עריכת הדף "
אבן האזל/גזלה ואבדה/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ה == '''היה עד אחד מעידו שנכנס ונטל כלים תחת כנפיו ואינו יודע מה הן והוא אומר לא גזלתי כלום או שאומר בחובי נטלתי הואיל ואין העד יודע מה היה תחת כנפיו, הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא גזל שאינו מוחזק בגזלנות אלא בשני עדים.''' ''' השגת ''' הראב"ד: היה עד אחד וכו'. א"א ואילו היה שם שני עדים והיה בענין זה לא היה נאמן זה אפי' בלא שבועה לאו היינו שמעתיה דרב יהודה דאומר ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ולא אמרן וכו' אלמא איכא אורחי טובא דמהימן ואע"ג דאיכא עדים עכ"ל. ''' כתב ''' המ"מ דכונת הראב"ד הוא משום דהרמב"ם לא הזכיר שנכנס למשכנו, ולכן הקשה מהא דרב יהודה, והרמב"ם סמך על מש"כ למעלה דאנכנס למשכנו איירי. אכן אכתי דברי הראב"ד אינם מיושבים כמו שהקשה הלח"מ דהא גבי ראוהו שהטמין כלים חייב שבועת היסת כמש"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' טוען. ואמאי כתב הראב"ד בלא שבועה, וכ' הלח"מ דאולי מש"כ בלא שבועה היינו בלא שבועה בנק"ח. ובודאי זה דחוק. ונראה דכיון דהראב"ד מפרש דברי הרמב"ם בהלכה זו שהוא לא סמך על מש"כ מקודם. א"כ לבד שלא הזכיר הרמב"ם שנכנס למשכנו לא הזכיר גם טענת הבעלים שכתב רק דהעד מעידו שנכנס. והוא אומר לא גזלתי כלום וכו', וכיון שאין כאן תביעת בעלים ליכא שבועת היסת. ואף דאם הראב"ד מפרש כן הי' לו להקשות דמה הוי מהני אם היה העד רואה מה הן. אבל באמת בזה שיטת הרמב"ם דע"א מחייב שבועה אפי' בלא טענת הבעלים, והראב"ד השיגו בזה בהלכה י"ג ובהלכה י"ז. ולכן לא השיגו מטעם זה כאן דאינו אלא מה דמוכח מדבריו, ושם בהלכה י"ז מפורש להדיא. ''' ורק ''' דלפי"ז אם הראב"ד מפרש דברי הרמב"ם בדליכא טענת בעה"ב א"כ יקשה אפי' לשיטת הרמב"ם דנשבעין ע"פ ע"א אפי' בלא טענת ברי של התובע, דעכ"פ למה כתב הרמב"ם שאינו מוחזק בגזלנות אלא בשני עדים דמה הוי מהני אם הי' מוחזק בגזלנות דכיון דאין הבעה"ב טוען ברי הא אינו יכול לישבע וליטול. ונראה דכונתו לענין אם אמר בחובי נטלתי דכיון שלא הכחיש לגמרי את הע"א ואינו נשבע נגד העד א"כ אם הי' מוחזק בגזלנות גם ע"פ ע"א כ"ז שלא נשבע כנגדו לא היה יכול לישבע שבחובו נטל. וממילא באמת הי' פטור לגמרי כיון שכנגדו אינו יכול לישבע. ולכן אמר דאינו מוחזק בגזלנות משו"ה יכול שפיר לישבע. ''' אלא ''' דכ"ז הוא לבאר כונת הראב"ד בהשגתו, אבל כונת הרמב"ם הוא בודאי כמש"כ המ"מ דסומך על מש"כ מקודם גבי שני עדים שנכנס למשכנו והבעה"ב אומר כך וכך גזלתני. רק דצריך ביאור למה נשבע בנק"ח אפי' אם הבעה"ב טוען ברי כיון דלא הוחזק בגזלנות והע"א אינו יודע מה הן. והנה הטור בסי' צ' כתב בזה דנשבע היסת שאינו מוחזק גזלן ע"פ ע"א. וכתב הפרישה וכן בסמ"ע דטעמו משום דאפי' אם היו שני עדים בענין זה לא הי' נוטל בלא שבועה לכן אין ע"א מחייב שבועה כמבואר בסי' ע"ה בדברי הטור בשם הרמ"ה הביאו הש"ך ס"ק מ"ז. ודעת הרמב"ם צריך ביאור. ''' והנה ''' התומים כתב דכיון דהע"א ראה שנטל כלים תחת כנפיו ואינו יודע מה הן והוא טוען לא גזלתי כלום דהיינו שלי נטלתי או בחובי נטלתי ע"כ כנגד הפחות שבכלים הוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ובודאי צריך לשלם ואנו דנין רק על שאר הכלים שבעה"ב תובע דכיון שלא הוחזק גזלן ע"פ ב' עדים לא דיינינן תקנות נגזל. אבל שבועה בנק"ח חייב. דהרמב"ם סובר דנתחייב מתוך טענתו הוי כמו העדאת עדים. והילך לא הוי כיון שהוא כופר. ודבריו תמוהים דהא לפנינו בהלכה ט"ז בהא דמשלם מקצת עפ"י ע"א משום מתוך כתב הרמב"ם מתחלה דישבע על השאר מדין מוב"מ. וכתב ע"ז ודעתי נוטה שישבע היסת. א"כ למה סתם בהלכה זו שישבע בנק"ח. ועוד. דעיקר יסודו דע"כ מה שראה העד משלם משום מתוך בפחות שבכלים. ומוכח דסובר דעיקר דין נגזל כן הוא דכיון דראו עדים כלים תחת כנפיו, צריך לשלם בפחות שבכלים בלא תקנת נגזל. והוא תימה רבה דא"כ מה חולק ר' יהודה ואומר עד שתהא שם הודאה במקצת. ופירש"י דלר"י לא תיקנו שבועה ליטול אלא במקום שיש שבועה על הנתבע דלפי"ז תמיד יש שבועה על הנתבע מדר' חייא קמייתא ואין לומר דר' יהודה לית לי' דר' חייא דה"ל לגמ' לומר כן. ועוד דהא משמע מדברי הר"י וכן מדברי הרי"ף בפ' כל הנשבעין דדוקא ר' יהודה הוא דסבר דבעינן שיהי' דין שבועה על הגזלן. ואילו לפי"ז לדידן דקיי"ל כר' חייא גם לרבנן איכא שבועה על הגזלן. ועוד דלפי"ז לא הי' להרמב"ם לסתום דבריו והי' לו לכתוב דעכ"פ פחות שבכלים נוטל הנגזל, וגם בהלכה ב' גבי ב' עדים הי' לו לכתוב כן דזה נוטל בלא שבועה, וע"כ דמה שראו כלים תחת כנפיו אינו מחייבו בממון דאפשר היו כלים שבורים שאינם שוים כלום. וכן מפורש להדיא בחידושי הר"י מיגש במה דאמר בגמ' בטענו כלים הניטלין תחת כנפיו דאמר רב יהודה ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא. ורש"י אינו גורס "דאמר" אלא "אמר" משום דדינא דרב יהודה לא שייך לנגזל דמתני', והר"י מיגש יישב גירסת דאמר שפירש דלא ראו העדים גוף הכלים אלא שראו שהוציא דברים טמונים תחת כנפיו ואפשר לא כלים היו אלא עפר היה או דבר שאין בו ממש או דבר שאין בו שו"פ. וע"ז מייתי דרב יהודה דהתם נמי הכי הוא. ואילו לא ראו עדים היה נאמן לומר לקוחין במיגו דלהד"ם ובראו עדים אינו נאמן כיון דעכ"פ ראו שנטל וה"נ הוחזק בגזלנות אף שראו רק הנטילה, ואף שהרמב"ם כתב להדיא שראו כלים מוטלים תחת כנפיו ולא כמש"כ הר"י מיגש דלא ראו כלים אלא דברים טמונים. אבל בעיקר ודאי מפרש כהר"י מיגש, ומשום דמשמע להרמב"ם לשון הגמ' שראו כלים טמונים. אבל גם בכלים טמונים כיון שלא ידע מה הן אפשר שאינם שוים כלום דאפשר היו שבורים או כלי חרס מנוקבים. וע"כ דגם הרי"ף מפרש כן דכתב בשער א' כגון שהעדים מעידים אותו שנכנס למשכנו את חבירו ולא הי' תחת כנפיו כלום ויצא וכלים מוטלים תחת כנפיו. ומ"מ גורס דאמר, והראשונים לא כתבו תי' אחר על גירסת דאמר דהרשב"א והריטב"א והר"ן דחו גירסא זו, וע"כ דהרי"ף מתרץ כהר"י מיגש אף דכתב דראו העדים כלים תחת כנפיו דמשכחת גם בכלים שאינם שו"פ וכנ"ל, ובודאי זהו דעת הרמב"ם. ''' שוב ''' ראיתי להנתיבות שכתב להיפוך מהתומים דמהכלים שלא ראו העדים לא מיירי ובודאי אינו נשבע ש"ד דהא העד אינו מעיד עליהם ולא הוחזק גזלן בעדים, ועיקר מחלוקת הרמב"ם והטור הוא על החפצים שמעיד העד שלקח רק שטוען בחובי נטלתי, וגם אין לומר שאין העד יודע איזה כלים נטל דהא אפילו בב' עדים בעינן ראה כמש"כ הש"ך בס"ק ג', ולכן ע"כ שראה החפצים ומ"מ כיון דסובר הטור דאפי' בראו ב' עדים החטיפה והוא טוען בחובי נטלתי אין הבעה"ב נוטל בלא שבועה לדעת הטור כיון שטוען גנובים דמבואר בסעיף י"א דאינו נאמן רק הכא שנכנס למשכן הוי כמו הוחזק לגנב ומהימן בטוען גנובים וצריך הבעה"ב שבועה, וכמש"כ הש"ך בס"ק ז' לדעת הטור, ולכן כיון דאין מוציאין ממון אפי' בב' עדים בלא שבועת הנוטל, לכן גם בע"א לא דמי לנסכא דר"א, ע"כ תורף דבריו שביאר ד' הסמ"ע והקשה בזה על הש"ך שכתב בסק"ג דהמחבר ס"ל דהבעה"ב א"צ שבועה דלמה הסכים לדברי הסמ"ע. ''' אך ''' גם דברי הנתיבות קשים טובא, דאיך אפשר לפרש שראו העדים הכלים דהא בין בדברי הרמב"ם בין בד' הטור מבואר להדיא שהעד אינו יודע מה הם, ומש"כ הנתיבות דע"כ בעינן ראה דאלא"ה נאמן במיגו דהחזרתי, זה לק"מ דשפיר מיירי בגוונא שאינו יכול לטעון החזרתי שיש עדים שהלך מבית הנגזל לביתו ומשם תיכף תבעו אותו לדין, אבל זה מבואר להדיא בדברי הרמב"ם והטור שלא ראה העד מה היו, לכן דברי הטור מבוארים אבל דברי הרמב"ם צריכים ביאור. ''' והנראה ''' דהרמב"ם אינו סובר כדעת הרמ"ה שהביא הטור בסי' ע"ה דכל היכי דאין שנים מחייבים אלא ע"י שבועת התובע אין ע"א מחייב שבועה, ואף דלענין לחייב שבועה דאורייתא בודאי מסתבר כדברי הרמ"ה מ"מ לענין שבועה דרבנן בנק"ח יש לומר דכיון דע"א כל זמן שלא נשבע כנגדו הרי הוא כשנים, א"כ כיון דעכ"פ מדרבנן נעשה דין דעפ"י שנים נשבע ונוטל לכן כשיש ע"א ע"כ חייב הנתבע שבועה בנק"ח כעין דאורייתא, ואף דלא הוזכר שבועה זו במשנה ה"נ לא הוזכר שבועה דהחזרתי במיגו דנאנסו דצריך שבועה כדאיתא בב"ב דף ע' והוא כעין דאורייתא בנק"ח כמבואר ברמב"ם וטוש"ע אלא משום דע"כ כן הוא, כיון דאנו מאמינים אותו במיגו דנאנסו צריך לישבע בנק"ח כמו שהיה נשבע בנאנסו, ה"נ בשבועת ע"א דכיון דע"א כ"ז שלא נשבע כנגדו הרי הוא כשנים, ובלא שבועת הנתבע אנו צריכים להאמין להתובע שישבע ויטול, ולכן ע"כ צריך הנתבע לישבע להכחיש את העד ושבועה זו כעין דאורייתא ואף דדין דע"א כ"ז שלא נשבע כנגדו הוא כשנים הוא ודאי דוקא היכי דאיכא דין שבועה דהא בקרקע אינו מועיל ע"א, מ"מ כיון דמדרבנן נוטל בשבועה ה"נ מהני מדרבנן ע"א להשביע. ''' אולם ''' אכתי צריך ביאור דהא כתב הרמב"ם להדיא שאינו מוחזק בגזלנות אלא בשני עדים, וא"כ ליכא ע"י ע"א תקנת נגזל, אך הדבר מבואר בפשיטות, דדין הוחזק בגזלנות אנו צריכים כאן לשני דברים א' לענין שלא יהי' הנתבע נאמן בשבועה ב' שיהי' התובע נאמן על טענתו בשבועה, ולכן כשיש ע"א דכ"ז שלא נשבע כנגדו הוא כשנים, לענין זה מהני שפיר העד שאנו צריכין לדון כאן תקנת נגזל דבלא שבועה נגד העד צ"ל התובע נשבע ונוטל, אבל לענין זה שיהי' נפסל בתורת גזלן שלא להאמינו בשבועה בזה לא מהני ע"א דאין ע"א מועיל לפסול, ולכן אפי' אם הוא טוען בחובי נטלתי דאינו נשבע נגד העד שלא נטל, וכיון שלא הי' רשאי למשכנו לכאורה יש לו דין גזלן והיאך הוא נאמן לישבע שבחובו נטל, ולזה כתב הרמב"ם שאינו מוחזק בגזלנות אלא בשני עדים דגם ע"פ עצמו אינו נפסל כמבואר ברמב"ם בפ"ב מהל' טוען הל' ג', ולכן כתב דאפי' כאן שיש ע"א ואינו נשבע נגד העד לא מהני לפוסלו דאינו נפסל אלא ע"פ ב' עדים ולכן שפיר נשבע, ומה דלא אמרינן מתוך שאינ"מ כמו בנסכא דר"א כיון דהא דנאמן לומר בחובי נטלתי הוא ע"כ במיגו דלא נטלתי ובלא נטלתי הי' צריך לישבע להכחיש את העד זהו משום דעכ"פ השבועה בלא נטלתי אינה שבועה דאורייתא. ולכן בזה גם הרמב"ם סובר דמשואיל"מ לא אמרינן דאף דבאה מכח דין שבועה דאורייתא, והטור לשיטתו דסובר דבמקום שהנוטל צריך לישבע בב' עדים אינו חייב שבועה ע"י ע"א לכן סובר שפיר דנשבע היסת. ''' ובמה ''' שכתב הש"ך דשיטת הטור דדין נגזל שנכנס אחד למשכנו הוא דוקא באיכא כל הני צדדי ריעותא שהצריכו בנכנס לבית חברו וכלים טמונים תחת כנפיו ומ"מ צריך לישבע אף דשם א"צ לישבע משום דהכא טוען גנובים, ומה דנאמן הוא משום דהוחזק הנתבע לגנב ולכן צריך המוציא לישבע, ולפי"מ שפי' הנתיבות בסק"ג ד' הש"ך כתב עוד באופן אחר דאינו חייב לישבע אלא על הכלים שלא ראו העדים, אבל עכ"פ זהו שיטת הטור דבדליכא הני ריעותא לא עשו תקנת נגזל, אבל באמת הוא תימה רבה לפרש כן דברי הטור דהא בריש הסימן כשכתב דין נגזל לא כתב כלל דצריך כל הני ריעותא, לכן נראה דכונת הטור הוא להיפוך שבא להשמיענו דאף דדין נכנס לבית חבירו ויצא וכלים תחת כנפיו אינו אלא כשהבעה"ב טוען שאולים דאז מהני כל הני ריעותא, אבל בטוען גנובים אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן מ"מ כשראו עדים שנכנס למשכן הוי כמו מוחזק בגנב, וממילא אפי' טוען בעה"ב גנובים נאמן, וממילא א"צ לישבע אם מכירין עדים הכלים שהוציא, וזהו שכתב הטור וכל אלו החלוקים שייכים ג"כ בנגזל שנכנס אחד לביתו למשכנו וכל היכי דנאמן בעה"ב הכא התם נמי נאמן נגזל, היינו דנאמן מעיקר הדין בלא שבועה ובלא תקנת נגזל, וכל היכי דהכא אינו נאמן התם נמי אינו נאמן מצד דין בעה"ב דהוא נאמנות בלא שבועה, אבל נוטל בשבועה מדין תקנת נגזל, וזהו שפי' הטור את דבריו וכתב אלא שזהו ביניהם שהנגזל צריך לישבע כעין דאורייתא כדי ליטול, והכא כל היכי דבעה"ב נאמן נוטל בלא שבועה, אבל זה פשוט דדין תקנת נגזל הוא בכל גווני ולא הוזכר בשום פוסק מהראשונים דתקנת נגזל יהי' צריך דוקא כל הני תנאי שהזכירו בטענת בעה"ב על הנכנס ויוצא וכלים תחת כנפיו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף