותו ליתן או לבטל, אבל ביטול לא הוי עד שיבטל בפירוש, (וכן משמע מפירש"י גיטין (ל"ד) ולא בטל גיטא אם נתנו לה למחר, נראה דאם תיכף לא הוי גט, דזה הוי כפירש שעוד יתיישב בדעתו אם ליתן או יבטל, אך כשעבר איזה זמן ולא ביטל הוי גט, ויש לי ספק גדול בכמה דינים שנזכר בש"ע דלא הוי רק גילוי דעת ולא מבטל גיטא, ולדברי תוס' רי"ד ומשמעות פירש"י ליתא], וע"כ חיישינן שלא חזרה בה, דאף תחילה לא ידעינן אם היתה מוחלטת בדעתה שלא תוכל לחזור, משא"כ בנשבע, לזאת אין דעתי מסכמת להתיר בלא הרשאה אחרת: