עריכת הדף "
שער המלך/גזלה ואבדה/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== טו == '''השואל ''' ''' שלא מדעת כו' היה כלי ביד בנו של בע"ה ולקחו אחר מהם ונשתמש בו ה"ז שואל וכו'.''' והקשה הרב ל"מ ז"ל דלמה ליה נשתמש בו אפילו נטלה למוד בה ה"ז חייב כדאוקימנא בגמ' בפרק המוכר את הספינה דפ"ח וכדרבה דאמר הכישה במקל נתחייב בה ואע"ג דכבר דחינן התם אימור דאמר רבה בב"ח דאנקטיה נגרי ברייתא כה"ג מי אמר הא רבינו סובר דזה אינו אלא דחיה בעלמא ולפי האמת רבה אמרה אפילו בכלים דליכא טעמא דנגרי ברייתא ומשום טעמא דהתחיל במצוה כמ"ש בפרק י"א מה' אלו דין י"ד וכן כתב מרן בב"י בסי' רס"ג בתי' הא' יע"ש וכן נראה מדברי הגהות מיי' שם שדעת רבינו דאפילו בכלים חייב מטעמא דהתחיל במצוה וא"כ אמאי נקט כאן רבינו נשתמש בה עכת"ד יע"ש ובודאי שכונתו ז"ל הוא עמ"ש לפיכך אם החזירה לקטן שהיה בידו כו' ואבד או נשבר חייב לשלם דמשמע דדוקא משום שנשתמש בו והוי שואל שלא מדעת הוא דחייב אם החזירה לקטן הא לאו הכי אינו חייב והא ק"ל דאמאי הא אפי' לא נשתמש בו וכגון שנטלה למוד בה מתחייב הוא משום השבת אבידה וזה שנתנו ביד בנו הו"ל פושע ומאבד בידים דשומר אבידה לכ"ע מתחייב הוא בפשיעה אמנם למ"ש רבינו ונשתמש בו ה"ז שואל שלא מדעת ונכנס ברשותו ונתחייב באונסין הא ודאי ל"ק מידי דמש"ה הוצרך רבינו לומר נשתמש בו דאז דוקא מתחייב באונסין הא לא נשתמש בו אינו חייב אלא מדין שומר אבידה ואינו חייב באונסין כלל וזה פשוט: ולעיקר קו' נראה לומר דאפי' לדעת רבינו ז"ל לא מתחייב בכלים מטעמא דהתחיל במצוה אלא דוקא באבידה שלא מדעת דאיכא מצות השבת אבידה אלא משום דהוי זקן ואינו לפי כבודו הוא דמפטר והילכך אמרי' דאם התחיל במצוה נתחייב להחזירה אמנם באבידה מדעת דליכא מצות השבת אביד' וכמ"ש רבי' בפ' הנז' דין י"א פשיט' ודאי דליכא חיוב אם הכישה מטעמא דהתחיל במצוה דהא ליכא מצות השבת אבידה כלל שהרי הוא מאבד ממונו לדעת ומאי דאמרינן בגמרא הב"ע כגון שנטלה למוד וכדרבה אע"ג דהתם נמי גבי צלוחית אבידה מדעת היא וכדפריך בגמ' לא אמרו הכי אלא אליבא דרבנן דרבה ס"ל דאבידה מדעת חייב אמנם לר"י דפוטר איכא למימר דהיינו מה"ט דכתיבנא דס"ל דכיון דלא אמר ליה שדריה הו"ל אבידה מדעת ואינו מתחייב כלל והיינו דלא קפריך בגמר' לימא דרבה תנאי היא משום דהא דרבה אליבא דכ"ע מצי קאי דר"י לא פטר אלא באבידה מדעת ובהא פליגי רבנן ור"י דרבנן ס"ל דל"ש אבידה מדעת ל"ש אביד' שלא מדעת אם הכישה נתחייב בה וכדרבה ור"י ס"ל דלא ושלא כדברי רשב"ם ז"ל שכתב דה"ה דהוה מצי למפרך לימא דהא דרבה תנאי היא יע"ש וכ"כ הרמב"ן ז"ל כמ"ש יע"ש ואהא הוא דפריך עליה בגמ' אימור דאמר כו' דאפי' תימא דרבנן ס"ל דאבידה מדעת הו"ל כאבידה של"מ לענין אם התחיל בה ע"כ ל"ק רבה אלא בב"ח כה"ג מי אמר ואפי' באבידה של"מ פטור וס"ל לרבינו דזה אינו אלא דחיה בעלמא דלפי האמת רבה אמרה אפי' בכל מילי מטעמא דהתחיל במצוה כמ"ש מרן ומיהו דוקא באבידה של"מ אבל באבידה מדעת דליכא טעמא דהתחיל במצוה אף לדעת רבינו ז"ל פשיטא דפטור לכ"ע ואפילו לרבנן דר"י לפי המסקנא דמוקמינן לפלוגתייהו בנטלה למוד בה לאחרים ובהא ניחא מאי דק"ק לפי' תי' מרן ז"ל דאיך אפשר לומר דאינו אלא דחייה בעלמא ולפי האמת רבה אמרה בכל מילי דאם כן היכי אמרינן אלא אמר רבא כו' ר"ז אמר הב"ע בשנטלה למוד בה לאחרים ובשואל שלא מדעת קא מפלגי דמ"ס שואל הוי ומ"ס גזלן הוי והשתא אפילו נימא דשואל הוי היכי פטר ר"י הא הו"ל לחיובי משום השבת אבידה וכי משום שנטלה למוד בה לאחרים גרע מנטלה למוד לעצמו דמחייב משום השבת אבידה ורבנן דמחייבי ל"ל טעמא דשואל של"מ גזלן הוי תיפוק ליה משום השבת אבידה וליכא למימר דר"ז ורבא פליגי ארבה דהא מנין ליה לרבינו לומר דלפי האמת רבה אמרה בכל מילי ופליג אר"ז ורבא ולא לומר דאף לפי המסקנא קאי הכי דהשתא רבה ור"ז לא פליגי כלל אמנם ע"פ מ"ש ניחא דאף דס"ל לר"ז ולרבא דהכישה חייב ואפי' בכלים היינו דוקא באבידה של"מ אמנם באבידה מדעת מודו דפטור ומש"ה פטר ר"י משום דס"ל דשואל הוי ורבנן דמחייבי ע"כ היינו משום דס"ל דגזלן הוי ודאי הא לא"ה פטור ומאי דקאמר בגמ' אימור כו' היינו למאי דהוה בעי למימר דרבנן ס"ל דאפילו באבידה מדעת חייב אהא ק"ל דאפי' תימא דרבנן ס"ל הכי אימור כו' ומשו"ה רבינו ז"ל שכ' היה כלי ביד בנו כו' סתם משמע בכל ענין ואפי' מדעת בע"ה דהיינו ההיא דפרק המוכר את הספינה מש"ה הוצרך לומר דדוקא נשתמש בו הא לא"ה לא והשתא ניחא נמי מש"כ רבינו בפי' המצו' וז"ל ומה דחייבו חכמים החנוני לשלם זה הוא כשיקחנה מיד הקטן למדוד בו לשאר בני אדם כו' שלפי דעת מרן ז"ל ק' דאפי' למוד בה לעצמו נמי יהא חייב לפי האמת דרבה אמרה בכל ענין הן אמת שדבריו שם הם מגומגמים שנראה סותרים אלו את אלו ממ"ש אח"כ אבל כשיתן השמן בה כשהיא בידו ושבר התינוק אותה כו' דכיון שהוא פוסק כמסקנא דרבא ור"ז למה ליה כשהוא בידו אפי' אם נטל הצלוחית מיד התינוק הוא פטור כיון שלא נטלה למוד לאחרים ומאי דקתני מתני' מודים חכמים לר"י בזמן שהצלוחית ביד התינוק שלא מדד בה אלא לצורך התינוק קאמר וכמ"ש רשב"ם וצ"ל דלישנא דמתני' נקט ולאו דוקא כנ"ל ועיין בתוס' פ' אלו מציאות דכ"ה ע"ב ד"ה ואם נטל יע"ש ומ"מ מ"ש רש"י ז"ל בפרק אלו מציאות ד"ל ע"ב בד"ה הכישה זה שאינו לפי כבודו אם הכישה אחר להשיבה ע"כ דמשמע דדוקא בשהכישה כדי להשיבה הא לא"ה לא וכן משמע מלשון הטור ז"ל סי' הנז' ויש לתמוה דהא בסוגיא דפרק המוכר משמע דאפילו לא נטלה הצלוחית כדי להחזירה אלא למוד בה לבע"ה אפי"ה חייב מטעמא דרבא ותלמודא לא דחי אלא מטעמא אחרינא וצ"ע: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף