עריכת הדף "מראי מקומות/בבא קמא/מ/א" (פסקה)

==בגמ', דמי ניזק==
הרשב"א לק' מג. [הובא בשיטה מקובצת] הביא להראב"ד שכתב דאפשר שהכופר הוא כקצב הערכין דהיינו שאין שמין אותו כפי שויו אלא כדמים הקצובים בתורה. וא"ש לפ"ז קו' רש"י ותוס' בערכין כ. [שציין הרע"א בגליון הש"ס] ששנינו שם שאין דמים למתים ומדוע חייב כופר במת עי"ש במה שתי', ולהראב"ד ניחא שהוא כקצב הערכין וע"ז שנו שם שיש במתים, וערשב"א מה שהקשה ע"ד, ומקשים עוד ממשנה שלימה בערכין יד: המית בן חורין נותן שוויו, והרגמ"ה שם פי' דהוא חיוב דמים ולא כופר וא"ש.

איתא לעיל כז. זרק תינוק מראש הגג ובא שור וקיבלו בקרניו תליא בפלוגתא אי כופר דמי ניזק או דמי מזיק ופירש"י דלמ"ד דמי ניזק הא ל"ל דמים ופטור, והר"ח פי' בהיפוך [הובא ברשב"א - בשיטה מקובצת] וז"ל דלרבנן דאמרי דמי ניזק חייב בעל השור בכפר שהרי שורו הרג, לרי"ש דאמר דמי מזיק פירוש המזיק הוא חייב מפני שלא שמר שורו וכאלו הוא הרג ורחמנא חס עליה לשלם כפר לפי שלא נעשה מעשה בידים וכו' עי"ש ס"ל דלמ"ד דמי מזיק פטור ופליג על רש"י ואכמ"ל, ובמאי דס"ל דלמ"ד דמי ניזק חייב ק' הרי אין לו דמים. ועי' חזו"א סי' ב' ס"ק ט"ו מש"כ בזה, ולהראב"ד דהחיוב כדמי הערכין א"ש דיש לו קצב הערכין, והראב"ד מוכרח לפרש כר"ח דאינו יכול לפרש כרש"י שאין לו דמים דהרי חייב כקצב הערכין ויש לדחות ודו"ק. ובעיקר דברי הר"ח דעומד ליהרג תליא בפלוגתא דדמי ניזק לכאו' משמע דלמ"ד דמי ניזק חיובו על הריגת חבירו משא"כ למ"ד דמי מזיק החיוב על מעשה הרציחה וכיון דאדם שהרג בכה"ג פטור ה"ה כששורו הרג פטור [ועיין חי' ר' שמואל גיטין סי' ט"ו אות ב'] ולמדנו לכאו' מד' הר"ח דחיוב כופר אינו השלמת הנזק דהרי ביוצא ליהרג אין לו דמים, ואעפ"כ חייב בכופר למ"ד דמי ניזק.

'''הרע"א''' בגליון הש"ס ציין לתוס' לק' פד. דר"א סבר דחובל משלם דמי מזיק דהוא ככופר, וצ"ת דהתם לכאו' אין זה כפרה.