עריכת הדף "אבני מילואים/אבן העזר/צ" (פסקה)

===כו===

סעיף ט"ז (כ"ו) '''מכרו שניהם בנכסי מלוג.''' בפ' החובל דף פ"ט כמאן אזלא הא דאמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום כמאן כר' אליעזר. וכתב ב"ש לכאורה תימה דפסק ביו"ד סימן רס"ז עבד של ב' שותפין אין יוצאין בשן ועין והיינו כר"א וכן פסק שם עבדי נ"מ אין יוצאין בשן ועין לא לאיש ולא לאשה ולפי תי' בתרא פרק חזקת לר' אליעזר המכר בטל וכן הקשה בס' ב"ה. אבל באמת לא ק"מ אע"ג דהלכה כר"א היינו לענין שן ועין דכתיב עבדו עבדו המיוחד לו וכן לענין יום או יומים דרשינן כספו המיוחד לו אבל לענין מכירה לא כתיב קרא אלא דבתי' אחד מדמה דין מכירה לדין שן ועין ולא קי"ל כהאי תי' אלא כשאר תי' פ' חז"ה שם עכ"ל:

(והכי מוכח' מלת' מיניה ובי' מדסתם בטוש"ע וכתבו עבד של ב' שותפין סתם אינו יוצא בשו"ע משמע דאפי' בשותפין דעלמ' שיש לכל א' חצי הגוף דינא הכי ואי הוי מדמה מכירה לשחרור בע"כ היה צריך לפרש דדוק' שותפין שיש לא' פירות ולאחד הגוף הדין כן אבל לא בשאר שותפין דאטו שותפין דעלמא לא יוכלו למכור וכמ"ש רש"י ז"ל פ' החובל דף צ' ד"ה לא עשו ובתו' שם ד"ה איש ואשה וא"כ לא היה להפוסקי' לסתום בעבד של ב' שותפין דאינו יוצא בשו"ע אלא היה להם לפרש דדוק' בכה"ג שיש לא' כל הגוף ולא' הפירות אבל בשאר שותפין יוצא בשו"ע כיון דאין חילוק בין מכירה לשחרור אלא ודאי דלא קי"ל כהאי תי' ולא מדמינין מכירה לשחרור דהתם בעינן עבדו המיוחד לו וה"ה ב' שותפין דעלמ' לא הוי מיוחד לענין שחרור ולכך סתמו ופסקו דעבד של ב' שותפין אינו יוצא בשו"ע וזה ברור).

וכ"כ הרמב"ן שם פ' חז"ה דלא קי"ל כהאי תירוצא לדמות מכירה ליום או יומים ושן ועין אלא במכירה שפיר יכול למכור כל אחד זכותו ע"ש. ובמשנה למלך [[משנה למלך/עבדים/ה#|פ"ה מהל' עבדים]] כתב ג"כ להוכיח דלא קי"ל במכירה הכין דהא תנן פרק יש נוחלין הכותב נכסיו לבנו ומכר האב מכורין עד שימות הבן ומוכח דלא בעינן במכירה מיוחד לו ע"ש:

והנה להאי תירוצ' דהוי מדמה מכירה לשן ועין ויום או יומים ואפי' מכרו שניהם לא הוי מכירה. קשי' לי בהא דכתיב בפרש' בחקותי ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לה' וחישב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היובל וגו' בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו. והרי שדה מקנה בזמן היובל אינו אלא קנין פירות כדאי' ס"פ השולח לריש לקיש במוכר שדה בזמן שהיובל נוהג מביא ואינו קורא דאין לו אלא קנין פירות ע"ש וא"כ אין הלוקח יכול למכור שדה שקנה בזמן היובל שהרי אין לו אלא קנין פירות ולמוכר יש לו קנין הגוף ושניהם אינן יכולין למכרו וכל שאינו במכיר' אינו בהקדש וא"כ איך יכול להקדיש שדה מקנה בזמן שהיובל נוהג כיון דלית ליה לדידי' אלא קנין פירות ולמוכר קנין הגוף ושניהם אינן יכולין למכרו ולהקדישו להך תירוצא דמדמה מכירה לשן ועין וקשי' קראי וצ"ע כעת.

(הגם שאיני כדאי לחוות דעי הנה לגודל הפליאה לא אחשוך נפשי מלהגיד מה שנראה לענ"ד לתרץ בזה והוא דאפי' להאי תירוצ' דבעי לדמויי מכירה לשחרור ואפי' מכרו שניהם יחד מכרן בטל היינו לעניין מכירת הגוף דמי' דשחרור שהוא על הגוף ור"ל שאם באו למכור הגוף אפי' מכרו שניהם איני מכור שהרי אינו מיוחד שלזה יש לו קנין הגוף בכולו ולזה ג"כ כל הגוף שייך לקנין פירות שלו וכיון דבעינן גם במכירה נכסי' המיוחדי' לכך לא הוי מכירת גוף הנכסי' מכירה אבל לענין זכות הפירות שפיר יכול למכור זכותו שאותו זכות הוא מיוחד לו לבדו דאל"כ לא מצינו מכירת שדה בא"י אלא ללוקח א' דאותו לוקח לא יוכל למכור ללוקח שני שהרי אין לו אלא קנין פירות וזה נגד השכל אלא ודאי דאותו זכות שיש לו לפירות יכול למכור ולכך יכול נמי להקדיש שדה מקנה שהרי אינו מקדיש אלא זכות שיש לו לפירות והא דבעינן נכסי' המיוחדין היינו דומי' דשחרור שהוא לענין קנין הגוף אבל זכות של פירות יכול להקנות והמבחין יבחין) ועמ"ש בס' קצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/רנז#ג|סימן רנ"ז סק"ג]]: