עריכת הדף "נאד של דמעות/ב/ה" (פסקה)

== ג ==
'''וברוח''' מליצה הקדושה הזאת דבר גם ר' אחא פה בעניין למוד תשב"ר, עת שהתבונן על עניין של קיום התורה, איך שהיא משתמרת ומתקיימת בכל ימי הגלות למרות כל המצודות והמכמורים שפורשים עליה, למרות כל המועקות והמצוקות הבאות לבני ישראל לרגלי שמירתה, למרות כל זאת היא משתמרת בקדושתה ובטהרתה, ולא עוד אלא שכל אב ואב יעמול לטעות שרשי האמונה על תלמי לב בנו ומנוער יאמנו ילדי ישראל רק על ברכי התורה. עת התבונן על כל זה אמר, שאם נשים עין על המחזה הנורא הזה, יש להמליץ ע"ז כי בימי הגלות לומד רק הקב"ה בעצמו עם תשב"ר תורה, כי רק רוחו הנצחיי מרחף שם, רק ע"י כח רוחני נעלם וטמיר של הקב"ה יתקבצו הנערים ללמוד תורה, ומי שרואה תינוקות של בית רבן, איך שהם יושבים צפופים ולומדים תורת ה' הוא יכול לראות נצחיות האומה ונצחיות התורה, ושבצדק נקרא עם ישראל עם הרוח. ואמנם בעת שבני ישראל היו שרויים על אדמתם, אז יש להמליץ, כי מטטרון היה לומד עמהם, כי מטטרון שר העולם שר הטבע {{ממ|עיין ספרי [[חותם תכנית]] ח"ב בהערות צד קס"ב<!--בהוצאה הראשונה נכתב כאן טקסט אחר, אך המחבר עצמו שנה זאת בלוח הטעות-->}} לומד עם תשב"ר תורה, כי על העם ששורה על אדמתו וממשלתו בידו אין להתפלא, אם הוא מתחזק באמונתו ודתו, ואם הוא יחנך את בניו בדרכי תורתו ואמונתו, כי אצלו הוא רק עניין טבעי ומורגליי, ולזאת מלמוד התורה לתשב"ר בזמן ההוא אין לקחת עוד ראיה על השגחת הקב"ה ביחוד ע"ז, כי זהו עניין טבעי כי בני הנעורים הם שעשועי כל העמים וכל הארצות, והם הם תקות כל אומה ואומה, כי הם אבני יסוד בניין הדור הבא, והזקנים אחרי שרואים את המוות לעיניהם, ועוד מעט ואינם, אז יהיה הנחם היחידי שלהם, רק בני הנעורים, עליהם ישליכו יהבם, ואליהם ישאו נפשם, ובני הנעורים האלה הם הם משאת נפשם, יודעים הם שמהם יבנה ויתכונן דור הבא, ועליהם ישימו מבטחם, שהם יצעדו עוד צעד אחד הלאה, וירחיבו את גבולי מדינתם, ויאדירו את תורתם ואמונתם, ולזאת ישתדלו תמיד האבות לטעת על בני הנעורים שרשי דתם ואמונתם ולהשריש בקרבם אהבת ארצם ומולדתם, למען יהיה ליבם מלא אהבה לדתם ואמונתם לארצם ולמדינתם, ויראו להגדיל כבוד עמם ודתם, וישגיאו פעלם ויפליאו לעשות ישועות בקרב עמם, לרוממם מעלה מעלה, והם המה חוקות החיים הקבועים לעד לראות מקור חיים חדשים בעת ובמקום אשר המוות ישום כליון ואבדון לההולכים לפניהם, ובני הנעורים בראותם ממשלתם הרחבה והאדירה, וכבוד גדולת תפארת דתם ואמונתם, ירחב ליבם ויתלהב רוחם להתדבק בתורתם ודתם, ויראו לקבץ חילים ולעשות תושיה, ולהגביר חיל בשפתם, למען יטב להם ליהנות מכל טוב ארצם המבורכת, להתענג מתענוגיה, ולשתות כוס מלא יין ממנעמי החיים, אשר דתם משפעת עליהם ביד רחבה, יודעים הם אשר כל מה שיעשו מותר חיל באהבת דתם וארצם, יבואו על שכרם, כי לרגלי ידיעתם ינחלו אושר ועושר כבוד יקר וגדולה:

'''ולפי"ז''' מובן כי בעת שבני ישראל היו שרויים על אדמתם, ואדירם מהם יצא ומושלם מקרבם, לא היה שום דבר פלא בלימוד תשב"ר, כי כן עושים כל העמים היושבים שלוים ושקטים על אדמתם. ואמנם אם בימי גלותם, בעת שהם נאנחים תחת עול סבלותם, ואשר כל מצוקתם ומכאובם הוא רק בגלל דתם ואמונתם, כל המועקות וההגבלות בדרכי חייהם הם רק בגלל תורתם ושמירת מצותיו, אם בני העם הנענה והנדכא הזה לומדים מנערותם תורתם, ומתאמצים להתקשר בקשר אמיץ וחזק לדתם ואמונתם. בזה יש לראות באספקלריא המאירה, כי רק ההשגחה האלהית חופפת עליהם והיא רק היא תניעם לזה, לבלי להביט על מצבם החומרי והגופני, לבלי לחשוב חשבון מצבם ומעמדם ולבלי לבקש חשבון טבעי מפעולתם זאת, רק לדכא כל רגש גופני, ולהכניע כל מחשבה גשמי לעומת רגש רוחני, ומחשבת קיום הדת. וע"כ ראה ר' אחא להעיר על עניין של למוד תורה בבני הנעורים בישראל בשני המצבים האלה [מצב שלוות ישראל והיותם על ארצם, ומצב גלותם ונדודם] כי כשיערכו המצבים האלה מערכה מול מערכה, אז יש לראות מה שונים הם המצבים האלה בייחוסם ללמוד הבנים, עד שי"ל כי בעת שהיו על אדמתם היה למוד התורה של הבנים ע"י מטטרון, כי לא היה בזה שום פלא ועניין יוצא מגבול הטבע, אבל בזמן הגלות ובימי הנדודים יש להמליץ, כי הקב"ה לומד תורה עמהם, כי רק רוחו מרחפת שם, והשגחתו הנצחית והבלתי תכלית חופפת שם, כי כפי ההשקפה הטבעית בבקשת חשבון גשמי וטבעי מכל פעולה, הלא היה להם עוד להתרחק מזה, אחרי שיודעים כי רק עי"ז סובלים הרבה, ובכ"ז משתדלים בכל המיני השתדלות לחנך את בניהם עפ"י דרכי התורה לשמור נצחיות התורה, א"כ יש לראות כי כבוד ה' חופף עליהם והוא ישמור הרוח הזה מכל משמר באשר שבו תלוי כל אושר ונצחיות האומה, ועפ"י המליצה הנהוגה לכנות פעולה כזאת על שם הקב"ה, המליץ גם פה ר' אחא כי בעת החורבן י"ל דהקב"ה לומד עם תשב"ר תורה, כי הקב"ה ישגיח ע"ז ממכון שבתו, אחרי שזהו יסוד כל תקנת בני האומה הזאת שע"י בניהם ובני בניהם תצא המטרה ממטרת ההשתלמות, ומלאה הארץ דעה ובא לציון גואל, כי רק כל עוד ששלשלת התורה אינה נפסקת, והאבות מוסרים יסודי אמונתם ותורתם לבניהם אחריהם, ובניהם לבני בניהם, רק עי"ז יש תקוה, כי יבאו מעט מעט להשגת תכליתם ומטרתם, והמטרה הזאת יכולה לצאת רק ע"י למוד התורה להבנים, ואז יש תקוה כי גם הם ילמדו לבניהם אחריהם וכל דור ודור יצטיין במעשיו הטובים עד שישיגו המטרה הנכבדה מטרת ההשתלמות הרצויה: