עריכת הדף "ערך/ל"ט מלאכות" (פסקה)

== המוחק ==
יל"ע אם מוחק היינו עשיית מקום לכתוב או איבוד הכתב. ברא"ש (פ"ז סי' ט) כ': "ויראה שאין חייב על מחיקת טשטוש דיו אפי' (יש במקומו כדי) לכתוב כמה אותיות, כי לא היה במשכן אלא מחיקת אותיות כדי לכתוב במקומו. אחרי כתבי זאת וכו' ראיתי בתוספתא נפלה דיו על ספר ומחקו וכו' אם יש במקומו כדי לכתוב ב' אותיות חייב. וטעמא לא בריר לן. (א.ה. ר"ל כיון שבמשכן המחיקה היתה איבוד אותיות מהיכי תיתי לחייב במחיקה שאין בה איבוד אותיות). וי"ל דהיינו טעמא דהאות שנכתב בטעות כמאן דליתיה דמיא ועיקר החיוב בשביל מחשבת הכתיבה, הלכך אפי' טשטוש דיו נמי". עכ"ל הרא"ש. וכוונתו כיוון שהאותיות שמחקו במשכן אינן חשובות נקטה התוספתא שגדר המלאכה היינו עשיית מקום לכתוב.

וצ"ע דבגיטין יט. מבואר דכתיבת סיקרא ע"ג הדיו הוי מוחק (שהדיו עדיף מהסיקרא). ושם אין הכשרת מקום לכתיבה. ועוד צ"ע ממש"כ המרדכי (הובא ברמ"א שמ ג) ששבירת אותיות שע"ג עוגה הוי מוחק, ולא נזכר בפוסקים שלפי הרא"ש אינו כן{{הערה|גם אם נאמר שיש בזה מוחק מדרבנן אכתי קשיא דע"ש בפוסקים שדנו אם יהיה מדרבנן, ולא הביאו טעם זה להיותו מדרבנן.}}. וכן מה שדנו הפוסקים (שמ ג) אם מותר לפתוח ולסגור ספר שכתובים אותיות על חודי דפיו, ולא הוזכר היתר ע"פ הרא"ש, וצע"ג. (שמעתי שבאבן ישראל הק' על הרמ"א מד' הרא"ש).

ולכאורה היה נראה לתרץ דבמוחק יש ב' דינים גם הכשרת מקום וגם איבוד האותיות, ומקור לב' הדינים י"ל מזה שבמשכן היה גם הכשרת מקום וגם איבוד האותיות. אמנם לפמש"כ הרא"ש שהאות שנכתבה בטעות כמאן דליתא, א"כ לא היה במשכן איבוד האותיות, וא"כ מהיכי תיתי לומר שיש בזה דין נוסף של איבוד.