עריכת הדף "עבודת המלך/עבודה זרה/ו" (פסקה)

== ג ==

'''ואזהרה שלו מנין שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך, ולהלן הוא אומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש.''' עי' כ"מ שהביא מ"ש רבנו בספר המצוות לא תעשה ז' והביא שם ב' האזהרות וכתב וכבר נכפלה האזהרה מהמעשה הזה וכו' והסביר הכ"מ דלהכי הביא רבנו ב' האזהרות משום דמקרא דלא ימצא בך וכו' ידעינן פירושא דמולך והוא קשה ההבנה דא"כ איך שייך הוכפלה וכבר דברו בזה המחברים עי' נר מצוה הספרדי ועי' בסמ"ג לא תעשה מ' העתיק ג"כ שני הלמודים כמ"ש רבנו ועי' בירושלמי פ"ז דסנהדרין ה"י אזהרה לנותן מזרעו למולך מנין ומזרעך לא תתן להעביר למולך, ולא הביא עוד אזהרה, אבל ראה זה מצאתי במכלתא הובאה במדרש תנאים דברים י"ח ט' עמ' 109 ז"ל לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש למה נאמר לפי שהוא אומר ואל בני ישראל תאמר איש איש כי יתן מזרעו למולך מות יומת ר' ישמעאל אומר וכו' וחכמים אומרים זה המעביר בנו ובתו באש וכו' עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, וזהו כוונת רבנו באמרו ונכפלה האזהרה, וכן הביא ב' האזהרות כאן ויש עוד להרחיב הדברים בזה.

''' כיצד היו עושין וכו' ומוסרו לכוהניהם עובדי האש ואותן הכהנים נותנין הבן לאביו וכו' ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש.''' הנה שיטת רש"י ז"ל דהכומרים הם היו המעבירים על האש ולא האב, והרב תורת חיים תמה על רש"י ז"ל דא"כ הא דתנן מסר ולא העביר פטור על כרחך אשמש קאי, שהשמש לא העבירו באש, והעביר ולא מסר על כרחך צ"ל דאאב קאי ור"ל דהאב עצמו העבירו, דאי אשמש קאי פשיטא דאין האב חייב ואין זה במשמע, דחדא בבא אאב וחדא אשמש ואין זה מוכרח, אבל אין צורך בזה וכבר הביא הרמב"ן ז"ל בנימוקיו על התורה דברי הירושלמי דסנהדרין שם, נסא בשם ר' אלעזר לעולם אינו מתחייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו.

''' ומעבירו ברגליו מצד זה לצד אחר.''' וכן להלן בה"ד ויעבירו ברגליו באש דרך העברה, כבר תמהו רבותינו דהוא נגד הסוגיא שם דהעבירו ברגל פטור וכן הוא להדיא בברייתא, ועי' כ"מ מה שהביא בשם מהרי"ק ובאמת נמצא כמעט כדבריו בנמוקי הרמ"ה ז"ל בביאור הסוגיא, ועי' כ"מ ולח"מ מה שהאריכו ועי' להרדב"ז ז"ל בלשונותיו ח"א סי' כ"ג מה שהאריך בזה והמובחר שבדרכים כמ"ש הרב מרכבת המשנה ח"ב להשוות הבבלי והירושלמי בזה, ולפי"ז מ"ש רבנו על האש, הוא לאפוקי שרגא דלבני דאביי משום דהו"ל מצד האש, ומ"ש רבנו ומעבירו ברגליו הוא לאפוקי קופץ כמו שמבואר בירושלמי (והוא נגד דעת רש"י ז"ל) ומ"ש רבנו בתוך השלהבת היינו שוורתא דפוריא דרבא, דלא פטרה הברייתא העבירו ברגל אלא כשלא משך והעביר את הבן ע"ג האש אלא בין המדורות, משא"כ כל שמעביר את בנו כדרכו והאב הולך בצד האש חייב, דבלשון הברייתא הן בבלי וירושלמי העבירו ברגל היינו שאינו מושכו ומעבירו ביד, אבל כשהולך ברגליו ומושכו ומעבירו מעבר לעבר בתוך השלהבת ודאי חייב שאין ההעברה ברגל אלא ביד, ובמכוון נקיט רבנו ברגליו לאפוקי שלא נפרש כפרש"י ז"ל עי"ש היטב.

''' לא שהוא שורפו למולך כדרך ששורפין בניהם ובנותיהם לעכו"ם אחרת אלא בהעברה בלבד היתה עבודה זו.''' וכן דעת רש"י ז"ל וכן הוא דעת הסמ"ג והביאו ראיה מהא דמעביר עצמו פטור אלמא דלאחר העברה הוא חי וכן הביאו הרמ"ה ז"ל, והרמב"ן ז"ל חולק ע"ז ובעי דוקא שרפה אלא דמודה גם הוא דחייב בדין התורה משעת העברה ראשונה משתמשול בו האור כגון שנתפס האש באחד מאיבריו ולכך הוצרכו לומר שהמעביר עצמו פטור וכ"כ הרמב"ן בפי' התורה לפי הנוסחא אשר לפנינו והחינוך העתיק רק דעת הרמב"ן ז"ל שהוא מעבירו עד שנשמתו יוצאת ולא הזכיר שהחיוב מתחיל תיכף ועי' בחידושי הר"ן ז"ל לסנהדרין בסוגיא שהעתיק משמו של הרמב"ן ז"ל בזה הלשון שעבודת המולך היתה בהעברה וכל שהיה עובר היה שולט בו קצת האש אם בבגדיו או בשערותיו, ויש שלא היו עוברים בו רק פעם אחת או שתים ונשארים חיים, ויש שהיו מפליגים בהעברה פעמים רבות עד שהיו נשרפין והאריך בזה עי"ש ועי' להרדב"ז ז"ל בלשונותיו לח"א סי' כ"ג מ"ש בזה ולא הביא דברי הר"ן אלו, אף לא כפי מה שהוא לפנינו בפירושו על התורה.

''' [וראיתי ''' להביא כאן דבר אחד אף שהוא שלא ממטרת הספר, הנה בגמ' שם ס"ג ב' אמרו והספרוים שורפים את בניהם וכו' אף חזקיהו מלך יהודא ביקש אביו לעשות לו כן אלא שסכתו אמו סלמנדרא, ועי' רש"י ז"ל שם שכתב דנפקא ליה לגמרא מהא דבאחז מצינו כתוב מלכים ב' ט"ז גם את בנו העביר באש ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו, ור"ל שהרי לא נמצא לו לאחז אלא בן זה, וכתב גם את בנו העביר באש, ומכאן למדנו שנעשה לו איזה דבר שנשאר בחיים ואמר שסכתה לו אמו סלמנדרא, ונשאלתי ע"ז מכבוד הרב החכם ר' נחמן צבי געצאוו ז"ל והרי להדיא מבואר בדברי הימים ב' כ"ח גבי אחז ויבער את בניו באש כתועבות הגוים וגו' וא"כ מנין להם לחז"ל דרשא זו, והרי אדרבה מצינו לו עוד בנים והוא פלא, ואמרתי לו תיכף כמה גדולים דברי חכמים וכמה ראוי לדייק בדבריהם הקדושים, והרי באמת אחז לא עבד למולך אלא לספרוים וכן מבואר להדיא ברש"י ס"ד ב' שם בהא דכתב דמולך הוא רק העברה ולא הבערה, והא דאמרינן לעיל גבי חזקיהו שסכתה אמו סלמנדרא לאו למולך היה אלא לאלהי ספרוים דהתם שריפה כתיב, והרי הוא מבואר בכתוב בדברי הימים שהבאנו ויבער את בניו באש דהיינו הבערה ולא העברה, וכאן במלכים כתיב גם את בנו העביר באש ולא הבעיר באש והרי את כל בניו כבר הבעיר באש כמבואר בדברי הימים ולא נמצא לו עוד בן אלא חזקיהו ואותו העביר באש ולא שרפו, ודרשו מזה רז"ל שסכתו אמו סלמנדרא ולהכי לא נשרף אשר על כן רק העבירו באש ולא הבעירו, ואדרבה ממקרא דדברי הימים נסתיים דרשתם ז"ל והוא נכון וברור.

''' והנה ''' עי' להרמב"ן ז"ל בפי' על התורה שאחר שהאריך בשיטתו דבעי שריפה ממש במולך ולא סגי בהעברה, כתב וז"ל ומצאתי שכתוב באחז וגם את בנו העביר באש כתועבות הגוים אשר הוריש ה' אותם מפני ישראל ובדברי הימים נאמר ויבער את בניו באש כתועבות הגוים אשר הוריש א"כ ההעברה היא הבערה באש ממש ומה שאמר הכתוב והספרוים שורפים את בניהם וכו' היא עבודת גלילים אחרת שבעבודתם לשרוף אותם לגמרי כעולה וכו' עיי"ש, וכל זה הוא לשיטתו, ולפי דברינו בשיטת רש"י ורבנו הדברים בעזהי"ת מדויקים מאד].

''' לפיכך העושה עבודה זו לעכו"ם אחרת חוץ ממולך פטור.''' האי לפיכך פי' בו הכ"מ דאלו הוי בעי שריפה היה חייב גם בעכו"ם אחרת משום מקטר, ולדעת הלח"מ, היה חייב בספרוים אף שזאת השריפה לא תהיה ממש כמו עבודתו כיון שהכל שם שריפה. והוא קשה ההבנה, ובפשוטו היה אפשר לומר ע"פ מ"ש רבנו לעיל בפ"ג ה"ו במגפף וכו' וכן כל כיוצא בדברי כבוד האלו עובר בלא תעשה שנאמר ולא תעבדם והיינו בשאינו דרך עבודתה ולפי"ז במעביר לעכו"ם אחרת כיון שהוא דרך כבוד היה צריך לעבור בל"ת דולא תעבדם, וכתב רבנו דאין זה במולך, משום שמולך לאו עכו"ם הוא, אבל אינו נוח לי דמאי תלוי בזה אי הוא עכו"ם אי לאו כיון שהוא דרך כבוד, ומצאתי לחכם שרוצה לומר כן ע"פ דברי התוס' במכות כ"א דכל שהיא עבודה באיזה עכו"ם אם עשאה חייב מלקות ולפי"ז משמיענו רבנו דאינו כן במולך משום דמולך לאו עכו"ם הוא ויש להאריך בזה טובא ועי' בפי' המשנה לרבנו כאן כתב להדיא ואם עשה כגון זה לשם ע"ז אחרת אינו חייב מיתה הרי להדיא דאחיוב מיתה קאי ולא על לאו כמ"ש.

''' וראה ''' זה מצאתי בחינוך מצוה ר"ח אחר שהביא דעת רבנו ז"ל והר"ש שלא היו שורפין אלא מעבירין לבד ודעת הרמב"ן ז"ל שהיה מעבירו בלהב עד שהיה נשמתו יוצאת. כתב וז"ל והענין הזה של ע"ז של מולך לפי שהיתה עבודה רעה ביותר והיו אדוקין בה הרבה באותו זמן נתיחדה בה אזהרה מלבד כל אזהרות עבודת אלילים הרבה בתורה. וזה נאמר לדעת הרמב"ם ז"ל, אבל לפי הנראה לדעת הרמב"ן ז"ל לא נצטרך לזה כי הוא סובר שענין מחודש יש בעבודה זו של המולך מכל שאר ע"ז שבכל ע"ז לא יתחייב העבודה בשלא כדרכה אלא ד' עבודות הידועות אבל ענין זה של מולך אינו בכל ע"ז ולפיכך נתיחדה האזהרה בו ולפי שענין מכוער ביותר לפיכך החמירה תורה בו כ"כ לחייב העושה כן בכל ע"ז אע"פ שאין דרכה בכך זהו הנ"ל מכלל דבריו עכ"ל, ועי' בסוגיא שם ולמ"ד מולך ע"ז כרת במולך למעביר בנו ובתו שלא כדרכה עיי"ש ולדעתו תלוי זה בזה דלדעת הרמב"ן ז"ל דדרכו בשריפה, חדשה בו תורה שאע"פ שהוא שלא כדרך עבודתה בשאר ע"ז מ"מ חייבים עליה משא"כ לרבנו ושיטתו והוא באמת פלוגתא דתנאי שם ולפי"ז זהו שכתב רבנו לפיכך העושה עבודה זו לעכו"ם אחרת חוץ ממולך פטור והדברים צריכים עוד ביאור רחב, ועי' במנחת חינוך שם שלא עמד עליהם ועי'.