עריכת הדף "קובץ על יד החזקה/אישות/יד" (פסקה)

== טז ==

'''ועושין פשרה.''' כ' הה"מ ואעפ"י שלפי גמרתנו פי' המשנה הוא שאינו יורה כחץ כמו שיתבאר פט"ו הל' ט' למד רבינו מן הירושלמי שאף בטוענת שאינו נוהג עמה וכו' ועי' בתשו' הרמב"ן סי' קל"ט דמשמע מדבריו שמפרש דברי רבינו כמו שהבין הה"מ דאף בטוענת שאין לו גבורת אנשים ג"כ הדין כן אלא דמשמע בגמ' דקימ"ל כרה"מ דבאומרת גרשתני נאמנת ומשום דאין אשה מעיזה פני' כיון שהוא מכיר בשקרה וה"נ דמי לזה באומרת שאין לו גבורת אנשים דג"כ הוא מכיר בשקרה ואינה מעיזה ועי' בשו"ת מהר"ש הכהן ספר שני סי' ק"ס שהאריך מאוד להוציא דברי רבינו מפשטן ודלא כהה"מ ע"ש. ולפמ"ש בפ"ד הל' י"ג י"ל דס"ל לרבינו אף דקימ"ל כרה"מ באומרת גרשתני היינו לאו משום דסמכי' על סברה דאינה מעיזה לחוד אלא בצירוף סברת הרא"ש דלא תהי' באיסור כל ימי' אם משקרת וא"כ גבי טענת גבורת אנשים דמקבלת את גיטה ואין כאן איסורא שוב ומשום דאינה מעיזה לחודא אינה נאמנת ושפיר כ' הה"מ לדברי רבינו. ולפמ"ש בהלכה ח' בשם הגאון הגדול מהר"ב ז"ל דאף דכופין על הגט ויש לחוש שמא עיני' נתנה באחר היינו משום כיון דתקנו חכמים על הספק לגרשה עושה הדבר ברצון הטוב וביאר שם בחידושיו אם היתה הכחשה בין איש לאשה בטענת ברי אף שהדין נותן שהיא נאמנת בטענתה אם הבעל בעצמו יודע שהיא משקרת אין אנו מחזיקים אותו שהוא מגרשה בלב שלם והאריך בסברא זו א"כ יש כאן סברא לצרף דלא יהי' באיסור כל ימי' דאם באמת היא משקרת והוא ידע בשקרה הגט אינו מועיל לה ולכך סובר הרמב"ן דנאמנת ואין בזה תפיסה על רבינו כ"כ די"ל דלאו כ"ע דינא גמירי ודוק.