עריכת הדף "אלשיך/משלי/ל" (פסקה)

== לא ==

'''ומפני''' שאפשר לומר הלא זה יהיה לבל יכבדו טענות עול הגלות ותשות הכח אך להעביר מדת גזל מאשר לומד לטרוף טרף או להעביר שנאה ואיבה אחר שהיצר הרע הומלך בו וישריש במדות אלו מי יוכל להעבירם על כן אמר גם מאלה אל תירא כי גם שיהיה האדם זרזיר מתנים מלומד לטרוף טרף ולגזול ככלב הציידים הנקרא זרזיר מתנים או יהיה תיש בעל עזות כתיש הזה המלומד להתקוטט עם רעיו כתישים שתמיד מנגחים זה את זה ומכים במצחם לעומת מצח זולתו כן האיש הלז מלומד בשנאה עם כל זה לא ישוב הליש הנזכר הוא היצר הטוב מלשעבד הבהמה הוא החומר תחת עבודת הבורא יתב' ומלך כלומר ומלך הידוע הוא היצה"ר הוא מלך זקן וכסיל אל יקום המלך ההוא עם הליש כ"א יכנע תחת הליש ויענה אמן בעל כרחו לעבוד את ה':

(כט) '''או''' יאמר מקושר אל הדרך האחרון אשר כתבנו בפסוקים הקודמים ד' הם קטני ארץ כו' שכתבנו שהוא כמדבר א' עם בני ישראל הרואים באורך גלות החל הזה המר והנמהר אשר לא ידע האדם את עתו כי על כן אמרנו שלדבר על לבנו אמר תחת ג' מלכיות רגזה ארץ ותחת ד' דע שלא תוכל שאת ואם יתמהמה חכה לו כי יום נקם בלבו יתברך ופירש אותם תחת עבד כי ימלוך הוא נבוכדנאצר שהיה עבד לסנחריב ומלך לרעתנו בשכר שלש פסיעות כמפורש למעלה ותחת גלות מדי ע"י המן ועליו אמר ונבל כי ישבע לחם שע"י כן נתן עשרת אלפים ככר כסף על היהודים לאבדם שאם לא השביעו לחם מרדכי להשיב נפשו היה מת ולא יעשה עמנו רעה כנודע מרז"ל שע"י נבלותו עם בני חילו חסר לחמו ונמכר למרדכי על ככר לחם ועל כן רגזה ארץ על המן הרע ששבע לחם לרעתנו ותחת אומת יון כי תבעל ויהיה עליהם מלך שנמשך לנו מצור ומצוק כדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות חנוכה כשמלכו יון וכו' הצרו לישראל שמורה שמקודם לא היה עליהם מלך ועל כן שנואה כי תבעל למלך רגזה ארץ שעל ידי כן הרע לנו ולכן גם תחת ארבע אין ספק שלא תוכל שאת והוא תחת שפחה כי תירש ירושלים כו'.

'''לכן''' חכו לה' כי נקם יקח ויבוא ויושיענו והרפואה קרובה מאד בידינו לעשותה ואם תקצר דעתנו נלכה נא אל ד' הם קטני ארץ הנמלים כו' ומהם נלמוד דרך לעבור גאולים כמפורש בדרך האחרון שבפסוקים ההם שעל ידי לימוד הנלמד מבהמות ארץ יתוקנו דרכי גאולתנו ויוסרו מכשולות מתחת רגלי משיחנו להחיש לגאלנו כמפורש למעלה ואם האמר נא ישראל אם להכין עקבות משיחנו תאלפנו מבהמות ארץ הנזכרים המבלי אין גדולים מאלה ואנה עזבת אליה הנביא אשר יקדים והשיב לב אבות וימשיך לבנו אחר אלהינו ואם לא יספיק זה הנה הקב"ה משלח עלינו את גוג כאמור ביחזקאל לבושי מכלול מגן וצנה תופשי חרב כו' לנגח אותנו עד נשוב מתוך צרתו אשר יציק לנו נוסף על זה הנה משיח בן אפרים הוא סובל צרות גדולות עד אין חקר שבוע אחד כמו שאמרו ז"ל הובאה בשלהי ילקוט ישעיה שסובל ענויים כבלים וצרות עד תכפף קומתו ולא יוכל קום עד תום השבוע שבן דוד בא והכל לנשוא עליו עונות בני ישראל ואם כן אולי יאמר אומר הלא אם לא נלמוד מד' קנוני ארץ לשוב מעצמנו הלא לא יבצר תיקון מעשינו וגאולתנו על ידי שלש אלה אליהו אשר יבשרנו וישיב לבנו וגוג אשר ימרק עונותינו ומשיח בן יוסף הנושא עליוי את פשעינו על כן בא ויאמר דע אפוא מה בין השב מעתה על ידי לימוד הד' הנזכר למיחל ליתקן על ידי השלשה העתידים כי הלא שלשה המה מטיבי כו' צעד רגלי משיחנו שעל ידם ייטיב צעדו לבא אך הוא לאטו כמשמעות צעד והוא לא זכו בעתה אך וד' אשר הזכרתים הם קטני ארץ ייטיבו יותר שייטיבו לכת שאם ישראל שבים מעצמם שילמדו מד' אלה הלוך ילך בנחיצות על עב קל כי זכו אחישנה ולא יצעד לאט עני ורוכב על חמור שהוא אצלי עני מזכיות ישראל ועל כן יבא בהראות ההוא לרמוז כי בא לאט על כי אין בנו מעשים רק זכות קצת תופשי התורה משולים ליששכר חמור:

(ל) '''ולא''' על כי בבואו על חמור לאטו יש נגוד לבלתי הגמר ביאתו כי הלא ליש הוא בן דוד שהוא אריה יהודה גבור בבהמה כלומר גבור הוא לעשות ולהצליח גם בבואו בבהמה שהוא רוכב על חמור ולא ישוב מפני כל מנגדים כאשמות ישראל או על רבוי הגוים הנקבצים אז עליהם:

(לא) '''כי''' הלא שלשה המה עם הליש לתקן ולהשיב את ישראל עד ה' אלהינו אחד זרזיר מתנים הוא אליהו זכור לטוב שאזור עור אזור במתניו וזהו זרזיר מתנים ואם לא יספיק הוא להשיב לבם עד ה' או תיש ישיבה הוא גוג שינגח בהם בנשק אשר יציק אותם כמפורש ביחזקאל עוד שלישי הוא מלך אלקום שעם היותו מלך הוא משולל הקומה שבוע אחד כפוף ז' שנים לנשוא על שכמו חלאת אשמותינו שחליינו הוא נשא ועונותינו הוא יסבלם ועל כן לא ישוב הליש מפני כל רבים לוחמים עלינו גם בבואו בבהמה שהוא על חמור בעניות זכיותני כי הלא זרזיר כו' ומלך כו' כל שלש אלה עמו הוא עם הליש הנזכר לתקן לבבנו לשוב עד ה' ובזה לא ישוב מפני כל אך עם כל זה טוב נלמוד מד' קטני ארץ לשוב מעתה מעצמנו שעל ידי כן ימהר יחישה גואלנו לבא מאשר על ידי שלש אלה שבהם יצעד ולא ימהר יחיש:

(כט) '''ושיעור''' הכתובים שלשה המה אשר אזכיר לך כדי מטיבי צעד לבד שיצעד גואלנו ולא ישוב מפני כל אך לא יחיש על עב קל אמנם וד' אשר הזכרתי לך עם היותה קטני ארץ ייטיבו לכת מהרה שעל ידי שנלמוד מהם מעתה נזכה שייטב לכת גואלנו בנחיצות על עב קל:

(ל) '''ומה''' שאמרתי שהג' מטיבי צעד שלא ישוב מצעדו עם היות לאט ולא יתעתד לשוב מדרכו על העדר התשובה מעצמה הוא כי ליש הוא גבור גם בבואו בבהמה על חמור מפאת העדר זכיותינו אף על פי כן לא ישוב מפני כל:

(לא) '''כי''' שלשה עמו שייטיבו צעדו והם זרזיר כו' ומלך אלקום אשר שלשתם עמו סמוכים וקרובים להגבירו על ידי היותם גורמים תשובת ישראל כי בזה יגבירו את הליש בל ישוב מפני כל:

(כט) '''או''' יאמר הנה כתבתי לך ד' סוגי למודים מד' קטני אנקן להגאל על ידי כן מו הגליות הנזכרים למעלה אמר הנה שלשה הם השלשה ראשונים נמלים שפנים ארבה הם מטיבי צעד את הלומדים מהם שעל ידי מה שיקבלו מהם ההדרכות הנזכרים למעלה יצעדו אל עת קץ אך לאט כמשמעות צעד אמנם בהצטרף כל הד' שילמד ג"כ מהשממית שהוא למוד חסידות גדול לההביל כל עניני העולם כמפורש למעלה הלא ייטיבו לכת בנחיצות:

(ל) '''שע"י''' כן יהיה הליש הוא משיח בן דוד הנקרא אריה גבור לעומת המושלים בגלות החל הזה כמז"ל בויקרא רבה וזהו ליש גבור בבהמה כי עוצם כשרותנו יגבירוהו עליה ולא ישוב מפני כל:

(לא) '''שהם''' זרזיר מתנים הוא גוג מזורז במתניו כמאמר יחזקאל הנביא עליו לבושי מכלול צנה ומגן תופשי חרבות שהם אזורות במתניהם או תיש שהוא פרס ע"ד מז"ל על ועז משולש זה כורש מלך פרס הוא הבא לעתיד כמז"ל שהוא פרסי כי אין לך קבר בא"י שלא יהיה סוס פרסי קשור בו שנא' והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו ולא בלבד שלש אלה ארם וגוג ופרס כי אם גם ומלך זולתם מכל מלכי ארץ אל קום עמו לא תהיה לו תקומה עם הליש הנזכר ע"י זכות ישראל והוא מה שאמרו ז"ל שיתקבצו מלכים אחרים אגב אלה להלחם כנזכר בפסיקתא וכן יראה מפסוק יתיצבו מלכי ארץ וכו': 

(יח) '''ובמדרש''' ויקרא רבה אחר כל אותה החכמה שכתוב בשלמה החכמה והמדע נתון לך ותרב חכמת שלמה ויחכם מכל האדם ישב לו תמיה על ד' מינין הללו שנאמר: שלשה המה נפלאו ממני ג' המה פסח מצה ומרור וארבעה לא ידעתים אלו ארבע מינין שבלולב שבקש לעמוד עליהם פרי עץ הדר מי יאמר שהוא אתרוג כל האילנות עושין פירות כפות תמרים התורה אמרה טול ב' כפות תמרים והוא אינו נוטל אלא לולב לבה של תמרה וענף עץ עבות מי יאמר שהוא הדם הרי הוא אומר במקום אחר עלו ההר והביאו עצי זית וערבי נחל כל האילנות גדלים בנחל.

'''וד'''' לא ידעתים חזר ומזכירן פעם אחרת שנאמר ג' המה מטיבי צעד וכו' אלו ד' מינים שכל א' מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן להלל להקב"ה והן נראים קטנים בעיני אדם וגדולים הם בעיני הקב"ה מי פירש להם לישראל על ד' מינים האלו שהם אתרוג לולב הדס וערבה חכמים שנאמר והמה חכמים מחוכמים עכ"ל:

'''וראוי''' להעיר שאומר שבקש לעמוד על ד' מינים כו' נראה שכל תמיהתו לא היתה רק על הד' מינים וא"כ למה יזכיר פסח מצה ומרור ואומר עליהם נפלאו ממני ועוד אומרו מי יאמר כו' הנה בגמרא דקדקו הדר שהוא דר כל השנה באילן כפות כפת כתיב עבות עץ שעליו חופין את עצו זה הדס וגם אמרו התורה אמרה טול ב' כפות תמרים להלל בהן את הקב"ה שהוא יתור לשון לבלי צורך ועוד אמרו הרי הוא אומר במקום אחר עלו ההר וכו' היתכן היה תמה שלמה על מה שהיה עתיד עזרא לצוות ועוד שלא במקום הדס צוה לקחת אותם ועוד שיראה דעת בעל המאמר לעקור הכתובים כי הוא אומר דרך הנשר כו' שמונה הד' שלא ידע ואיך יהיה על ד' מינים שבלולב ולא עוד אלא שאומרו כן דרך אשה מנאפת כו' מה ענין מינים שבלולב לאשה המנאפת ועוד אומרו ד' לא ידעתים חוזר ומזכירן פעם אחרת שלשה המה מטיבי צעד כו' מי הגיד לו שאומר ג' מטיבי צעד וכו' הם ד' מינים שבלולב והלא הכתוב מפרשם זרזיר מתנים וכו' ועוד איך יחזור להזכירן אחר שהפסיק בענין דרך הנשר וכו' ובענין תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד וגו' תחת וכו' שלשה המה קטני וכו' הנמלים וכו' השפנים וכו' מלך וכו' שממית וכו' איך יחזור אחר כך לומר ענין לולב אחר כל ההפסקה הזאת ועוד אומרו והם נראין קטנים בעיני בני אדם כו' ומי פירש להם כו' חכמים שנאמר והמה חכמים וכו' והלא פסוק זה נאמר למעלה על הנמלים ושפנים וארבה ושממית ולא נאמרו בפעם ראשונה שהוזכרו מיני לולב ולא בשמה כשחזר ומזכירן ועוד למה לא דרש בעל המאמר הכתובים כסדרן ידרוש ראשונה פסוק והמה חכמים ואחר כך יאמר וחזר להזכירן בפסוק ג' המה מטיבי צעד שהוא אחריו.

'''אמנם''' בעל המאמר הוקשה לו בכתובים אחד אומרו וד' לא ידעתים שאם פירש והרביעי לא ידעתיו היל"ל בלשון יחיד ולא לא ידעתים כאלו חוזר אל כל הד' ואם הוא כפסוק ושבע תועבת נפשו שהוא כאומר והשביעי יאמר וארבע לא ידעתיו או לא ידעתי כמו שבפסוק הנזכר אומר תועבת נפשו ולא תועבות אך ידעתים מורה על דברים רבים ואם הוא שחוזר אל כל הד' אם כן השלשה אינם במקרא וכן באומרו למטה וד' מטיבי לכת היל"ל והרביעי מטיב לכת ועוד כי הלא אין בפסוק ההוא ד' שהרי אומר זרזיר מתנים או תיש שמורה באמרו מלת או שאין הזרזיר והתיש נמנים כאחת שאינו אומר אלא זה או זה ואם כן שלשה הם לבד ועוד שאם אומרו דרך הנשר הוא שאין עושה רושם בהלוכו גם כל עוף הוא כן ולא על שפורח גבוה מזולתו ה"ל לעשות רושם ועוד באומרו דרך נחש וכו' כי כמה וכמה דורסים ומהלכים על הצור ולא יעשו רושם וכן באניה בלב ים שגם בכל עבר מהים לא תעשה רושם ולמה תפס בלב ים ועוד מה צורך למשיל משלים לומר שדרך גבר בעלמה לא יעשה רושם ושכן דרך אשה מנאפת ויוכל לאומרו בלי משלים ולא עוד אלא שאומר כמה משלים על דבר זה ועוד שאומר בן דרך יראה שמדמה דרך אשה מנאפת אל הנזכרים באומרו כן דרך ולא שהוא פי' הא' ועוד כי אין צריך פירוש כי יובן מהקודמים ואם כן הוא כפל ענין ועוד באומרו ד' הם קטני ארץ כי כמה וכמה יש קטנים מהשפנים ועוד איך יתארם לחכמים מחוכמים ולא מחכמה יעשו דבר רק טבע הטביע בם עושם יתברך לעשות מעשיהם ועוד שהיל"ל שלשה הם קטני ארץ חכמים כו' ולא יאמר והמה שנראה שידבר על אחרים שלא דבר בם עדנה ועוד מה ענין הד' דברים ההם נמלים ושפנים ארבה ושממית ואשר ייחס לכל אחד מהם:

'''אך''' כיון שלמה להודיענו איך נתחייב ללמוד מדברי רבותינו ז"ל ולא נמיש מכל מה שפירשו בתורה ימין ושמאל כי בלעדם תהיה לנו תורה שבכתב כדברי הספר החתום ולא יעצר כח חכם בחכמתו להבין מתורה פירוש מצותיה לו לא תורה שבעל פה על פי החכמים וצא ולמד כי הלא שלשה המה נפלאו ממני מה ענןי פסח מצה ומרור מה הוא פוד התאחדם יחד נכסה ממני אך ידעתי מציאותם.

'''אמנם''' וד' מימם שבלולב אפילו לא ידעתי מציאותם מלבי לולא קבלת ופירוש חכמים שקדמוני על ידי קבלת תורה שבעל פה כי על פי שפיטת שכלי אם אבקש בכל חכמתי לעמוד עליהם מי יאמר לי שפרי עץ הדר הוא אתרוג ולפרש הדר מלשון דירה שדר באילן משנה לשנה שלא כמשמעו ואינו לשון הדור ויהיה תפוח נאה וכיוצא בו וזהו כל האילנות עושים פירות וכן כפות תמרים למה אקח לבה של תמרה ולא כפות הרבה כלשון הכתוב כי גם שכפת כתיב חסר וי"ו למה אניח המקרא בעד המסורת בהיות שיותר יצדק המקרא וכ"ש שאם הוא יתברך מצוה להללו במרובים על פי המקרא למה אמעט בהילולו ואקח א' ואסמוך על המסורת וז"א התורה אמרה טול ב' כפות תמרים להלל בהן את הב"ה והוא אינו נוטל אלא לולב שבאומר התורה אמרה רומז אל האמירה היא המקרא ובאומר להלל רמז אל המעיטנו במינים שצונו להללו בהם וחזר ואמר לבה של תמרה כלומר שגם היה אפשר ליישב הכל ויהיה אחד מהחריות שעליו נפרדות ויהיה המסורת על היות כף אחד ולא ב' והמקרא על ריבוי העלין ולא לפרש המסורת מלשון כפיתה אלא מלשון כף א' ולא יהיה לבה של תמרה וכן ענף עץ עבות מי יאמר שהוא הדס שאם על היותו מעובה בעלין גם הזית הוא כיוצא בו ושמא תאמר שאינו דרך להלל בזית לזה הביא סמך ממה שכתוב הביאו עלי זית וכו' שאם לא היתה רק לסכך בעלמא למה בזיתים ולא בענפי אילן סרק אך הוא שעל כי דרכו יש צד הלול לעשות המצוה על ידי זית שהאורה יוצאת ממנו על דרך מוליכי בכורים שהיו עושים שתי עטרות זית וכן בערבה מי יאמר וכו' ולראיה שאומר ד' לא ידעתים אלו שבע"פ ולא דרך הנשר וכו' הביא משלשה המה מיטיבי צעד והוא כי מאשר הקשינו בכתוב ההוא אי אפשר שחוזר אל זרזיר מתנים כו' ועוד מאי מטיבי צעד ומטיבי לכת אך הוא לומר ראה איך מאתו יתב' הוא שהד' מינים שבלולב הם אלה שהרי הג' פסח מצוה ומרור המפורשים בכתוב אין כל אחד רץ כ"כ בזריזות אחריהם כאשר על ארבעה אלו שאם בג' הם מטיבי צעד שיצעדו לאט לקיימם ובד' אלה הם מטיבי לכת כל אחד רץ בזריזות נפלא יותר מעל השלשה ונהפוך הוא כי השלשה מפורשים ולא אלו אך אין זה כי אם שאלה הם כמפורשים עם שלא ביארם הכתוב זה אמר אלו ד' מינים שבלולב שכל א' רץ ולוקח לו מהן להלל כו' שמורה כי מאתו ית' הוא להללו באלה כי שם בלבם לרוץ אחריהם להורות את בני ישראל כי אלה הם אשר כוון בתורה שבכתב למען חזק ידינו לבלתי סור מכל אשר יורונו מקבלי תורה שבעל פה ועל כן חזר ואמר וד' לא ידעתים ואמר חזר ומזכירן כו' כלומר לראיה שד' שלא ידעתים הם אלו ראה שחזר ומזכירן כו' כאמור והוקשה לו שהרי יש כמה פסוקים בינתים שידברו על דברים אחרים ואדרבה מאשר מזכירן אחר כך יורה שאומרו וד' לא ידעתים הוא ענין אחר לזה אמר והם נראים קטנים וכו' מי פירש להם וכו' והוא שהרי בפסוק ד' הם קטני ארץ הוקשה לו כנזכר לעיל שאי אפשר לחזור אל הנמלים וכו' שיקראם חכמים וגם מחוכמים כי חכמת מה להם וכל ענינם הוא טבע הטביע בם הוא יתברך וגם יתור אומרו והמה ולא אמר ד' הם קטני ארץ חכמים מחוכמים אך הוא לומר עם שד' דברים תראם קטנים בארץ בעיני בני אדם הלא והמה אשר פירשו להם לישראל שהם אלו היו חכמים ושמא תאמר כי גם קהלת היה חכם מכל האדם ולא ידעם ואיך פירשום חכמים לזה אמר מחוכמים כלומר שלא מחכמת שכלם פירשו רק מהיותם מחוכמים מאתו יתב' בתורה שבעל פה למשה מסיני כי כל זה וכיוצא בו נצטוינו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך כו' ואם כן אל תתמה על ההפסק שבין פסוק וד' מטיבי לכת לפסוק וד' לא ידעתים כי גם מה שבינתים שהוא שלשה הם קטני ארץ כו' גם הוא ידבר על זה ומזה נדע כי אומרו למעלה וד' לא ידעתים הוא גם כן על דבר זה כי מה לנו שיודיענו שמפרשי הד' מינים הם חכמים מחוכמים אך הוא כי הנה למעלה אמר כי מעצמי על פי שכלי לא ידעתים אך דע נא אפוא כי גם שתראם קטני ארץ המה המפרשים אותם עליהם תסמוך שחשיבותם גדול מאד כי והמה אשר פירשו להם לישראל כך הם חכמים מחוכמים ומעתה עלינו להבין כי כל יתר הענין על הנוגע אל ד' דברים אלה ידבר דרך הנשר וכו' תחת שלש וכו' הנמלים וכו' עד ג' המה מטיבי צעד כו' והוא באשר ידענו ממאמר רבותינו ז"ל והביאו רביט בחיי בפ' אמור כי ד' מינים שבלולב הם כנגד ד' מלכיות כו' ועוד אמרו על תחת ג' רגזה ארץ כו' ותחת ד' כו' שהם הד' מלכיות ועוד אמרו על שממית בידים תתפש שכל זכות וקיום השממית הוא על מה שעשתה בידים ויעש גם הוא מטעמים וכו' ונבא אל הביאור אמר שלמה אחרי אמרו שעל פי שכלו לא ידעם אך על פי קבלת החכמים מחוכמים נסמוך כאשר יאמר הקדים:

(יט) '''ואמר''' ראה כי יש רמז וסמך שהיה מקום להבין כי אתרוג ולולב והדס וערבה על פי מה שרומזים כי האתרוג הוא לעומת דרך הנשר בשמים והוא הכלכות הראשון הנקרא ביחזקאל הנשר הגדול והוא על שפרח ונתגאה עד השמים כאומרו השמים אעלה ועשה עצמו אלוה וזהו דרך וכו' כי האתרוג הוא דרך אותו הנשר שבשמים מה הוא היה עישה עצמו אלוה לדוד בקיום והתמדה תמיד שם כאלוה לעומתו האתרוג הוא דר באילן משנה לשנה ולא יחסר וגם דומה לזהב בגוונו לעומת נבוכדנאצר שהוא רישא די דהבא והמין הב' הוא דרך נחש עלי צור ולפי הנוסח שבא מאמר זה בילקוט שמקדים ההדס ללולב יאמר כי ההדס הוא לעומת דרך נחש הוא עמלק ונינו המן שהוא נחש ומשורש נחש כנודע דרכו לבא עלי צור שאינו בא על ישראל רק בהיותם קשים ויבשים כאבן וצור כי זה דרכו של עמלק שלא לבא על ישראל רק בהיות בהם חטא כד"א וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה וכן ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים כאשר ביארנו שם שבא בהיותנו בלתי יראי אלהים והוא צוואת עשו כמאמרם ז"ל וגם המן החטיאם בסעודת אחשורוש שעל כן נתחייבו כדעת מדרש חזית ואז בא עליהם לעומת המלכות ההוא היה ההדס שעליו חופין את עצו.

'''כן''' אסתר הנקראת הדסה הגינה וחפו צדקותיה על העץ היבש מזכות כצור ואפשר שעל רמז זה נקראת הדסה רמז אל ההדס כמו שדרשו ז"ל על ותחת הסרפד יעלה הדס שהוא על אסתר והיות ג' עלים אפשר במ"ש במדרש חזית כי משה שלח לאליהו שיאמר למרדכי שיתפלל הוא בכאן ומרע"ה משם ומרדכי צוה גם אסתר הרי ג' משה ומרדכי ואסתר וגם ההדס אמרו רז"ל שיש בו ריח ולא טעם זכר כי מרדכי ואסתר לא טעמו מסעודת אחשורוש והיו בהם מעשים טובים המתואר אל הריח כאשר יבא בדברינו מרז"ל והתענו ג' ימים והלולב שהוא לבה של תמרה הוא דרך אמה בלב ים הוא לעומת יון שלא נכנס רק בלב ים דעה את ה' לבטל מישראל תוכיות ועיקרי הדת וגם שנכנס שארץ ישראל והניח הכל והלך ופרץ בלב האמצעי והעיקר הוא ההיכל כנודע ולפי הנוסח הנמצא ברבה שמביאם כסדרן אתרוג ולולב והדס וערבה יהיה הלולב לעומת דרך נחש עלי צור והוא כדעת רשב"י שלא נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה רק על שהשתחוו לצלם נבוכדנאצר אלא שהם לא עשו אלא לפנים ולא מלבם גם הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים ועל כן לעומת זה יבא הלולב שהוא לבה של תמרה והוא כפת כלו כגוף א' ואחדות א' בלי פירוד עלין לרמוז כי הלב היה באחדותו יתב' ולא עשו אלא לפנים וגם היות מאילן הגבוה מהכל הוא כדרך שקרה לנחש עלי צור הוא המן שנתלה על עץ גבוה חמשים אמה ולעומת דרך אניה בלב ים הוא יון שנכנס בלב הים כאמור שבקש להפשיט את ישראל מתורה ומצות ולהמחם עץ יבש יבאו הצדיקים כהני ה' ויגינו וימסרו רשעים ביד צדיקים הנקראים הדסים כד"א והוא עומד בין ההדסים וצדקותם חפו על ישראל ולעומת דרך גבר בעלמה הוא אומה שנעשה להם כדבר טבעי ומשוך לשעבד את ישראל תחתיו כאשר הוא טבעי היות דרך גבר בעלמה כי הוא ימשול עליה תמיד ויהנה ממנה כן נראה למלכות ההוא בראותם נמשך הגלות עד בלי די:

(כ) '''נוסף''' על זה שיש להם כדרך אשה מנאפת שאכלה וכו' ואמרה לא פעלתי און כן היא מראה טלפים ועושה עניניה כעובדת את ה' ועושה משפט וכוונתה להרע כאשר עשה בהרוגי ביתר ודומיהן שהראה שבדין היה עושה וזהו כן דרך וכו' כלו' כן כגבר הזה הוא דרך אשה מנאפת שאכלה וכו' ואמרה לא פעלתי און כדרך הזה בשני הדברים באה לעומתו הערבה מה ערבה פיה משוך כנחל הזה שמלכותו משוך הרבה וגם כזה שאין מה שקוצץ בישראל נרגש שמראה טלפים כן הערבה כל מה שקוצצין ממנה בלתי נרגש שמיד חוזר וגדל הרבה ואף על פי כן הוא הוראה שכמוה יקרנו שעודנה בהפרחתה כערבה במים תכמש קודם לכל ד' מינים כן יכמש קל מהרה ואמר שלמה הנה על פי הרמז הזה אשר הוא אמתי הייתי יכול להבין מדעתי כי אלה הם הד' מינים לעומתם נעסוק במצות ההם בזמן הקרבת ע' פרים להנאת ע' אומות למען יעמדו לנו זכות המצות האלו בל יגברו עלינו וישטפונו חס ושלום ולמה לא ידעתים:

(כא) '''אך''' לולא הקבלה אין זה מספיק כי הלא בלעדי זכות זה הד' מלכיות בעצמן היה בלתי אפשר להתקיים כי הלא תחת שלש רגזה ארץ מתחלתן היו מרגיזין הארץ ומאבדין קיומה כי חרבנות שהחריבו ב"ה הלא גם לכללות הארץ הרגיזו כמאמרם ז"ל אלו ידעו האומות כמה חסרו בחורבן בית המקדש לא היו מחריבין אותו והוא כי מתמצית השפע היה גם רב להם מעתה ולכן לא יחוייב הבין בטולם על דבר מצות מינים אלו ותחת ד' שנצטרף עמהם הרביעית לא יוכל שאת:

(כב) '''כי''' ראה מציאותם האחד תחת עבד כי ימלוך הוא נ"נ עבד לסנחריב בלתי ראוי למלוכה לפי מזלו לולא גזרהו יתב' על שלש פסיעותיו ככתוב למעלה ומאז נעתד למלוך רגזה ארץ על היותו עתיד להחריב בית המקדש המקיים העולם וכן בנבל הוא המן הרע שהיה רעב ללחם בהיותו במלחמה עם מרדכי כמאמר המתרגם במגילת אסתר וישבע לחם ועל ידי כן נתעתד לקנות את ישראל לאבדם ועל ידי כן רגזה ארץ כי אם אין ישראל איץ ארץ כי כארבע רוחות כו' כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל:

(כג) '''ותחת''' יון השטאה אשר לא היה בה מלך ותבעל למלכים גדולים כמפורש למעלה על ביאור פ' זה שעל ידי כן באו לבטל התורה המקיימת הארץ כי המה באו על ישראל לשכחם תורת ה' ולהעבירם מחוקיו יתברך וכן על הרביעית היא שפחה כי תירש גברתה כי לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלם כי תבא כח טומאת סמאל שרו של עמלק לרשת את הקדושה ולהחריב את המקדש המעוז פעם שמת כי גם על זה תרגז הארץ בחרבן הבית והיות נוסף על פעם הראשונה ולכן אחר שד' אלה מתחלתן עליהן רגזה ארץ ולא היה להם תקומה לא היה הכרח הדמות ד' מינים לענינם שעל ידי כן יהיו אלה מזולתם שבלעדם יתבטלו מן העולם:

(כד) '''אך''' עיקר הדבר הוא שעם היות שד' אלה הם קטני ארץ קטנים בעיני בני אדם גדולים המה לפי איכותם כי אשר פירשום להם לישראל המה חכמים מחוכמים מחכמתו יתברך הוא דעת עליון בתורה שבעל פה ועליהם יאות לסמוך כי הם קבלו האמת והצדק:

(כה) '''ושמא''' תאמר אם כן אפוא שתחת גליות אלו רגזה ארץ מה רבה זכותם שעמדה להם לנבוכדנאצר שלשה דורות הוא ובנו ובן בנו ובגלות מדי לא לקה אחשורוש עם היותו עיקר כמז"ל כי יותר היה חפץ למכור את ישראל להמן מהמן עצמו לקנותן כמשל בעל התל ובעל החריץ שעל כן עם היות המלך מוכר נתן את טבעתו להמן הפך הראוי כי הקונה הוא הנותן וכן יון מה זכו שלא הפילם מיד עד הפליגו לעשות רע וגם אתר כך נמשכה מלכותן ימים רבים ועל הכל יתגדל קושי גלות זה כי האחרון הכביד ויאריך לו הוא יתברך במאד מאד ועוד ידו נטויה על כן אמר על האחד אל תתמה כי הן אמת שהכשדים זה העם לא כי היה כמז"ל כי בוז משפחות קראם איוב וערב אל לבו להלחם בם ולהפילם וזה אמר הנמלים משוללי עוז וחשיבות הנה הם עם לא עז להאריך מלכותם ולהתגדל אך ויכינו בקיץ לחמם והוא כי ימי צרת שעבודנו לסתו וגשם נמשל כמז"ל על כי הנה הסתיו עבר ולכן ימים הקודמים לצרה קיץ יקראו ובזה יאמר ויכינו הכשדים הנמשלים לנמלים בקיץ טרם הסתיו והגלות לחמם לנפשם לחיות בו במה שמאז בימי חזקיה פסע ג' פסיעות לפני בלאדן בעבודתו יתברך על הקדים המלך כבוד חזקיה לכבודו יתב' כי על כן זכה תמשך מלכותו ג' דורות:

(כו) '''ועל''' מדי הנמשלים לשפנים שהם מעלה גרה בפה אך פרסה לא יפריס כמדי שדבר טוב בפה בנות ירושלים ואחר כך ביטל העבודה המתיחסת לפרסה כי לא נתן רשות יביאו הבעלי פרסה להקריב קרבנות וזהו פרסה איננו מפריס או על דרך רז"ל במדרש רבה שמדי יקרא גמל על כי לו סימן טהור וסימן טמא כן היה בו שהמלכה היא אסתר טהורה ואישה טמא וההיקש נאמר בשפן כי כסימני הגמל לו ויאמר הנה השפנים הם המדיים עם לא עצום לעמוד בפני אלהי ישראל ולא לקה רק המן לבדו והנלוים אליו אף וישימו בסלע ביתם למחסה ומסתור כמה דאת אמר סלעים מחסה לשפנים כי שם ביתו בסלע חזק מבא עליו רעה כי לקח את אסתר לאשה כי היא ביתו כי אין בית אלא אשה וזכותה עמדה למדיים כולם:

(כז) '''ועל''' היונים אמר כי אין צריך לומר אחר מלוך מלך ביון כי אם גם בזמן שאין מלך לארבה ההוא ויצא חוצץ כלו כי אחדות היה לו לעם כלו כדרכם עוד היום:

(כח) '''ועל''' הד' אמר שממית וכו' והוא מז"ל שהוא בזכות ידיה כי ויעש גם הוא מטעמים זכה והיא בהיכלי מלך והוא ענין משך דרכנו ממש וקראוה שממית על ששממה בית אלהינו בית ראשון מלאכי עליון שרפוהו כנודע מרז"ל ועם היות רמז הד' מינים בגליות לולא קבלת רז"ל אין מבין כמדובר:

(כט) '''והראיה''' שהם אלו בלי ספק כי הלא עם היות פסח מצה ומרור מפורשים בכתוב לא ירוצו בני אדם רק מטיבי צעד לאטם אך וד' מינים שבלולב הם מטיבי לכת כדברי המאמר שכל א' רץ כו' אך אין זה כי אם חשק אלוה אשר נתן בלבם לקיים תורתו שבע"פ ולהעמידם על האמת לטוב להם.

'''זהו''' הדרך הנראה בכתובים כלם לפי דעת רז"ל במאמר הנזכר לעיל וביתר המאמרים אשר הזכרנו אגבו בס"ד: