עריכת הדף "צרור המור/ויקרא/י" (פסקה)

== ג ==

'''ואמר הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש. ''' הודיעו שמה' היתה לו. ושאין לו להצטער על גזירת ה'. והודיעו שהיו הדברים נגזרים מקודם. וקרא להם קרובי השם לפי שהיו כהנים ניגשים אל ה'. וזהו מה שרמז הש"י למשה בהר סיני וגם הכהנים הניגשים אל ה' יתקדשו וכו'. ולא נודע הדבר עד שבא לידי מעשה וכשראה הפרץ שנעשה בכהנים הבין הרמיזה. ואמר זהו הפרץ אשר דבר ה'. וזה בענין פרץ ה' פרץ בעוזא. וזהו בקרובי אקדש. כי קרב ונגש ענין אחד להם. וגם זאת היתה כוונת רבותינו ז"ל באומרם הנקרבים לעבודת ה' את הקדש. ועל פני כל העם אכבד. הוא אשר דבר ונקדש בכבודי. ולא מתו בניך אלא להתקדש בכבודו של מקום:

'''וידום אהרן. ''' בשומעו דברי משה הנאמנים. הצדיק הדין עליו. וכבר רמזתי על זה בפרשת בראשית ובסוף פרשת תצוה כי מה שאמר משה הוא אשר דבר השם לאמר בקרובי אקדש. הוא מה שאמר שם וקדשתי את אהל מועד ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי. כי אחר שאמר לו ואת אהרן ואת בניו אקדש. הקידוש הזה היה מיתת שני בני אהרן. לפי שכבר כתבתי שהעולם לא היה מתחזק ומתבסם מחטא אדם הראשון. לא בנתינת התורה ולא בעשיית המשכן ולא בכל הקרבנות עד שמתו בני אהרן. לפי שהם חייבים לפרוע חוב אדם הראשון וקין בנו. לפי שמימותם לא נמצאו כמותם. ולכן כשירדה השכינה ואכלה הקרבנות. מיד יצאה אש אחרת ואכלה אותם להשרות השכינה בארץ. כמו שהיה בראשונה עיקר השכינה בתחתונים. כי לא היתה יכולה להתקיים בישראל בלי מיתת בני אהרן. וזהו אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש. אחר שאמר ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי. וכן רמז הוא אשר דבר השם בקרובי אקדש. למה שאמר הש"י לאדם הראשון בקללתו וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. שהרצון בזה כי בעבור חטאו. כל הנולדים ממנו יהיו רשעים ועזי מצח דומים לקוצים ודרדרים. כמאמר הש"י לנביא סלונים וסרכים הם אתך ואת עקרבים אתה יושב. וכן היה כי מחטא אדם הראשון נמשכו הנפילים ודור המבול ודור הפלגה. וזהו וקוץ ודרדר תצמיח לך. ואם יקרה שביניהם יולד צדיק א' או ב' הדומים לעשב השדה ולשושן ערבות. תאכלם ותכריתם בעונך בחצי ימיהם. באופן שמהיום הזה נגזרה מיתה על בני אהרן הצדיקים הדומים לעשבים ולשושנים. וזהו אשר דיבר ה' מתחלת העולם בקרובי אקדש. ולכן כשראה אהרן כי מרחוק ה' נראה לו. ובניו השיגו בזה מעלה גדולה. וידום אהרן והצדיק הדין עליו. ואז אמר להם משה ראשיכם אל תפרעו. אחר שאתם שלוחי הקהל. אין ראוי שימצא בכם שגיא'. בענין שלא יבא רע לשולחכם. ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. אחר שבעונם היתה. ומפתח אהל מועד לא תצאו. אלא עשו עבודתכם. כי שמן משחת השם עליכם. וראויים שתהיו שמחים ולא עצבים. כדכתיב שמן וקטרת ישמח לב. וכל זה לפי שבזה היום כל העולמות בשמחה. אחר שהעולם מתבסם מחטא אדם הראשון. ולכן כמו שבאדם הראשון אמר ומעץ הדעת לא תאכל ממנו ואז"ל גפן היתה. כן צוה בכאן לאהרן יין ושכר אל תשת אתה ובניך. ולא תמותו. כמו שמתו אדם הראשון ובניו:

'''ובכאן ''' הודיע מעלת אהרן ובניו. שאע"פ שידוע שאין נבואה שורה מתוך עצבות. עם כל זה נתייחד אליו הדיבור. לפי שרצונו היה מוסכם עם רצון בוראו. והצדיק עליו הדין בשמחה. ולכן לא נסתלקה שכינה ממנו בעת צערו ואבלו. ולכן באה אליו הנבואה לשמחו ולנחמו בנבואה. ואמר לו יין ושכר אל תשת. הפך מנהג המתאבלים ומרי נפש שמצוה לתת להם יין. כאומרו תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו. ולאהרן נאמר יין ושכר אל תשת. אחר שהוא היה שמח על הגזירה האלהית. וכמו שהיתה המכה מאת הש"י כן באה רפואתו מידו לתת לו שכר על סבלנותו. ולכן למעלתו הבדילו בזה משאר העם. וזה שאמר להבדיל בין הקדש ובין החול. כי הכהן הוא קדש בערך העם שהוא חול. ולזה צריך שיהיה נבדל מן היין משאר העם וכן ראוי להבדילו מן היין. אחר שהוא בעל ההוראות. כאומרו בשבט לוי יורו משפטיך ליעקב. וזהו להורות את בני ישראל את החוקים. ואמרו הם דיני איסור והיתר. ואחרים אומרים דמים וערכים וחרמים והקדשות. ואמר קחו את המנחה. לפי שאמר להם ומפתח אהל מועד לא תצאו. ואמר שהתכלית היה בעבור שיקחו המנחה ויאכלוה. וכן שאר הקרבנות: