עריכת הדף "משאת המלך/במדבר/טו" (פסקה)

==מא==
'''אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים''' (טו מא)

'''כתב''' [[רש"י/{{כאן}}#|רש"י]], למה נאמר יציאת מצרים, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לשאינה של בכור, אני הוא עתיד להבחין ולהפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. ויש להבין מה הקצף הגדול על דבר זה, ומה לי שמראה עצמו שמקיים מצות ציצית, הרי אין בידו אלא איסור שביטל מ"ע של ציצית. ודוחק לומר דהכונה לפי שלא השוה כבוד עבד לכבוד קונו דירא מבנ"א ולא מהקב"ה, וכעין דאמרו בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/עט/ב|ע"ט:]]}} דלפיכך החמירה תורה בגנב מגזלן, וגם דשניא מהתם דמתביש מבנ"א לא מהעבירה אלא מעצם הגניבה, וכאן עכ"פ בושתו היא מכך שאין מקיים מצות הקב"ה. ועיין עוד בתוס' בב"מ {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/סא/ב|ס"א:]]}} שביארו דמתחייב מעת שתלה הקלא אילן ואע"פ שלא לבש, וזה באמת צ"ע דהרי מ"מ אין איסור בכך, ומפני מה נענש כ"כ על מה שמכין עצמו לבטל מ"ע, וצ"ע.

'''ונראה''' דהנה אמרו בספרי, רמ"א וראיתם אותם לא נאמר אלא וראיתם אותו וכו', שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו', וכבר העירו האיך יש בטבע האדם להזכר בדרך רחוקה כל כך, שיראה התכלת וע"י חיבור ענין לענין בדעתו יזכר בכסא הכבוד.

'''ובפשוטו''' נראה דאה"נ דבודאי שאין זה דרך הטבע, אלא כיון שהקב"ה אמר לנו בתורה וראיתם אותו וזכרתם, הרי כך הוא מאמר הקב"ה לקבוע דבר זה שע"י התכלת יבוא לזה הזכרון, מיהו מדלא כתיב וראיתם אותו וידעתם אלא וראיתם אותו וזכרתם משמע שע"י הציצית יזכר, לכן אמרו חז"ל שזה יתקיים ע"י תכלת דומה לים כו' שאמנם עי"ז יזכר, אבל ודאי עיקר הדבר איך יוסב דעתו להזכר בדרך ארוכה כ"כ, הוא משום מאמר הקב"ה ואיהו קגרים, ופשוט.

'''והנה''' במה שהקב"ה הבחין במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור יש להתבונן מאי רבותא בדבר, דבודאי הקב"ה קיים מאמרו, ולנו לא היה כל תועלת מדבר זה שהרי לא ישראל ולא המצרים ידעו בכך ולא גרם דבר זה לגאולה, דמאן ידע חדרי בטן לידע אם זה שנהרג הוא בכור שנתעבר מטיפה זו, וא"כ מהו זה שאומר הקב"ה אני הוא שהבחנתי וכו'.

'''אמנם''' נראה דהנה כבר כתב הרמב"ם {{ממ|ב[[רמב"ם/תשובה/ו#ג|פ"ו מהל' תשובה ה"ג]]}} שניטלה בחירה מפרעה לשוב בתשובה, ע"ש, וא"כ הרי ברור דמה שהוציא הקב"ה את בנ"י ע"י מכת בכורות אין זה לפי שמכה זו חמורה ביותר, דהרי ממנ"פ דבאם היה פרעה בעל בחירה אז כבר היה צריך להכנע מקודם, ואילו לאחר שניטלה הבחירה ממנו אם כן כך לי מכה חמורה כמכה הקלה ממנה.

'''אלא''' ע"כ הדבר פשוט דאמנם כמוש"כ שלא חומרת המכה היא שהכניעה את פרעה, אלא מאמר השי"ת שמכת בכורות בה יכנע לב פרעה להוציא את בנ"י ממצרים, לפי שמאמר הקב"ה הוא פועל על טבע האדם והוא דאהני ע"י מכת בכורות להכניעו, וכפי שאמר השי"ת דמכת בכורות היא שתגרום שיוציא את בנ"י ממצרים.

'''ולפי"ז''' הרי מובן מאי רבותא איכא במה שהקב"ה הבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, דהרי אם לא היה נהרג אחד מהבכורים אזי כבר אין זו מכת בכורות, ולא משום דמגרעא בחומר המכה ממכת בכורות, אלא משום דכבר נתבאר דמאמר השי"ת היה דמכת בכורות דייקא היא דתהניא להכניע לב פרעה, נמצא דאמנם מה שהקב"ה הבחין בין טיפה של בכור וכו' איהו דאהניא לן לגאולתנו ממצרים.

'''והשתא''' יובן מה שהקשנו מהו הקצף הגדול על התולה קלא אילן בבגדו וכו', דהרי למש"כ דוראיתם אותו וזכרתם זהו רק מכח מאמר השי"ת דע"י זה יבוא לזכרון, א"כ אדם זה שתלה קלא אילן בבגדו הוא אינו מאמין בדבר זה, ואומר בלבו הרי כל התכלית של מצות ציצית היא וראיתם אותו וזכרתם, לפי שתכלת דומה לים וכו', וא"כ כך לי קלא אילן כתכלת וא"צ דוקא לתכלת, ודבר זה מבודא שהרי כש"נ אין הצבע תכלת גורם אלא המצות תכלת וזה אינו שייך בתולה קלא אילן, ולכן אמרה תורה שעל דבר זה עתיד אני להפרע לפי שכפר בכח מאמר הקב"ה, והיינו שאמרו אני הוא שהבחנתי וכו' וכש"נ שמאמר הקב"ה איהו קגרים על טבעו של האדם, ולכן שלח פרעה את ישראל במכת בכורות בדוקא, ואני עתיד להפרע ממי שאינו מאמין בדבר זה וכו'.
{{ניווט כללי תחתון}}
{{משאמ}}