עריכת הדף "תוספות יום טוב/בבא מציעא/ד" (פסקה)

== ג ==

'''האונאה.''' עיין בריש מתניתין דלקמן: 

'''ארבעה כסף מכ"ד לסלע.''' הוה מצי למתני כסף משש כסף לדינר. ויש לומר דמשום מתניתין ז' דקחשיב האונאה ד' כסף והטענה שתי כסף. וההודאה שוה פרוטה וכו' דפוחת והולך. ולא ניחא ליה למיתני הטענה ב' כסף. והאונאה כסף וההודאה שוה פרוטה. דבעי למתני הטענה וההודאה בהדי הדדי ושלא להפסיק ביניהם: 

'''ארבעה כסף.''' משקל ס"ד שעורות. הרמב"ם {{ממק|פירוש המשנה לרמב"ם|#ז|משנה ז'}}: 

'''שתות למקח.''' פירש ה{{ממק|רע"ב|#ג|ר"ב}} אם היה המקח בדמי הסלע כו'. וכן לשון רש"י כלומר שהוא שוה סלע וליכא לפרושו דזבניה בעשרים דלפי זה נתאנה המוכר ובסיפא תנן עד מתי מותר להחזיר ומפרשינן לה בלוקח דמוכר לעולם חוזר אלא דזבניה בכ"ח. דבכלל שתות למקח בין שנתאנה מוכר דזבן שוה כ"ד בעשרים ובין דנתאנה לוקח דזבין שוה כ"ד בכ"ח הכי מסקי' בגמרא אליבא דרב דסבר שתוח מקח דוקא. [[תוספות רבי עקיבא איגר/{{כאן}}|°]]אבל שמואל סבר שתות מעות נמי שנינו ולפי דלישנא דשתות מקח דייק טפי אליבא דרב פירשו רש"י והר"ב אליביה. אע"ג דהלכה כשמואל בדיני: 

'''שתות.''' דאילו פחות משתות הוי מחילה. לפי שכן הוא דרך מקח וממכר שאין הלוקח והמוכר יכולין לכוין דמי המקח בצמצום. ודרך העולם למחול טעות עד שתות. טור [[טור/חושן משפט/רכז#וכתב א"א הרא"ש|סימן רכ"ז]] בשם הרא"ש: 

'''מותר להחזיר.''' כתב הר"ב המקח או שיתן לו אונאתו. ועיין בפירושו למשנה דלקמן: 

'''כדי שיראה לתגר וכו'.''' וא"ת א"כ נתת דבריך לשיעורין דלפעמים שהם רחוקים ממנו. ופעמים שהם קרובים. וי"ל דלעולם יש שיעור אחד לפי מה שמצוי רוב פעמים שיכול להראות לתגר או לקרובו ואם הם קרובים או רחוקים בשביל כך לא יתנו לו שהות לא פחות ולא יותר. תוספות {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/מט/ב#בכדי|ד"ה בכדי]]}}: