עריכת הדף "שו"ת בית הלוי/א/יט" (פסקה)

== ג ==
והנראה לישב דברי התוס' דשפיר הוכיחו דמהא דתנן לא יקברו מוכרח ע"כ דהא דמצוה לשרוף תרומה טמאה אין הטעם משום תקלה דס"ל להתוס' דכל ביעורים שבעולם לבד משרפה נכללו בלשון קבורה בלשון המשנה ועל כולם תני דלא יקברו ואפי' בהני ביעורים דליכא בהו חשש תקלה. ויצא להם זה דבמשנה שם קחשיב בהדי הנשרפין גם חמץ בפסח ואמרינן על זה בגמרא חמץ בפסח ישרף סתם לן תנא כר"י דאין ביעור חמץ אלא שרפה וא"כ לפי הגירסא דגרסינן וחכ"א אף מפרר וזורה לרוח הרי קשה מאי קאמר דסתם לן תנא כר' יהודה והא גם לחכמים מותר לשרוף ומוכרח לומר דמדייק לה מסיפא דקחשיב שם חמץ בהדי הנשרפין ותני עלה בסיפא דהנשרפין לא יקברו והוי ע"כ כר"י דביעור חמץ אינו אלא בשרפה דלרבנן הא מותר גם לפרר ואם נאמר כמו שכתבנו לפרש"י דהמשנה לא איירי רק בדין קבורה ומשום תקלה ובשארי ביעורים דליכא בהו תקלה לא איירי המשנה כלל ובתרומה טמאה דקחשיב שם בהדי הנשרפין מותר גם שארי ביעורים אי ליכא בהו חשש תקלה א"כ הא מצי המשנה לסבור גם כרבנן דהא לא מצינו שהתירו רבנן גבי חמץ רק לפררו ולזרות לרוח או להטיל לים דליכא למיחש בהו משום תקלה אבל לקוברו אפשר דגם רבנן מודים דאסור בחמץ או משום חשש תקלה דלמא משכח ליה אינש ואכיל ליה או משום דהחמץ שוהה בקרקע עד שנרקב וכל זמן שהוא בעין הא עובר עליו על בל ימצא דהא צריך להשביתו מן העולם אלא ודאי מוכרח דס"ל להגמרא דכל ביעורים שהם לבד משרפה נכללו בלשון קבורה וכי קתני דהנשרפין לא יקברו ה"ה דלפרר ולזרות לרוח אסור ומש"ה קאמר שפיר סתם לן תנא כר' יהודה ומש"ה הקשו התוס' שפיר דהא תני שם גם תרומה טמאה ומוכח דגם בו אסור לבד משרפה והיאך כתב רש"י דיכול להאכילו לכלבו אבל לשיטת רש"י נאמר שהוא גורס בפסחים וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח ולדידהו אסור לשורפו משום דהנקברין לא ישרפו ואתיא דיוקא של הגמרא שם בפשיטות דמדתני חמץ בהדי הנשרפין סתם לן כר' יהודה ושוב נוכל לומר כמש"כ דהמשנה לא איירי רק בדין קבורה לחודא אבל לפרר ולזרות או להאכיל לכלבו מותר בתרומה ונמצא יצא לנו מדברינו דמקושית התוס' דשבת נראה סמך דהיו גורסים אף מפרר אבל אם נאמר כפרש"י דתרומה טמאה מותר להאכיל לכלבו מוכרח ע"כ מסוגיא דסוף תמורה דהגירסא הוי מפרר דוקא: