עריכת הדף "אבני נזר/אבן העזר/יא" (פסקה)

==ד==

ד) והנ"ל בזה שגם ר"ת מודה שנאסרת לבעל, אך לבועל הנכרי מותרת לכשיתגייר, הגם דמטעם דביאתו כביאת בהמה אין לחלק לכאורה בין לבעל בין לבועל, כמו שאבאר והנה תחילת דברי ר"ת דאין חייבין מיתה על ביאת נכרי הם דברי רמב"ן במלחמות ס"פ בן סורר וז"ל הנבעלת לכותי אין שם מיתה ולא כרת אעפ"י שהיא אשת איש משום דאשת רעהו כתיב וכו' ובחי' הר"ן שם דפטורא מדרשא דאשת רעהו ולא אשת אחרים עיי"ש, האומנם כי י"ל דלא אמעוט רק אשת גוי, דזה סברא דגוי אין לו אישות כל כך, אבל אשת ישראל נבעלת לגוי מה סברא זו, ע"ז אמר ר"ת שגם בזה יש סברא דביאתו כביאת בהמה ושפיר מימעט מאשת רעהו, וכיון שזכינו שאין בה מיתה וכרת כדברי רמב"ן הנ"ל {{הערה|'''הגה"ה''' הגם כי לכאורה יש מקום עיון בכרת הלוא ביבם קטן שבא על יבמתו דאין חייבין עלי' מיתה מכי ינאף אשת איש פרט לאשת קטן, מ"מ כתב הרמב"ן סוף פרק האשה רבה ופרק ה' דנדה דמדאורייתא קני' לכל דבר לפטור אשתו מן היבום וליורשה וליטמא לה, ואם לא הי' חייבין עלי' כרת הי' קידושין אחרים תופסין בה ואין זה קנין גמור, ואיך נפטרה מן היבום, אלא ודאי חייבין עלי' כרת רק ממיתה נתמעט, ולמה לא נאמר כן גם באשת אחרים, דאף דנתמעטה ממיתה לא נתמעטה מן הכרת ואכתי גילוי עריות הוא, אך דברי רמב"ן ברורים שגם בפ' אחרי גבי לאו וכרת כתיב ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו' ועמיתך פרט לגוי כמו בפ"ב דבכורות (י"ג:) לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לגוי, ובפרק הזהב (נ"ט) שבועות (למד) עמיתך עם שאתך בתורה ומצוות, והנה נתמעט אשת גוי או אשת ישראל לגוי, ובסוף הפרשה כתיב עלי' כרת, הרי שגם מכרת נתמעט: '''ע"כ הג"ה'''}} קשה האיך תיאסר לבעלה בביאת גוי, הלוא בפ"ב דסוטה (י"ח) שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה משום דאין בה כרת ואין הולד ממזר וה"ה בגוי דאין בו כרת ואין הולד ממזר ממנו: