עריכת הדף "שער המלך/שמיטה/ד" (פסקה)

== יב ==

'''והאתרוג ''' 

''' אפי' היה כפול קודם ר"ה כו' הרי הוא כפירות שביעית להחמיר.'''  מה שכתב מרן שדעת רבינו נראה דספוקי מספ"ל אי אזלינן בתר חנטה לז' כה' זקנים וכמתני' דבכורים או אחר לקיטה כרבותינו דבאושא וכסתם מתני' דפרק לולב הגזול וכן מספ"ל אי אזלינן בתר חנטה למעשרות כר"א וכר"י ור"ל דבתראי נינהו או אזלינן בתר לקיטה כר"ג כו' ופסק כתרוייהו לחומרא את"ד הרואה יראה שדבריו מן המתמיהים דמאחר דבפ"ק דר"ה דט"ו ע"א קאמר התם רבה דאתרוג בת ששית הנכנס לז' פטור' מן הביעור ופטורה מן המעשר משום דס"ל דאזלינן בתר חנטה לז' וכן רב המנונא התם ס"ל הכי גם ר"י ור"ל כולהו ס"ל התם דאחר חנטה לז' אם כן מה ראה על ככה רבי' להכניס עצמו לבית הספק אי קי"ל כרבותינו שבאושא דאמרי אחר לקיטה לז' ותו קשה דכיון דרבינו ז"ל ס"ל דאתרוג בת ששית הנכנס לז' חייב בו מכח ספק אם כן ממילא נימא דפטור מן המעשר מאחר דחייבו חכמים להפקיר מס' וראיה לזה ממ"ש שם בר"ה אמר רבה אתרוג בת ששית כו' אתרוג בת ז' הנכנס כו' א"ל אביי בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי דאזלינן בתר חנטה א"ה תתחייב במעשר כו' ופרש"י וז"ל בשלמא סיפא דאזלה בה בתר חנטה לענין הפקר ז' כו' כל הך סיפא אע"ג דסתרא לרישא דאמרה בת ששית ד"ה פטור מן המעשר דהפקר הוא משום ז' דאזלת בתר לקיטה כו' הא לא הוה ק"ל דאמינא ספוקי מספ"ל אי אזלינן באתרוג בתר חנטה לענין ז' או בתר לקיטה ואזלת לחומרא ע"כ והנראה מבואר שהכריחו לרש"י לפרש כן דאי מ"ש אביי בשלמא סיפא לחומרא היינו סיפא גרידא דאתרוג בת ז' הנכנס לח' אמאי אצטריך למימר משום חומרא ולא הי"ל לומר אלא בשלמא סיפא דאמרינן זיל בתר חנטה ותו כי קאמר אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי דאמרינן זיל בתר חנטה א"ה תחייב במעשר כו' אמאי הוצרך להקשות מרישא בפשיטות הי"ל להקשות בשלמא סיפא דאזיל בתר חנטה אלא רישא פטורה מן המעשר אמאי אלא משמע ודאי דאחלוקת פטורה מן המעשר קאמר ולא קאי אסיפא משום דאזיל לחומרא דמספ"ל אי בתר חנטה או בתר לקיטה גם התוס' ז"ל שם כתבו מעין פי' רש"י יע"ש הנה כי כן מבואר הוא דכל שאנו מחייבים אותו מס' לנהוג בו דין ז' ממילא פטור מן המעשר כיון דחייב להפקיר מס' וא"כ כיון שרבינו ז"ל מספ"ל הלכתא כמאן וס"ל דחייב לנהוג בו דין ז' מס' היל"ל דפטור מן המעשר גם מ"ש וכן מספ"ל אי אזיל בתר חנטה למעשרות כר"א קשה טובא דא"כ נפקא מינה לאתרוג שחנט בשנה ב' ונלקט בשנה ג' צריך לנהוג בו ב' עישורים כדקאמר התם אליבא דר"ע ואלו בפ"א מה' מעשר כתב רבינו ז"ל וכן האתרוג הרי הוא כירק לז' כיצד אם נלקט בג' כו' מפרישין ממנו מעשר עני אע"פ שנגמר בשניה כו' הרי שלא חייב לנהוג בו ב' עישורים (ומ"ש מרן שם וז"ל וכן האתרוג כו' משנה פ"ב דבכורים וכר"ג יע"ש הם דברים תמוהים דלר"ג אתרוג בתר חנטה לז' ואלו רבינו שם כתב והולכין אחר לקיטתו בין למעשר בין לז' והיל"ל שפסק כרבותי' שבאושא גם מ"ש דר"י ור"ל ס"ל כר"א דאתרוג אחר חנטה למעשר לא ידעתי היכא רמיזא דר"י ור"ל לא איירי התם אלא לענין ז' אי משום דקאמר לעולם ששית ופי' רש"י חייבת במעשר ופטורה מן הביעור ואי ס"ל דבתר לקיטה למעשר היל"ל פטור מן המעשר בשביעית משום דאזלינן בתר לקיטה ופטורה מן הביעור דאזלינן בתר חנטה לז' הא ליתא שהרי רש"י ז"ל כתב לעיל מזה בד"ה חסורי וז"ל ורבה ור"ה ס"ל כאפטולמוס כו' ומיפלג פליגי במילתיה דאפטולמוס ר"ה סבר כיון דפטורה מן הביעור חייבת במעשר דלאו הפקרה דמלכא הוא כו' הרי דאפי' לאפטולמוס דס"ל דאחר לקיטה למעשר אפי"ה קאמר ר"ה דאתרוג בת ששית הנכנס לז' חייבת במעשר ונראה דה"ט דס"ל לרש"י דע"כ לא אמרו אחר לקיטה למעשר אלא לענין חדש וישן ולענין שניה הנכנס לג' לנהוג בו בשנה ג' אבל לענין שנה ששית הנכנס לז' כיון דטעמא דז' פטורה מן המעשר הוא משום הפקרא דמלכא והפקר פטור מן המעשר א"כ באתרוג בת ששית הנכנס לז' כי נמי נימא דאחר לקיטה למעשר אפי' הכי חייבת במעשר כיון דלאו הפקרא דמלכא הוא ועיין במוהר"י קורקוס הנדפס מחדש פ"א מה' מעשר שגם הוא ז"ל הבין מדברי רש"י הללו שכתב חייבת במעשר ופטורה מן הביעור דס"ל דר"י אתי כר"א ותמה עליו דא"כ הי"ל לר"י לומר הלכה כר"א ואחר המחילה לא דק בזה כמ"ש ואולם מדברי התוס' בד"ה יד הכל נראה דס"ל דהא דר"ה ודר"י ודר"ל דקאמרי לעולם ששית ע"כ משום דס"ל כר"א הוא ממ"ש וז"ל לא נקט האי טעמא למ"ד שוה לאילן לכל דבר כו' דלמאי דסבר אפטולמוס דאחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לז' לא היה צריך לטעם זה כו' הנה מבואר דס"ל דלאפטולמוס דס"ל דאחר לקיטה למעשר אתרוג בת ששית הנכנס לז' פטורה מן המעשר כדין פירות ז' ופטורה מן הביעור כדין ששית משום דאחר חנטה לז' ונראה דטעמייהו משום דס"ל דז' פטור מן המעשר מכח אפקעתא דמלכא ולאו משום הפקרא דמלכא פטירי וא"כ ע"כ דר"ה ור"י ור"ל דס"ל דחייבת במעשר הוא משום דס"ל כר"א ואולי שלזה נתכוין מרן ז"ל כדעת התוס' ומ"מ לא הו"ל למסתם סתומי ועיין במוהר"ם ן' חביב בקונט' כפו' תמרים דל"ח ע"א ואשר אני אחזה ליישב דעת רבינו ז"ל דלרבינו קשיתיה דאי כפי' רש"י ז"ל דלעולם ששית דקאמר ר"י ור"ל הוא לומר שחייבת במעשר ופטורה מן הביעור כפי' רש"י א"כ ע"כ דס"ל כמתני' דבכורים דאחר חנטה לז' וק' טובא דא"כ הי"ל לתלמודא להקשות ומי אמר ר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה וסתם מתני' דפרק לולב הגזול כרבותינו דאושא דאחר לקיטה בין למעשר בין לז' כדמסיק התם וכדפריך בכמה דוכתי וליכא למימר דטעמא דר"י משום דסתמא אחרינא אשכח דהיינו מתני' דבכורים דקתני דאתרוג אחר חנטה לז' בין לר"ג בין לר"א דאכתי תקשי מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא כדפריך בדוכתי טובא כי על כן מכח קו' זו הוכרח רבינו ז"ל לומר דמ"ש ר"י ור"ל לעולם ששית היינו דוקא לענין שחייבת במעשר אבל לפוטרו מן הביעור לא אמר דדוקא לענין חיוב מעשר אזיל לחומרא משום דכיון דאיכא תרי סתמי דסתרי אהדדי מס' אזלינן לחומרא דלא ידעינן סתמא בתרא איזו היא וכמ"ש הר"ן ז"ל בפ' ע"פ והביאו הרב יבין שמועה כלל ס"ז ומשום הכי כיון דלסתמא דבכורים דס"ל אחר חנטה לז' הרי הוא חייב במעשר קאמר ר"י דלעולם ששית אמנם לענין ז' ודאי דס"ל לר"י דבת ששית הנכנס לז' חייבת בביעור דכיון דסתמא דפרק לולב הגזול ס"ל כרבותינו דאושא דאחר לקיטה לז' מס' חייבת בביעור דשמא סתמא דלולב הגזול בתראה היא והילכך חייב בביעור מס' ומעתה לא תיקשי לן מאי דאקשי' לעיל דכיון דס"ל לרבינו דחייב בביעור מס' ממילא פטורה מן המעשר כדמוכח בהדיא מההיא דאביי דקאמר בשלמא סיפא לחומרא דס"ל לרבינו דאביי ל"ק הכי אלא ליתובי מלתא דרבה דמסיפא לא הוה ק"ל משום דאיכא למימר דלחומרא קאמר וס"ל לרבה דכיון דחייבוהו חכמים להפקיר מס' ממילא הם פטורים אמנם ר"י דקאמר לעולם ששית ודאי דלית ליה הך סברא אלא ס"ל כיון דמספ"ל אזלינן בתרוייהו לחומרא וכהוה ק"ל להתוס' ז"ל מעיקרא ד"ה בשלמא יע"ש: ובהכי מתרצתא נמי מה שפסק בה' מ"ש דאתרוג שחנט בשניה ונלקט בג' דמפרישין ממנו מעשר עני גרידה משום דס"ל דודאי לענין מעשר ליכא לספוקי כלל הלכתא כמאן דכיון דלרבותינו שבאושא ור"ג ואבטולמוס ס"ל דאחר לקיטה למעשר ודאי דלא קי"ל כר"א דשמותי הוא וכי מספ"ל היינו דוקא לענין ז' משום דאיכא תרי סתמי דסתרי אהדדי כדכתיב' וס"ל לרבי' כדעת רש"י ז"ל שכתבנו לעיל דאפי' לאבטולמוס דס"ל אחר לקיטה למעשר אפי"ה אתרוג בת ששית הנכנס לז' חייבת במעשר דז' משום הפקר הוא והא ליכא והלכך לענין מעשר כיון דמספ"ל אי קי"ל כסתמא דבכורים דאחר חנטה לז' ממילא חייבת במעשר ומשום הכי אזלינן לחומרא זה הנ"ל אמת ויציב בדעת רבי' ז"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}