עריכת הדף "משנה למלך/עבדים/ד" (פסקה)

== ג ==

'''אמה העבריה כו' ואינה נקנית בפרוטה כו'.'''  שם (דף י"א) והפדה מלמד שמגרעה מפדיונה ויוצאה אי אמרת בשלמא דיהב לה דינר היינו דמגרעה ואזלא עד פרוטה אלא אי אמרת דיהב לה פרוטה מפרוטה מי מגרעה ודילמא ה"ק רחמנא היכא דיהב לה דינר תיגרע עד פרוטה היכא דיהב לה פרוטה לא תיגרע כלל לא ס"ד דומיא דיעוד מה יעוד כל היכא דלא מצי מייעד לא הוי זביניה זבינא הכא נמי כל היכא דלא מצי מגרעה לא הוי זביניה זבינא ואע"ג דבגמרא לא נאמר זה אלא אליבא דב"ש דס"ל דקידושי אשה בדינר ואנן לא קי"ל כוותיה אלא כב"ה מ"מ גבי אמה לא פליגי אלא דבית הלל לא ילפי קידושין מקידושי יעוד וב"ש ילפי אבל גבי אמה דלא סגי בפרוטה כ"ע מודו. ויש לדקדק דמדברי רבינו נראה דדוקא בפרוטה אינה נקנית אבל כל שהוא יותר מפרוטה סגי ואילו בגמרא אמרינן ואימא פלגא דדינר ואימא שתי פרוטות כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמוה אדינר ופירש"י פלגא דדינר ואיכא גירוע עד פרוטה משמע שקושיית הגמרא קאי לאמה וא"כ מנ"ל לרבינו דלא בעינן דינר. ונראה דס"ל דקושיית הגמרא לא קאי אלא גבי קידושין ובזה שייך לומר כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמוה אדינר כלומר דכיון דחשיבותא בעינן אוקמוה אדינר דחשוב ובשלמא לגבי קידושין שייך שפיר היאך תירוצא לומר דכיון דבכל הקנינים בפרוטה סגי וגבי קידושין לא שמעת מינה בעינן דבר חשוב וכיון שכן אוקמוה אדינר אבל גבי אמה מאי דלא סגי פרוטה לא הוי משום דבעינן דבר חשוב אלא דגזירת הכתוב הוא שיהיה בה דין גרעון כי היכי דבעינן שיהיה בה דין יעוד וא"כ לפי טעם זה כל שהוא יותר מפרוטה סגי ואין ה"נ דלב"ש כיון דס"ל דבקידושין בעינן דינר א"כ גבי אמה ג"כ בעינן דינר דאל"כ אינה ראויה ליעוד אבל לדידן דס"ל דבקידושין בפרוטה סגי וא"כ שפיר מקיים יעוד היכא שנמכרה בפרוטה לדידן דס"ל דהמעות הראשונות לקידושין נתנו מאי אית לך למימר משום דכתיב והפדה כל שהוא יותר מפרוטה מקיים בה והפדה. והרב בעל כ"מ הקשה דהא לא ילפינן דנמכר לישראל נקנה בכסף אלא מדכתיב והפדה והוקש עברי לעבריה ומהאי ילפינן נמי גרעון כסף וכיון שכן היה לנו לומר דגם נמכר לישראל לא יקנה בפרוטה כמו אמה ותירץ דבגמרא שאלו ע"ע נקנה בכסף מנא לן כו' ואע"ג דבגמרא לא אשכחן בתר הכי תנא דיליף שכיר שכיר אלא כולהו ילפי מ"מ מדכתיב וכי תשיג מצינן למילף דכיון דאיכא כסף דהיינו פרוטה נקנה בכך ע"כ. והרב בעל תיו"ט כתב שט"ס יש בדברי הרב וכ"כ הרב ל"מ וכתב שהגירסא הנכונה היא לא אשכחן בתר הכי תנא דלא יליף ש"ש והכוונה דאע"ג דפשטא דגמרא משמע דכשתירץ אמר קרא וכי תשיג לא אמר כן אלא למאן דלא יליף ש"ש מ"מ אית לן למימר דמאן דיליף ש"ש נמי אית ליה דרשא דוי"ו מוסיף על ענין ראשון דהך דרשא פשוטה וכיון שכן ילפינן מוכר עצמו לישראל ממוכר עצמו לעכו"ם מוי"ו דוכי תשיג דהוי בכסף וכ"ש מכרוהו ב"ד לישראל דהוי בכסף כיון דנמכר בעל כרחו וה"ה דהוה מצי למימר משום ג"ש דש"ש ולא צריכי השתא היקש דעברי לעבריה דנקנה בכסף וא"כ כיון דלפי האמת לא ילפינן נמכר לישראל כלל מהיקשא דעברי לעבריה אלא מנמכר לעכו"ם משום הכי אמרינן דהוי בפרוטה כמו בנמכר לעכו"ם ע"כ. ויש לדקדק דלמאי איצטריך לומר דיליף נמכר לישראל מנמכר לעכו"ם משום וי"ו דוכי תשיג תיפוק ליה משום ג"ש דש"ש דגבי נמכר לעכו"ם כתיב כשכיר שנה בשנה ויליף מכרוהו ב"ד ומוכר עצמו מנמכר לעכו"ם משום ג"ש דש"ש דבכולהו כתיב שכיר וליכא למימר דלא עבדינן ג"ש דש"ש אלא משכיר דכתיב גבי מכרוהו ב"ד ושכיר דכתיב גבי מוכר עצמו אבל משכיר דכתיב גבי עכו"ם לא עבדינן מיניה ג"ש שהרי התוס' הקשו דכיון דיליף ש"ש למה איצטריך מקנתו וכן חזרו והקשו אמאי איצטריך והפדה משמע דס"ל דעבדינן ג"ש דש"ש משכיר דכתיב גבי עכו"ם וגרסינן בגמרא (דף כ') ת"ר נמכר לישראל כו' אין לי אלא עבד הנמכר לעכו"ם נמכר לישראל מנלן ת"ל ש"ש בג"ש ולפי סברת התוס' אפשר לומר דכי תירצו בגמרא יליף ש"ש בעי לתרץ מאי דס"ד מעיקרא דע"ע נקנה בכסף משום דכתיב מכסף מקנתו והקשו אשכחן ע"ע הנמכר לעכו"ם כו' לזה בא לתרץ דיליף ש"ש וא"כ הדרא קושיין לדוכתה דלמאי איצטריך הרב למימר דאף מאן דיליף ש"ש אית ליה וי"ו דוכי תשיג ואפשר לומר דאי לאו וי"ו דוכי תשיג אף דאית לן ג"ש דש"ש מ"מ כיון דאי גמרינן קנין כסף מהיקשא דעברי לעבריה שמעינן מינה דגם בעברי לא סגי בפרוטה ואילו גמרינן מג"ש דש"ש בנמכר לעכו"ם סגי בפרוטה שבקינן ג"ש ועבדינן היקשא משום דהיקשא עדיף וכמו שכתבו בעלי הכללים, וליכא למימר דשאני הכא דאין הג"ש סותר ההיקש משום דאפשר לומר דהיקשא אתא למילתא אחריתי משום דאף בג"ש דש"ש ג"כ אפשר לומר דאתא למילתא אחריתי וא"כ הדרינן לכללין דהיקשא וג"ש היקשא עדיף וכיון שכן גמר עברי מעבריה ולא סגי בעברי בפרוטה אבל עכשיו דאית לן וי"ו יתירא דוכי תשיג דלגופיה לא איצטריך דאי לומר דהדינים שיש בנמכר לעכו"ם דאיתנהו ג"כ בנמכר לישראל הא מג"ש דש"ש נפקא א"ו דוי"ו יתירא אתא לומר שיש דין אחד שאפשר שילמדהו נמכר לישראל ממקום אחר אתא וי"ו לומר שלא ילמדהו אלא מנמכר לעכו"ם ולא אשכחן דבר שיוכל ללמוד נמכר לישראל משני מקומות אלא קנין כסף וכיון שכן ע"כ מאי דאיצטריך קרא למימר דלא נילף קנין כסף מעבריה אלא מנמכר לעכו"ם אינו אלא לומר דבעברי בפרוטה סגי דאלת"ה למאי נ"מ אי גמרינן קנין כסף מעבריה או מנמכר לעכו"ם. ומ"מ מדברי מרן נראה דלא ס"ל דעבדינן ג"ש דש"ש משכיר דכתיב גבי עכו"ם מדכתב בתחלת דבריו דהא לא ילפינן דנמכר לישראל נקנה בכסף אלא מדכתיב והפדה ואי ס"ל דעבדינן ג"ש משכיר דכתיב גבי עכו"ם הא אפשר למימר דילפינן דנמכר לישראל נקנה בכסף משום דכתיב גבי עכו"ם מכסף מקנתו ויליף נמכר לישראל בג"ש דש"ש וכן ממ"ש בסוף דבריו ואע"ג דבגמרא לא אשכחן בתר הכי תנא דלא יליף ש"ש דמשמע מדבריו דלמאן דלא יליף ש"ש ניחא משמע דלא ס"ל ג"ש דשכיר דכתיב גבי עכו"ם. ומשום הכי ניחא למאן דלא יליף ש"ש משום דאית ליה וי"ו דוכי תשיג ויליף נמכר לישראל מנמכר לעכו"ם אבל למאן דאית ליה ג"ש דש"ש דלית ליה וי"ו דוכי תשיג הוה קשה דהא ע"כ יליף עברי מעבריה קנין כסף וא"כ בעברי ג"כ נימא דלא סגי בפרוטה וכן נראה מדברי הרא"ם בפרשת משפטים ד"ה שאף הוא מסייע בפדיונה שהקשה ל"ל קרא דוהפדה ללמד שיוצאה בגרעון כסף תיפוק ליה מהיקשא דעברי לעבריה מה עברי יוצאה בגרעון כסף כדנפקא לן מג"ש דש"ש ממוכר עצמו לישראל דיליף ממוכר עצמו לעכו"ם מוי"ו דוכי תשיג ע"כ. משמע דלית ליה דנמכר לישראל יליף מנמכר לעכו"ם משום ג"ש דש"ש וזה הוא דבר תימה בעיני שהרי מדברי התוס' (בדף י"ד) ד"ה מוכר עצמו מנלן משמע דס"ל דעבדינן ג"ש דש"ש משכיר דכתיב גבי עכו"ם והכי איתא בגמרא (דף כ') עלה דההיא דנמכר והשביח ששאלו אין לי אלא עבד הנמכר לעכו"ם נמכר לישראל מנלן ת"ל ש"ש לג"ש משמע דעבדינן ג"ש משכיר דכתיב גבי עכו"ם וצ"ע. ולקושיית מרן שהקשה דאמאי לא בעינן בעברי ג"כ יותר מפרוטה משום היקשא דעברי לעבריה נ"ל לומר דכיון דבעבריה לא ידעינן דלא סגי בפרוטה אלא משום דכתיב אשר לא יעדה והפדה ואיתקש יעוד לגרעון ויעוד לא שייך בעבד עברי לא גמרינן מינה דבשלמא קנין כסף דגבי אמה נפקא לן מדיוצאה בו ויציאה שייך בעברי גמרינן נמי כסף בעברי מהיקשא אבל מאי דבעינן יותר מפרוטה דבאמה לא נפקא לן אלא מיעדה ויעוד לא שייך בעברי לא גמרינן מהיקשא שיהא צריך גם בעברי יותר מפרוטה וכה"ג כתבו התוספות בפ"ק דקידושין (דף ד') בד"ה מעיקרא דדינא פירכא בשם רבינו נתנאל דכיון דלא ידענו דאמה העבריה נקנית בכסף אלא מוהפדה דהואיל ויצאה בכסף נקנית בכסף לא ילפינן מינה קנין של אשה לפי שביציאתו אינה יוצאה בכסף כמו אמה העבריה ע"כ ודון מינה ואוקי באתרין: