עריכת הדף "צרור המור/ויקרא/כו" (פסקה)

== ד ==

'''ואמר גשמיכם בעתם ''' ולא אמר ונתתי לכם גשמים. להורות שהגשמים הם שלנו. כאומרו לנו המים. וזה היה תפארת עוזנו כשקבלו אותנו האומות. לפי שהיינו יודעים להביא המים בעתם. ובזה אומרים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. שרואים שליח ציבור מעוטף בטליתו ובהזכירו שלשה עשרה מדות מוריד הגשמים. ולכן אמר גשמיכם. שהם שלכם. ובנתינת הגשמים איני עושה לכם חסד. אחר שהם שלכם. אבל החסד הוא היות הגשמים בעתם. וזהו ונתתי גשמיכם בעתם. והטעם שהם שלנו לפי שאנו קבלנו התורה שנקראת מים. כדכתיב הוי כל צמא לכו למים. אבל אומות העולם שלא רצו לקבל התורה. אין ראוי לתת להם מים. וזהו גשמיכם:

'''וכן ''' אמר גשמיכם. לפי שהגשמים הוא דבר גדול ולכן אמרו גבורת גשמים. לפי שיורדים מכח גבורתו וידו של הקב"ה ולא מיד אחר. כאומרו היש בהבלי הגוים מגשימים. באופן שירידתם הוא בגזירת מלך ולא בטבע של עולם. והעד אליהו שאמר אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי. וזהו ואתנה לכם מים. כי אני הנותן ולא אתם. וא"כ לפי זה ראוי הוא שיהיו הגשמים שלנו. ולא של אומה אחרת. ולזה סמך אם בחוקותי תלכו שהם דברים בלי טעם. ונתתי גשמיכם בעתם. שהם גזירת מלך בלי טעם. וא"כ אם אתם שומרים השמטה שהיא מצוה בלי טעם. אף אני אתן לכם מדה כנגד מדה גשמיכם בעתם. כי הדין נותו שיהיו גשמיכם ולא של אחר. ולפי שהגשמים הם כלל כל הטובות. פירש בזאת הפרשה כל הטובות הנמשכות מהם. והם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. כי אחר שאתם שומרים שמיטת הארץ. כל הטובות ימשכו לכם מן הארץ וזהו ונתנה הארץ יבולה והשיג לכם דיש וכו' ונתתי שלום בארץ. כי אחר שאתם שומרים השמיטה. לא תראו מגלות הארץ ויהיה לכם שלום. כי בשלומה יהיה לכם שלום: