עריכת הדף "אבני נזר/אבן העזר/מ" (פסקה)

==ד==

ד) וכן משמע בראב"ד פ"ד מהלכות קרבן פסח הלכה א' במ"ש הרמב"ם דאם אמר לו שלוחו שלא לשמו שחטתיו אם הי' נאמן לו סומך על דבריו ועושה פסח שני ואם לאו פטור ואם רצה לעשות פסח שני הרי זה משובח, והשיג הראב"ד שאין זה שבח שאם פטור אינו יכול להביא פסח על תנאי של שלמים עיי"ש, אבל אם הי' נאמן לו מודה הראב"ד שעושה פסח שני, הרי דמהימן לי' כבי תרי מועיל גם שמותר להביא פסח [אף שלולי שנאמן לו הי' אסור להראב"ד] וכיון דמועיל נאמנותו אפי' להקל כ"ש שמועיל להחמיר מעיקר הדין לא לצאת ידי שמים לבד, וכן משמע עוד בראב"ד הובא בשלטי הגבורים פרק זה בורר שאלה לראב"ד שיכול להחרים סתם אם אין חבירו מאמין להעד, ואי אפי' מאמין באמת פטור בדיני אדם מה חרם שייך, אלא ודאי שאם באמת מהימן לי' גם בדיני אדם מחוייב לגרשה ואסורה לו כט"ז {{הערה|'''*) הגהה''' יש לעיין לפמ"ש הט"ז דמהימן לי' כבי תרי דין גמור דחשוב שברור בעיניו ואף להקל כנ"ל מראב"ד א"כ הא דכתובות (פ"ה.) השתא דאמרת קים לי' בגוי' מילתא כגון אבא מר ברי קרענא לשטרא אפומי' קרענא ס"ד, וכיון דחשוב כברי אל הדיין שהשטר פרוע למה לא יוכל לקרוע השטר, אך לפמ"ש הרשב"א פרק החובל (   ) דבדיין יחיד לא אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראי' כיון שאין לו נאמנות לא יוכל לפסוק עפ"י ידיעתו לבד, ה"נ לא יוכל לפסוק עפ"י מה דקים לי' לבד כיון שיחיד הוא ואין לו נאמנות, ובזה מצאנו טוב טעם בהא דמסיק שם דמרענא שטרא אפומי' ופירשו התוס' דחייב בעל השטר שבועה, ולפמ"ש מובן בטוב טעם, דמה דקים לי' לרבא יכול לפסוק, רק שתאמר שאינו נאמן שבאמת קים לי' בגוי', א"כ הוה לי' ע"א מעיד שהוא פרוע לא יפרע אלא בשבועה:{{ש}}

'''ובזה''' יש ליישב לכאורה קושיית התוס' בר' פפא מה נ"מ אם קים לי' לרבא בגוי' או לא כיון דלא מהני קים לי' בגוי' רק לשבועה, ובלא"ה לא גרע ר"פ מע"א דעלמא, ולפמ"ש י"ל דבאמת בדר"פ אם הי' קים לי' לרבא בגוי' הי' בטל השטר לגמרי דאיכא תרי סהדי, ר"פ, ורבא דאמר דקים לי' בגוי' ודווקא אבא מר בר בנו של ר"פ לא יוכל ר"פ לפסול השטר לגמרי אפומי', ותאמר שבנו של ר"פ יהי' ע"א ור"פ שאומר דקים לי' בגוי' עד שני, שהרי אב ובנו אין מצטרפין לעדות אחת, אבל ר"פ ורבא שפיר הוי שני עדים, אך באמת הא ליתא דאי אפשר דר"פ ורבא יצטרפו שנים, כיון דעדות רבא מכח ר"פ, ואם תסלק עדות ר"פ לא ישאר כלום, א"כ דומה לנכי ריבעא דממונא אפומי' דחד סהדא וגרע מינה. עד כאן הגהה, ועיין מ"ש במק"א [והוא בסי'  ] דשם נתבאר בארוכה עי"ש:}}: