עריכת הדף "פלתי/יורה דעה/סג" (פסקה)

==ג==
{{עוגןמ|ג}} מב"ע כתב הש"ך ס"ק ז' בשם פוסקים ות"ח דכל אדם אפילו אינו צורבא מרבנן נאמן והוא דוקא חתיכות שראה אותן מתחלה היטיב עכ"ל והנה לא משמע כן בגמ' ותוס' דשם חולין דף ק"ה אמרינן אמר רבא מריש ה"א סימנ' עדיף מטב"ע דהא מהדרינן אבידתא בסימנ' ולא מהדרינן בטב"ע השתא דשמענהו להני שמעת' אמרי מ"מ עדיפא וכו' והקשו תוס' בד"ה ולא וכו' דמה דלא מהדרינן אבידה בט"ע התם טעמא דמשקר ולת"ח באמת מהדרינן ותי' הא דמהדרינן לת"ח היינו טב"ע גמור ולא טב"ע כל דהו והנך דעובדא בגמ' לא היה טב"ע גמור דאי בטב"ע גמור פשיטא מה צורך שאלה ומ"מ התירו בי' עכ"ל הרי דדעת התוס' להתיר בנדון הבשר שנתעלם מהעין אפי' בט"ע גרוע והיינו שלא ראה אותו היטב (כהנך אמוראי אין דרכם לראותו מתחלה ולדקדק בשימת עין עליו) וכ"כ הפוסקים ויש"ש דזהו קרוי ט"ע כל דהו דלא דקדק תחלה ומ"מ הכשירו וזהו ברור דלא כש"ך. והנה עדיין לא פירשו התוס' בתי' כל צורך ליישב הקושי' אם ט"ע עדיף מסימן דהא שרי' להך בשרא בט"ע כל דהו למה לא מחזירין אבידה בט"ע כל דהו לת"ח דלית בי' חששא דמשקר ת"ו ונראה דהרב הט"ז לזה נתכוין דאל"כ אין מקום לקו' שלו דלמא לא מהדרינן אבידה בט"ע דהא ס"ל דחיישינן במשקר אלא נראה דכוונתו להנ"ל בט"ע גרוע ותי' לחלק באיסור בשר שנעלם מן עין הקלו. אך א"כ איך אמרינן דטב"ע עדיפי מסימנים הא נהפך הוא דזה לא סמכינן רק באיסור ובסימן בכ"מ סמכינן ודברי ט"ז בלא"ה סתומים שלא הביא דברי תוס' כלל. ומה שנראה הוא טב"ע הגרוע דהיינו דיש עוד חפץ דבו ג"כ טב"ע כעין זה ומיעוט הבדל בינותם ולכך מי שראהו מתחילה וירד לדקדק עד תכליתו מרגישו ומבחין הבדל שיש בין שניהם אף שלכאורה טב"ע שלהם שוה אבל מי שלא ראה מתחלה אינו יכול להבין ההבדל וטועה בקל בין חפץ לחפץ וא"כ י"ל בנאבד בשר דניחוש דעורב החליף ונזדמן לה חתיכה אחרת עד שג"כ בו קרוב לטב"ע הראשון זהו לא חיישינן שיהי' בהזדמן שקרה לחילוף העורב שיזדמן דוקא חתיכה ושוה בט"ע משא"כ חפץ ובו טב"ע שפיר י"ל אולי הזדמן איזה חפץ הדומה לשלו ואיך ניתן לו בספק. בדברים #א) הללו יובן דברי המרדכי בפשוט דכתב עובדא דמסר לנכרי תרנגולת והוא בעל תרנגולת לבדו היה לו טביעת עיין ואין זולתו והכשירו דלא קי"ל כרב בשר שנעלם מעין אסור ותמה הב"י מה נ"מ לו אי הי' דהלכה כרב או לא הא כיון דמכירו בט"ע לכ"ע מותר ונתחבטו בו אחרונים לפרשו ונ"ל בפשוט דודאי זהו ט"ע שהיה לבעל תרנגולת היה ט"ע כל דהו דטב"ע גמור אינו בגדר השאלה כמ"ש התוס'. והנה בגמ' מצינו כמ"ש התוס' דהתירו אף בטב"ע כל דהו אך י"ל ה"מ ברוב טבחי ישראל דליכא חשש איסור גמור רק לחשש עורב החליפו בזו י"ל הקלו אף בטב"ע כל דהו וכמש"ל אבל אם יש חשש חילוף בשר בטריפה במקום שרוב טבחי נכרים דנמצא ביד נכרים מדינא אסור בזו י"ל לא סמכינן אטב"ע כל דהוא אך זהו אם קיי"ל כרב בשר שנעלם מעין אסור א"כ י"ל כל הני עובדא דאמוראי היה בכה"ג והתירו משום טב"ע אבל בנמצא ביד נכרי ורוב טבחי ככריס לא סמכינן אטב"ע גרוע אבל אי לא קיי"ל כרב וא"כ הנך דאבדו בשר ע"כ הי' ברוב טבחי נכרים וא"כ הרי זה ספק אסור ומ"מ התירו בטב"ע גרוע כמ"ש התוס' ש"מ דאף בהו מועיל: והנה התרגולת שהי' ביד נכרי ולגבי עופות הוי רוב טבחים נכרים דכל אחד שוחט לעצמו בביתו ויש לחוש החליפו טוב ברע והוא ספק גמור כמ"ש אחרונים וא"כ י"ל טב"ע שהי' לבעל התרנגולת בזה לא מהני באיסור ברור ולכך קאמר המרדכי כיון דלא קיי"ל כרב לאסור בשר שנתעלם מהעין וע"כ הנך עובדא הי' ברוב טבחי עכו"ם דהיה חשש איסור גמור ומ"מ התירו בטב"ע א"כ אף תרנגולת אף דבהו חשש איסור גמור מ"מ סמכינן אטב"ע וא"ש ודברי מרדכי ברורים: הנה בסיום זה הסימן אמרתי לכתוב מה שהרב פר"ח נתקשה ברמב"ם ואני יעדתי לכתוב בזה בסימן א' במה דקי"ל דברי ר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ודעת תוס' כדמשמע מדברי גמ' אפי' בקורבא דמוכח ועמדו בזה לרמב"ם דלפ"ז צ"ל בקושלא הגמ' בע"ע והי' הקרובה וכו' וניזול בתר רובא דעלמא וצריכין לשנוי ביושבת בין הרים ואולם הרמב"ם בה"ל ע"ע השמיטו וכן ניפול הנמצא וכו' דפריך הגמ' ג"כ וליזול בתר רובא דעלמא ומשני בשביל כרמים וכו' והרמב"ם בהל' גזילה ואבידה השמיט הך דשביל של כרמים וכן בהא חצבא דאשתכח בפרדסא דערלה ושרי' וקאמר הגמ' אפילו למ"ד אזלינן בתר קרוב מ"מ הך שרי' דבאותו גינה לא מוצנע וכתב הרמב"ם זה הטעם אף דלר"ח א"צ לזה דאזלי' בתר רוב אפי' במקום קורבא כל אלה טען הרב פר"ח: ואני מוסיף לשאול בביצה גבי יוני שובך בזימן ב' ומצא שלשה קאמר הגמ' לימא מסייע לר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ודחי הגמ' בדף וזהו אי ליתא לדר"ח אבל לר"ח א"צ לאוקמי בדף והרמב"ם בהל' יו"ט העתק בדף והעיקר דכתב זימן שנים ומצא שלשה הרי זה ספק מוכן ואלו הולכין אחר הרוב אף במקום קרוב אין כאן ספק כי ודאי מעלמא אתא והם ודאי שלא מהמוכן וע"כ צ"ל דלא ס"ל לרמב"ם הך דר"ח להלכה ול"ע. והרבה דברים שנאמרו בפירוק הקושי' האלה. #ב) ודרך היותר ברור וקצר הוא מה דאמרינן בפ"ב דנדה נמצא בפרזדור חזקתן טמא שבא מן מקור וקאמר רב הונא נמצא מן לול ולפנים ודאי טמא מן לול וחוץ ספיקא טמא ופריך אביי בממ"נ אי בתר חששא אזלינן ולכך מלול וחוץ ספק דלמא מן החדר ואזדרקה מן לול ולפני' ג"כ ספיקא דמן עלי' ואולי שחתה ואי בתר חזקה כאן ודאי טמא וכאן ודאי טהור ומשני אביי באמת אי בתר חששא כאן וכאן ספיקא ואי בתר חזקה כאן ודאי טמא וכאן ודאי טהור וס"ל לרמב"ם ליישב הקושי. לרב הונא כי קושיא חזקה היא והוא דס"ל לר"ה הא דאמר ר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב היינו דליכא קורבא דמוכח אבל במקום דאיכא קורבא דמוכח הוי רק ספק אי ליזול בתר קורבא או בתר רובא ועיין תוס' ב"ב בשמעתין דניפול ע"ש ולכך ס"ל לר"ה מן לול ולפנים אף דעלי' קרוב החדר הרוב וקורבא דמוכת ליכא דהא אי אמרינן דאתיא מעליה צ"ל דשחתה חוץ לחדר ומה קורבא דמוכח יש וע"ש תוס' נדה דכתבו להדיא כן דלא מיקרא קורבא דמוכח אבל מן לול ולחוץ איכא רוב דחדר וקורבא דעלי' וקורבא דמוכח דאי מן חדר קאתיא צ"ל דאזדרקא חוץ לחדר ואינו שכיח כמ"ש התוס' וא"כ הוי ספיקא ולכך ס"ל לר"ה דהוי ספק אבל אביי ס"ל כסוגי' דב"ב אפי' קורבא דמוכח אזלינן בתר רובא שפיר פריך מ"מ ניזול בתר רובא וא"כ הרמב"ם דפסק בהל' איסורי ביאה פ"ח כר"ע ע"ש ובמ"מ וא"כ קיימ"ל בקורבא דמוכח הדבר ספק וכל הך סוגיא דב"ב וביצה הכל לאביי כנראה שם מגמ' אבל לפי דקיי"ל כר"ה אף כאן הדין בקורבא דמוכח הוי ספק וא"כ צדקו דברי רמב"ם בכל מקומות בע"ע נגד רובא דעלמא הוי העיר הקרובה קורבא דמוכח כמ"ש התוס' והוי ספיקא ועל ספק בא ג"כ וכן בחצבא דערלה הוי קורבא דמוכח כמ"ש התוס' והיה אסור מספק ולכך נתן טעם דלא הוי מצנע בי' וכן ביוני שובך דהוי קורבא דמוכח כתב בפי' דהאי ספיקא והדברים נכונים ודו"ק: הנה #ג) יש לרמב"ם ראי' מהא דתנן בשקלים בהמה שנמצא חוץ לירושלים ממגדל עדר וכו' זכרים עולות נקבות שלמים וקשה ניזול בתר רובא דעלמא דמן א"י וסביבות באו והם חולין גמורים ומה לן ליזול בתר ירושלים שהוא קרוב וע"כ צ"ל הואיל ושכיח בסביבות ירושלים הנ"ל כעין קורבא דמוכח ולא אזלינן בתר רוב: אך אם כל זה רבו רוב מחברים הרשב"א ורא"ש וטור דפסקו אפי' קורבא דמוכח רוב עדיף וצ"ל כהך דלעיל ודאי בהמה שנמצאת בירושלים ודאי דחוששין לקרבן ואף דאיכא למימר לחוש לרובא דעלמא דבהמות בירושלים קדשים קביעים וכמחצה על מחצה דמי ועירושלים לא שייך פריש עד דנימא מרובא קפריש וא"כ מן ירושלים עד מגדל עדר שייך הכל לירושלים הואיל הבהמות ירושלים רועים שם וא"כ כל בהמות הנמצאים אינם בגדר פרוש רק בגדר קבועה וכמחצה על מחצה דמי ודוק וצ"ע: הנה #ד) מדברי הרי"ף דהעתיק משנה דניפול הנמצא וכו' ועלה דברי ר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב וכן הלכתא ולכן העתק קושית הגמ' בסיפא וניזול בתר רובא דעלמא והתי' בשביל של כרמים דוקא וכן הרא"ש העתק המשנה בצורתה דמלתא דר"ח דהלכתא כוותי' אפילו בקורבה דמוכח (וא"כ ל"ל דס"ל כהרמב"ם כמש"ל אבל לרי"ף י"ל דס"ל כהרמב"ם ולא פי' דהך משכה איירי בשביל של כרמים וזולתו אזלינן בתר רובא דעלמא): ומה #ה) שנראה בישובו הוא דרשב"א פי' וניזול בתר רובא דעלמא היינו עוברי דרכים ולכך משני בשביל של כרמים דלא שכיחי ע"ד וכן כתב הסמ"ע ח"מ סי' ר"פ דפירש רובא דעלמא היינו עוברי דרכים והנה התוס' כתבו בשמעת' דלא חיישינן לעוברי דרכים דמשגיחים לבל יפול הנופל אם אין ברור הנפילה ע"ש. ונראה ודאי אם הניפל מפריח שפיר י"ל מהכ"ת לומר דנפל מעוברי דרכים אשר בטבען משגיחים ולא נימא בפשוט' דהניפול פרח ואתא מהשובך וזה מצוי ביותר אבל אי איירי במדדה וא"כ בנמצאת חוץ לחמשים מה טיבו של יונה פה הא אין מדדה כ"כ וע"כ אתה צ"ל דנשתנו בה סדרי עולם וחוץ לטבע הלא יותר טוב לומר מעוברי דרכים נפל ולא מדדה יותר מנו"ן רק עוברי דרכים הפילו וכמנהגו נוהג ולא שינוי הטבע וזה פשוט. והנה הרמב"ן כתב בשם ירושלמי בנמצא בין שלשה שובכים הרי הוא של מוצאו דבעל היונה מייאש הימנו דאמר שנתערבו עם יונים משובכים אחרים אבל בב' לא וכ' הרמב"ן דדמי' להא דאמרינן בפ' אלו מציאות ראה סלע שנפל משנים לא הוי יאוש מג' הוי יאוש. לפמ"ש תוס' והרא"ש שהטעם דבשנים לא מייאש דסבר תבענהו לדינא ויתחייב שבועת היסת ולא ישבע לשקר וישלם דעליו טענת ברי אבל בשלשה כיון דאין לו על שום אחד טענת ברי לא מצי משביע ליה והוי יאוש ולפ"ז ה"מ בתר דתקון ר"נ היסת אבל קודם ר"נ אף בשנים מייאש דהא אי תבעי לי' בב"ד אין לו עליו כלום כופר הכל פטור והוי כמו שלשה לדידן ומייאש. ולפ"ז ק' במשנה דקתני שנמצא בין נ' קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו אמאי הא הוי יאוש כמו בג' שובכי' ויהי' של מוצאו דבזמן המשנה לא היה עדיין היסת וצ"ל דמשנה איירי במדדה וא"כ לא שייך מייאש דהא מתחלה לא מייאש כלל דנימא הוא גופי' מייאש מתחלה דחושש שיתערבו יונים שלו עם יונים אחרים ועיין ש"ך סי' ר"ס דהא לא אסיק אדעתי' שתהי' מדדה יותר מכפי סדר המדדים נ' אמה ולא תבא לכלל עירוב שאר יונים ולא מייאש כלל ואם היא עברה הגדר וטבעה ומדדה ביותר על זה לא אסיק אדעתה והוי יאוש שלא מדעת ולא הוי יאוש ולק"מ. ולפ"ז דע"כ איירי במדדה שפיר קשה וליחוש לעוברי דרכים וא"כ א"ש במשנה דהיה קודם תקנת ר"נ בהיסת קשה כהנ"ל בשנים למה לא הוי של מוצאו הא הוי יאוש וע"כ צ"ל במדדה כנ"ל דהוי יאוש שלא מדעת וא"כ דאיירי במדדה שפיר פריך וניחוש לעוברי דרכים דהיינו רובא דעלמא והוצרך לשנויי בשביל כרמים וכו' אבל הרי"ף והרא"ש שהעתיקו המשנה לדידן לדינא דתיקון ר"נ היסת א"צ לאוקמי במדדה והא דלא הוי יאוש דמשביע לי' ול"ק וניחוש לעוברי דרכים ולכך השמיטו הקושיא והתי' ודו"ק: ובזה #ו) מיושב ברמב"ם דפסק כר' הונא נגד אביי אף דגם רבא ס"ל כאביי כדאמרינן הדר בי' רבא וכו' די"ל דכל דאלו דנין דלא יהי' בקורבא דמוכח רוב עדיף מקושי' במשנה של בעל שובך אע"ג דאיכא אחריתי דנפישי ואי דליכא מה טעם חוץ לחמשים של בעל המוצאו ותי' הגמ' דחיקי ליה רק י"ל חוץ לחמשים מתורת יאוש נגע בי' ובפרט די"ל דאיכא ב' שובכים חוץ לחמשים רק הם בכלל אינו מחזיקים כ"כ יונים כמו הראשונה שאנו דנין עלי' וא"כ ה"ל יאוש כמ"ש בירושלמי ומ"מ אינה נפישי וצ"ל כמש"ל דהוי יאוש שלא מדעת דלא אסיק אדעתי' דתעבור חוץ לחמשים דעד חמשים מלי כריס' זהו לפי דקיי"ל אבל רבא ס"ל יאוש שלא מדעת הוי יאוש ואם כן שפיר יש לומר בדליכא ומ"מ של מוצאו מתורת יאוש ולכך ס"ל דלא משגחינן בקורבא דמוכח אבל אנן דלא קי"ל כרבא ולא הוי יאוש דחוק לפרש במשנה כנ"ל ופסקינן כר' הונא דס"ל קורבא מוכח שקול עם רוב ודו"ק: ואמת כי דברי הרא"ש קשי' קצת להולמן במ"ש הלכה כר"ח ואפי' בקורבא דמוכח דאל"כ מה קמ"ל משנה היא ט' חניות ואע"ג דמותיב ר"ז לא פליג רק לברר הענין וליישב שמעת' ותדע דהא אמרינן ש"מ תלת ש"מ הלכה כר"ח וש"מ כר"ז אע"פ שדלתות המדינה נעולות עכ"ל: ויש להבין מהכ"ת נימא אין הלכה כר"ח בשביל דר"ז מקשה ובכל הש"ס דגמ' נושא ונותן אליבא דאמוראי מותיב ומפרק לא יהי' הלכה כוותי' ועוד לו דר"ז פליג כיון דאביי ורבא מסכימים הלכה כוותיה וגם תדע דקאמר הרא"ש אינו מובן דבממ"נ אי מהך דאע"פ דאין דלתות מדינות נעולות מוכח דרוב עדיף אפילו מקורבא דמוכח לא היה צריך להביא הש"מ וכו' רק איך אפשר דר"ז פליג הא ס"ל אע"פ שאין דלתות וכו' ואז אין הכרח די"ל דמיירי בשאין קורבא דמוכח א"כ עדיין אין ראיה מהך ש"מ תלת ש"מ איתא לדר"ז גוף הדין דלא בעינן תרי רובא וצ"ע לכאורה: וליישב #א) נראה כי התוס' דייקי מהך מה קמ"ל ר"ח הא משנה דט' חניות היא ותי' או דה"א לחלק בין קורבא דמוכח וכו' או דה"א בעינן תרי רובא או דלא הוי ידעינן ממשנה מידי דה"א דנמצא באמצעי והנה הרא"ש החליט הך תי' דקמ"ל אפילו בקורבא דמוכח דאל"כ מתניתין היא ולומר דמשנה איירי בנמצא ס"ל לרא"ש לדוחק וכתב הרא"ש אע"ג דר"ז מותיב וקשה ליתבי' ממתני' דט' חניות ולומר דכוונתו רק על קושיא שניי' וליזול בתר רובא דעלמא דחיק ליה לרא"ש דה"ל לר"ז אם כוונתו על קושיח שנייה להקשות תיכף קושיא שניי' וא"כ מוכח לכאורה ר"ז ס"ל למשנה בנמצא באמצע וא"כ ש"מ דיש מהסברא לומר כן כיון דר"ז ס"ל וע"ז דחי רא"ש ר"ז לא אתא אלא לברר וא"כ באמת י"ל דעל משנה היה פריך רק המסדר הגמ' העמיד קושייתו על מילתא דר"ח כדי להקשות קושיא שניי' דהוי קורבא דמוכח וזהו לא שייך אמשנה רק י"ל מנלן קורבא דמוכח דלמא ממשנה ה"א תרי רובא וקמ"ל ר"ח אפי' חד רובא וקאמר הרא"ש תדע דא"כ אתה צריך לפרש במילתא דר"ח רוב וקרוב היינו חד רוב דתרי רובא נפקא ממשנה דט' חנוות וא"כ קשה הא דקאמר לקמן ש"מ תלת ש"מ רוב וקרוב הולכין אחר הרוב היינו חד רובא דתרי רובא נפקא ממשנה וא"כ איך קאמר עוד ש"מ איתא לר"ז אע"פ שאין דלתות מדינות וכו' והיינו חד רובא וקשה הא דיינו הך מילתא דר"ח ותרתי ש"מ בחדא עולים וע"כ צ"ל דליתא ודברי הרא"ש מדויקים וברורים: ואמת #ב) לדעת ריב"ם בתוס' דתי' דקמ"ל ר"ח דלא בעינן תרי רובא קשה א"כ איך קאמר ש"מ תלת הא הך דר"ח היינו הך דר"ז דבחד רובא צ"ל לר"ח דממשנה דט' חניזת נפקא ודוחק ליישב אף דלא ס"ל לריב"ם דר"ח קמ"ל דלא משגיחין בקורבא דמוכח מ"מ מקום טעות יש ולולי ש"מ לדר"ז ה"א דר"ח מצריך ב' רובי וקמ"ל קורבא דמוכח אבל השתא דאיתא לדר"ז אמרינן דגם ר"א נתכווין לזה דזה דוחק וצ"ע: ויותר #ג) י"ל דהא דלא ביקש ריב"ם לומר תי' התוס' והרא"ש דממשנה ה"א בקורבא דלא מוכח ול"ל דלא ס"ל סברא לחלק בכך דהא הך סברא לחלק צ"ל לקמן בגמ' גבי ניפול לחלק בס"ד בין תוך חמשים לאחר חמשים ע"ש בתוס' וי"ל דדייק במשנה ט' חניות מוכרות שחוטה ואחת נבלה כו' בנמצא הלך אחר הרוב מה זה הלך אחר הרוב הא ידעינן דרובא שחיטות ל"ל בנמצא מותר וצ"ל דמשום הך ט' חניות השחוטות מ"מ אין הבשר מותר דאיירי אף בשאין דלתות מדינה נעולות. וא"כ אם בסביבת וחוצה לה רוב טבחי נכרים הרי החתיכה הנמצאת אסור דאזלינן בתר רובא דעלמא ואין להתיר רק בשגם סביבת רוב טבחי ישראל וזהו הלך אחר רוב מדינה ג"כ וזהו ברור ונכון לדינא. וקשה הא לגבי רוב דעלמא הוי הנך ט' חניות קורבא דמוכח וא"כ בתרייהו ניזול ואצלם דפריש מרובא פירש וע"כ צריך לומר דלא אזלינן בתר קורבא אף דמוכח ועדיין קשה מה קמ"ל ר"ח הא גם קורבא דמוכח נלמוד ממשנה והוצרך הריב"ם לומר דה"א תרי רובא בעינן וכו' אך זהו אי לא בעינן תרי רובא אבל אי בעינן תרי רובא פשיטא דלק"מ דליתני מותר הא לא ע"ז רוב לבד סמכינן וצריך עוד רוב ושפיר קאמר הלך אחר הרוב ואין כאן הוכחה ממשנה דלא מהני קורבא דמוכח דאף דנגד רוב דעלמא הוי קורבא דמוכח מ"מ הא נגד רוב חניות ליכא קורבא דמוכח וכיון דבעינן תרי רובא מה בכך דנגד רוב ח' איכא קורבא דמוכח ופשוט וא"כ אתא שפיר דקאמר תרתי ש"מ זולת ר"ז דלא בעינן דלתות מדינה נעולות היינו אומרים לכ"ע בעי תרי רוב ור"ח קמ"ל דלא מיני קורבא דמוכח ולח קשה הא מתנית' היא כמ"ש דהא נגד רוב מדינה הוי קורבא דמוכח דהשתא דס"ל דבעינן תרי רובא אין לדייק ממשנה דלא מהני קורבא דמוכח כמ"ש התוס' וקמ"ל ר"ח דאף קורבא דמוכח לא מהני ולכך קאמר עוד ש"מ לדר"ז דסגי בחד רובא וא"כ קשה למה לא קתני מותר וצ"ל כהנ"ל דרוב מדינה מצטרף וא"כ מוכח ממשנה דקורבא דמוכח לא מהני וצ"ל דקמ"ל דלא בעינן תרי רובא ודו"ק: והנה זה הדין דהא דקתני בט' חניות בנמצא הלך אחר הרוב אם בעינן דיהי' דלתות מדינה נעולות או גם במדינה וסביבות רוב טבחי ישראל אבל נכרים אסור או לא ראיתי כי הרשב"א בת"ה דף קמ"ז כ' אם שכונה בעיר בפ"ע ורובה ישראל מותרין ולא אזלינן בתר רוב העיר הנכרים ומביא ראיה מהא בנמצא הלך אחר הרוב והיינו רוב חניות אע"פ שאין דלתות מדינה נעולות והרא"ה השיג וכי תחלק העיר למבואות וקי"ל כר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב והרשב"א במשמרת הבית חילק דאם שכונה מובדלת ואין דרך נכרים מפסקת לא על זה אמר ר"ח רוב וקרוב רק במקום שאין שכונה מיוחדת וצ"ע: והנה #ד) מצאתי לרשב"א ראי' מן משנה שקליה פ"ב משנה ב' מעות שנמצא לפני סוחרי בהמה לעונם מעשר בהר הבית וכן בירושלים בשאר ימות השנה חולין וקשה למה לפני סוחרי בהמה מעשר ואי דלוקחים הם רובא והמוכרים מיעוט כמ"ש ברטנורא ורוב לוקחין במעות מעשר ניזול בתר רובא דעלמא היינו רוב העיר מאנשי ירושלים וכל מעות שלהם חולין והלא הכל בעיר אחת ומה בכך שנמצא לפני סוחרי בהמות רוב וקרוב כו' ועכצ"ל דעת רשב"א כיון דבאותו שוק אין רגל אנשי ירושלים מצויות רק סוחרי בהמות ובהם רוב המעות מעשר לא אזלינן בתר רוב ודברי הרשב"א מוכיחי': מיהו #ה) לפמ"ש בישוב הקו' מה שהקשו האחרונים על הטור ומחברים שכ' הטעם בחצבא דערלה וקנקנים יין דמותר משום דאלו מגנב בהאי גוונא לא הוי מצנע דל"ל זה הא בלא"ה רוב וקרוב הולכין אחר הרוב והניחו בצ"ע וחשבתי לתרץ דכאן אנו דנין על היין אם י"נ או ערלה או יין כשר וכ"כ על החצבא וקנקן אם בולע אסורה או לאו וכלים הללו מהני בהו ישן יב"ח וכדומה הכשר וא"כ הוי דבר שיל"מ ובפרט בישן יב"ח ועיין סי' ק"ב בי"ד וכבר כתבנו לעיל סי' א' בשם הר"ן דבדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רובא וא"כ אף בזה הכלים צריכין הכשר ולא שייך הולכין אחר הרוב ומכ"ש דקרוב מסייע ולכך צריכין ליתן טעם אחר דבגוים הוי מצנע ואף הכלים מותרין וא"צ הכשר ולפ"ז גם לעיל במעשר שני ה"ל דישל"מ (ואף בירושלים עשהו כדשיל"מ כדלקמן) ולא אזלינן בתר רובא ודו"ק:

ודע הא דאמרינן רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אף דחזקה מסייע לקרוב דהא גבי חשה שחזקתו מהמקור אף דאיכא עלי' מקרבה והאשה בחזקת היתר עומדת וגם תני ר"ח שורפין תרומה קדשים ויש להם חזקת טהרה ש"מ דרוב דוחה חזקה נמי והח דלא תי' התוס' דר"ח קמ"ל דאפי' נגד חזקה דזה לא מוכח מט' חניות דלא מסיימו בדברי ר"ח דלא הזכיר חזקה כלל ואלו עיקר כונתו על חזקה ה"ל להזכירו רוב וקרוב וחזקה:

ובחדושי הארכתי בהא דדרשינן מקרא זקני עיר דמניחין עיר שאין בה ב"ד ומודדין לעיר שיש בה ב"ד דעיר שאין בה ב"ד איך במציאות הא חובא על העיר לקבוע ב"ד כמ"ש הרמב"ם ריש הלכות סנהדרין וצ"ל דלית בעיר מנין שמחויבי' להקים ב"ד היינו מאה ועשרים ועיר שיש בה ב"ד אית בי' המנין ואם כן הא היא דנפישי ובלא"ה היא מחייבת לע"ע{{הערה|עי' מש"כ בזה ב[[תפארת ישראל - בועז/סוטה/ט|תפארת ישראל פ"ט דסוטה בועז אות א']].}} וצריך לומר דהך מנין מאה ועשרים צ"ל אנשים בני עשרים לצבוא צבא אבל פה לחשש דהי' רצחנים הכל בכלל נערים וכודמה ודו"ק. וצ"ע כי ברמב"ם הלכות סנהדרין לא ביאר:

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}