עריכת הדף "אבני מילואים/אבן העזר/צ" (פסקה)

==סעיף יז==

===לא===

סעי' י"ז (ל"א) '''אבל אם קנו מיד האשה תחלה שאין לה שיעבוד על מקום זה.''' והוא לשון הרמב"ם פי"ז מה' אישות ע"ש. ונראה מלשון הרמב"ם שכתב שאין לה שיעבוד על מקום זה ולא כתב שאין לה שיעבוד נגד לוקח זה כלשון המשנה וכתבה ללוקח דו"ד אין לי עמך משום דדוקא היכא דכבר קנה הלוקח מן הבעל וכבר זכה בשדה אז יכולה למכור לו השיעבוד אבל אם עדיין לא קנה הלוקח מן הבעל לא מצי' האשה למכור לו שיעבודה כיון דשיעבוד לא מצי מיזבין לאחר דקי"ל בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכמ"ש תוס' בב"ב פ' הספינה דף ע"ו ד"ה קני לך איהו וכל שיעבודי' ע"ש כמו כן אינה יכולה למכור השיעבוד ללוקח שיקנה אח"כ מן הבעל כיון שעדיין לא קנה ה"ל לדבר שלבל"ע לכך כתב הרמב"ם שאין לה שיעבוד על מקום זה וא"כ הוי הקנאת שיעבודה לבעלה שהקרקע שלו ואין ה"נ אם כבר קנה הלוקח נמי מהני לשון זה שאין לה שיעבוד במקום זה ואז הוי הקנאת השיעבוד ללוקח שכבר זכה בקרקע רק אם הוא בענין שלא תוכל לומר נחת רוח עשיתי וע"ש בלשון הרמב"ם שכתב ז"ל מי שהיו לו שתי נשים ומכר את שדהו וקנו מיד הראשונה שאין לה שיעבוד על מקום זה ואינה טורפת אותן מן הלוקח והי' קנין מועיל שאינה יכולה לטעון בו נחת רוח עשיתי לבעלי ואח"כ מת הבעל כו' והראשונ' מוציאה מיד השני' מפני שהיא קודמת ולא הסירה שיעבודה אלא מעל הלוקח ע"כ וע"ש דהתם כיון שכבר קנה הלוקח א"כ לא מצי' אשה להקנות לבעל כיין דכבר זכה בו המקח ה"ל בעל כאחר ואינה יכולה להקנות שיעבודה לאחר וכמ"ש תו' הנ"ל כיון דבע"ח מכאן ולהבא גובה וע"כ מסלקה שיעבודה מן השדה ללוקח. ובהכי ניחא לן ליישב קושית התוס' פ' מי שהיה נשוי ד' צ"ה ד"ה תימא נחת רות עשיתי לבעלי וז"ל ליכ' לשנויי כשלקח מן האשה תחלה דאם הי' קיים כו' ולפמ"ש ניחא דלפי מה שדקדקנו מדברי הרמב"ם כל שלקח מן האשה תחלה אין זה אלא סילוק שעבודה נגד הבעל מאותו שדה וכמ"ש בדק הבית סי' צ' ע"ש והיינו משום דכל זמן שלא קנה הלוקח ה"ל כאחר ולא מצי מזבנה שיעבודה לאחר אע"ג דיקנה אח"כ ה"ל עתה כלדבר שלב"ל והתם במתני' דתנן חוזרות חלילה ולוקח מוציא מיד הראשונה ע"כ מיירי שהקנה שיעבודה ללוקח וע"כ מיירי שלקח מן האשה תחלה שזכה כבר בקרקע ואז יכולה היא למכור לו השיעבוד משא"כ אם היתה מסלקת שיעבודה לבעלה איך הי' חוזרות חלילה וכיון דע"כ מיירי שלקח מן האיש תחלה פריך שפיר תימא נ"ר עשיתי כו' ודוק.

(והנה מ"ש מארן ז"ל דשיעבוד לא מצי מיזבין לאחר כיון דקי"ל ב"ק מכאן ולהבא גובה וכמ"ש תוספ' פרק הספינה אף שהתוס' לא כתבו שם אלא למ"ד מכירת שטרות דרבנן הא דעת הרמב"ם ג"כ דמכירת שטרות דרבנן ואף דרש"י ז"ל פ' כל שעה דף ל"א כתב דגוף החוב יכול להקדיש היינו דוקא כשמקדיש כל החוב שהוא דבר שברשותו משא"כ כשמקדיש או מוכר שיעבוד קרקע אחת ולא גוף החוב פשיט' דאינו יכול למכור לאחר כדאמרינן בפסחי' אקדיש מלוה לא הוי הקדש לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה הלכך על כרחך אי אפשר שיקח מן האשה תחלה שיעבוד קרקע אחת אלא על ידי בעלה שהיא מסלקת עצמה לבעלה על מנת שימכור לפלוני ועיין לקמן:)

===לב===

(לב) '''ויש אומרים דאם האשה קבלה מעות.''' עמ"ש [[#כז|לעיל ס"ק כ"ז]]:

===לג===

(לג) '''אשה שסלקה כחה מנכסי בעלה קודם שקנאן.''' כתב בדק הבית ז"ל יש שלמד מתשובה זו שאם הבעל רוצה ללות מעו' על נכסיו והמלוה חושש שמא ימות הבעל ותגבה אשתו כתובתה מנכסיו ויפסיד חובו ולכן סילקה האשה שעבוד כתובת' מנכסי בעל' כו' דלא מהני אא"כ קבל' אחריות כו' וגם אני הייתי סבור כן מתחלה ואח"כ נתיישבתי בדבר ונראה לי שמועיל סילוק בענין זה שקנו מידה דע"כ לא אמר שמואל עד שתכתוב אחריות אלא בלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה אבל אם לקח מן האשה תחלה אפילו לא קיבלה עלי' אחריות אינה יכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי ובנ"ד כיון שהי' מסלקת שיעבודה עד שיגבה זה חובו וקנו מידה הוי כלקח מן האשה תחלה וכשילוה האיש אח"כ הוי אח"כ כלקח מן האיש שמקחו קיים ומ"ש הרא"ש בתשו' זו שאין סילוק מועיל בלא אחריות היינו מפני שהסי??? היה לו' לבעל ודמי ללוקח מן האי' וחז' ולקח מן האשה דכך לי סילוק מן הבעל כמו סילוק מן האיש שלקח כבר מן הבעל אבל במסלק' שיעבודה לאיש שרוצ' להלוות לבעל וקנו מיד' מוד' הרא"ש דמהני ולדברי הרמב"ם אף בנדון דתשו' הרא"ש שהסילוק לגבי בעלה מהני שהרי מבואר בדבריו בהא דתנן כו' לקח מן האש' וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים האי לקח מן האשה לא מכרה לו היא אלא לסילוק שיעבוד' קרי לקח מן האש' שהרי כתב פי"ז מאישות ז"ל אבל אם קנו מיד האש' תחל' שאין לה שיעבוד על מקום זה ואח"כ מכר אותו הבעל אינה טורפת אותו עכ"ל וע"ש.

ולפ"ז האי דינ' דרמ"א בשם המרדכי אינו אלא לדעת הרא"ש דסילוק לגבי בעל לא מהני ומש"ה כתב קודם שקנאן מהני הסילוק אבל לדעת הרמב"ם אפילו אחר שקנאן נמי מהני הסילוק לגבי בעל לפי מ"ש בבדק הבית.

אמנם קשי' לי טובא במ"ש לדעת הרמב"ם מועיל סילוק לגבי בעלה דהא כתב הרמב"ם פכ"ב מה' אישות ז"ל כיצד האשה שמכרה או נתנה לבעלה מנכסי צ"ב מקרקע או מטלטלין או שדה שיחד לה בכתובתה או שדה שהכנ' לה משלו לא קנה בעלה ואע"פ שקנו מיד האשה ברצונה חוזרת בכל עת שתרצה שלא מכרה ולא נתנה אלא משום שלום ביתה לפיכך אין לבעל ראי' בנכסי אשתו כלל חוץ מנכסי מלוג עכ"ל ואי נימא דלגבי בעלה מהני סילוק א"כ אמאי אינו מועיל מכרה או נתנה לבעל בנכסי צ"ב.

וכן מוכח מש"ס פ' חזקת דף מ"ט דפריך הא ראי' יש תימא נחת רוח עשיתי כו' מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל ומאי קושי' דהא דוקא בלקח מן האיש וחזר ולקח האשה הוא דיכולה לומר נחת רוח עשיתי אבל לגבי בעל ה"ל לקח מן האשה וצ"ע כעת:

(עיין לעיל ס"ק ל"א שהכריח מר"ן דקודם שקנה הלוקח מן האיש אי אפשר שתמכור לו השיעבוד וע"כ הא דלקח מן האשה תחלה היינו שסילקה לגבי בעלה ע"ש וא"כ קשיין דברי הרמב"ם להדדי וע"כ צריך לחלק דדוק' היכ' שמסלקת עצמה משיעבודה שיהי' לבעל לחוד בהא אמרינן דלנחת רוח עשתה לו אבל אם מסלקת לבעלה שימכור לאחר בהא לא אמרינן נ"ר עשתה כיון שעדיין לא מכר והיא לא סילקה עצמה שישאר ביד הבעל לכך התם פ' חזקת והרמב"ם פכ"ב מאישות שמסלקת עצמה שישאר ביד בעלה אמרי' נ"ר עשתה משא"כ הכא דלקח מן האשה קנו מידה שאין לה שיעבוד על מקום זה שימכור ללוקח ובזה יש ליישב גם דברי ב"ה ודו"ק):

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>