עריכת הדף "מעשי למלך/ביאת מקדש/א" (פסקה)

== ד ==

'''ומותר ''' 

''' ללמד תורה אפי' הלכות ומדרשות.'''  והיינו דפסק כריבר"י דבעי דוקא להורות וממעט גמ' אמנם קשה דמשמע דלא ממעט מלהורות רק גמ' אך בהלכות ומדרשות דיליף ת"ק דהחוקים אלו מדרשות אשר דבר ד' זו הלכה מודה ריבר"י דאסור וכן הקשה בלחם יודא ותי' דכש"כ הוא מגמ' והא דת"ק דריש מהחוקים מדרשות ומקרא דביד משה זה גמרא לא משום דמדרשות מסתבר טפי אלא משום דמשמע לי' תיבת החוקים היינו המדרשות יעו"ש אבל לריבר"י לא משמע לי' מהחוקים למעט מדרשות וקשה לי לדבריו מקידושין דף ל"ב דדריש אלה החוקים אלו מדרשות וכ' במהרימ"ט שכן הוא בכריתות הרי דממשמעות החוקים דרשינן מדרשות א"כ יש לתמוה איך אפשר דריבר"י פליג ולא דריש החוקים אלו המדרשות וכן יקשה מנדרים דף ל"ו דדריש כן מתיבות חוקים היינו מדרשות לכן נראה לישב דהנה רבינו כתב ואם הי' חכם קבוע להוראה לא ילמד שלימודו הוראה הוא ולא כ' כפירש"י שלא ילמד אם ישאלו להוראה אלא שמלימודו ילמדו להורות וא"כ י"ל דמודה וודאי לת"ק דהחוקים היינו המדרשות אלא דסובר דקרא איירי במי שקבוע להוראה והוה דבר הלמד מסופו דכתיב ולהורות ממעט גמ' וכש"כ דרשות אבל רק לאיש שאין קבוע להוראה אבל למי שקבוע להוראה גם גמ' ומדרשות אסור {{ממ|ועמהרימ"ט פי' מדרשות ריבויי ומיעוטי ובכריתות פירש"י דהיינו מה דדרשינן בפירקא ואולם אפירש"י יקשה מנדרים דף ל"ו דמלמדו מדרשות והלכות ויליף לה מקרא דאותי צוה ד' ללמד אתכם חוקים מוכח דמדרשות היינו ריבויי ומיעוטי דהא בהך דמלמד את בנו מדרשות אין סובל לפרש דלומד עמו מה דדריש בפירקא דזה שייך רק במי שדורש לעם בפירקא אבל לא במי שלומד עם חבירו}} וא"ש:<br>'''  והנה '''  בפ"ו מיו"ט כ' רבינו וז"ל כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק וקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה שהשכרות והשחוק וקלות ראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל הא למדת שהעבודה בשמחה וא"א לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות {{ממ|אף שהוא שתוי שתיה שבתוך הסעודה דאין משכר ממש כמש"כ במג"א סי' צ"ט דעכ"פ הוא שתוי}} מדברי רבינו אלו נשמע דכל לימוד אף שאינו מידי דהוראה ג"כ א"י לעסוק בה וקשה ממש"כ רבינו כאן דרק בהוראה אסור ללמד:<br>'''  אך '''  נראה דהנה בערכין דף י"א איתא מנין לעיקר שירה מה"ת וכו' איזה עבודה שהוא בשמחה ובטוב לבב הוי אומר זו שירה ופירש"י דכ' הנה עבדי ירונו מטוב לב ובתוס' כ' ואשכחן נמי גבי ד"ת דכ' ויטב לבו בד"ת וכן בשבת דף ס"ג דרשו ויטבך לבך על ת"ת משמע כדברי רבינו דגם לימוד שלא להורות אסור ג"כ מתוך שכרות דאי אפשר להטיב לבו בד"ת מתוך שכרות ולכן נראה דלאו מילתא דפסיקתא היא רק הענין כדאיתא במס' תענית דף ז' הא דמצי לצעורי נפשי' הא בדלא מצי לצעורי' דאז נקרא חוטא כך נמי בזה יש מי שאף אם יאכל וישתה יכול ללמוד מתוך שמחה וללמוד אח"כ ביגיעה ויש מי שאם יאכל וישתה מתוך שמחה יבטל הלימוד בזה וודאי ימנע מלשתות אף ביו"ט בימי שמחה:<br>'''  וכן '''  משמע מדברי הגה"מ בה' יו"ט שהביא הירושלמי אר"א אילו הי' מי שימנה עמי התרתי שיהו עושין מלאכה בחה"מ כלום אסרו אלא שיהו אוכלין ושותין ויגעין בתורה כדתנן ואינון אוכלין ושותין ופוחזין נשמע דהכל לפי מה שהוא אדם ויש לומר דרבינו ג"כ הוציא דינו מהך דירושלמי כיון שאמרו בירושלמי דבדורות אחרונים כשהן אוכלין ושותין הן פוחזין ע"כ יש למנוע שלא ימשך אחר יינו אף דהוא שתי' שבתוך הסעודה דאין משכר עכ"פ הוא שתוי ואין דעתו צלולה כל כך וכן יש להוכיח מגיטין דף ע' סעודה שהנאתך מרובה משוך ידך הימנה וכדאמרינן ב"ב דף י"ב קודם שיאכל אדם וישתה יש לו כמה לבבות לאחר שאכל ושתה אין לו אלא לב אחד:<br>'''  שוב '''  ראיתי גמ' ערוכה סנהדרין דף ע' רבא רמי כתיב יין ישמח וקרינן ישמח זכה משמחו לא זכה משממו ופירש"י זכה אם זכה לידע להזהר מלשתות יותר מדאי משמחו שמפקח הלב ולפמש"כ א"ש בפשיטות דאם זכה ואין נמשך אחר ההוללות משמחו שיכול לשמוח בזה דזהו השמחה שעלי' כוונה תורה לעבדו מתוך שמחה וכדברי רבינו וזהו נראה כונת הכתוב ביום השמיני עצרת תהי' לכם אם זכו לשמוח ביו"ט שבעת ימים בשמחת התורה שלא נמשכו אחר הוללות מרוב אכילה ושתי' ועצרו חיל שלא לעבור הגבול שיש בין שמחת הנפש לשמחה של הוללות וקראו עצרה לתשוקת גופם אז יכולין לשמוח בזה ולחוג חג גם בשמיני ולקרוא עצרה לתאוות גופם:<br>'''  ובהכי '''  ניחא לי מה דקשה לכאורה טובא דהנה בסנהדרין דף ז' איתא דרש ר' יאשי' ואיתימא רנב"י מה דכתיב דינו לבקר משפט וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואמנם בזוה"ק פ' משפטים איתא תנא כתיב דינו לבקר משפט וכי לבקר ולאו בכולי יומא א"ר אבא לא אלא לבקר עד לא יכלון דיינין וישתון דכל מאן דדאין דינא בתר דאכל ושתה לאו דינא דקשוט הוא דכתיב לא תאכלו על הדם אזהרה לדיין דלא ייכלון עד דדייני דינא הרי דצריך קרא כפשטי' דרק בבקר דן דינא קודם שיאכל וישתה ומנ"ל דרשא דדרשו אם ברור לך כנ"ל ולפמש"כ לעיל מהירושלמי דמעיקרא הי' אוכלין ושותין ויגיעין בתורה א"כ לכן ל"ש שע"י אכילה ושתי' לא ישכיל לעשות משפט אמת ולכן דרשו קרא אם ברור לך אבל עתה שהעיד הירושלמי דאוכלין ושותין ופוחזין שפיר אמרו בזוה"ק דאסור לאכול ולשתות קודם שדן דינא ואין כאן סתירה:<br>'''  אולם '''  לפי"ז יקשה דמבואר בחו"מ סי' ז' דשתוי אל ידין יקשה הא הדין מבואר בזוה"ק ולפמש"כ גם ירושלמי ס"ל כן {{ממ|שוב ראיתי כי במדרש פ' נשא הובא כן ובתומים סי' ז' עמד קצת ע"ז}}:<br>'''  שוב '''  ראיתי בשו"ת שבות יעקב סי' ק"מ הביא דברי המדרש הנ"ל ובכה"ג עמד ע"ז ותי' דתוס' סנהדרין דף מ"ב ס"ל דגמ' דידן דנקט אל יורה משמע רק באו"ה אל יורה פליג אמדרש והביא שם דכהא"ג כ' בבעה"ט אהא דאמרינן בסוטה דף כ"ט דעד ארבעין שנין אל יורה הוא רק באו"ה אבל בד"מ אפי' בן י"ג שנה מותר לדון וכן פסק בסי' ז' אבל קשה לי דהא כתיב בקרא בפלגות ראובן גדולים חקקי לב וזה בממון כתיב ומינה קיליף בגיטין דף פ"ט דקטן הנראה כגדול ל"מ וא"כ אי באו"ה בעינן ארבעין שנין דאז הוא דהגיע לפלגות ראובן א"כ גם בדיני ממונות ליבעי מ' שנין {{ממ|ובתרומת הדשן סי' מ"ב כתב אמנם תוס' משאנץ ספ"ה מסנהדרין כ' דשתויי יין מותרים לדון ד"מ ופלא הא כן כ' תוס' שם}}:<br>'''  וכן '''  קשה לי טובא מירושלמי פ"ק דסנהדרין דר' יוסי בן חלפתא באו לפניו לדון ואמרו ע"מ שתדון לנו ד"ת והשיב להם איני יודע לדון ד"ת הרי דיש להחמיר בממון יותר שלא לדון וא"כ איך כ' דבן י"ג רשאי לדון ואין רשאי להורות ועמג"א סי' תקנ"ד דאסור בט"ב דהוה כהרהור וגם לדון אסור משמע דלדון קיל מהוראה:<br>'''  והנה '''  בתענית דף כ"ו איתא דכו"ע מיהת שיכור אסור בכש"כ ויליף לה מדסמך פ' כהן מברך לנזיר ופריך אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן מברך אסור בחרצן אמר קרא לשרתו ולברך בשמו מה משרת מותר בחרצן אף מברך מותר בחרצן אי מה משרת בע"מ לא אף כהן מברך בע"מ לא הא איתקש לנזיר ומה חזית דמקשית לקולא אקיש לחומרא אסמכתא נינהו מדרבנן ולקולא והנה בסי' קכ"ח סקכ"ז איתא דבע"מ פסול משום שמסתכלין בו והקשה הטו"ז תיפוק לי' משום דאיתקש לעבודה וכ' בשו"ת שבות יעקב בסי' א' דהוא גמ' ערוכה דלא איתקש לעבודה רק אדרבא לנזיר מקשינן ואף דלכמה מילתא איתקש לשירות היינו למידי דהוא מסתבר יעו"ש:<br>'''  שוב '''  ראיתי בגבורת ארי תענית דף כ"ו דהעלה דמה"ת פסול והא דמסיק דאסמכתא ולקולא אין הכונה מדרבנן רק הכי קאמר דהאי דיליף מנזיר רק אסמכתא ולקולא להקיש דבע"מ מברך לית לן בה ולא לילף דאסור בנכ"פ דמנזיר א"א לילף דא"כ נילף דיהא כהן אסור בשתיית יין לעולם אלא וודאי לא ילפינן לשיכור רק להיפוך דבע"מ שרי בנכ"פ ורק הא דשיכור פסול לנכ"פ ילפינן מלשרתו דכ' בעבודה דפסול כשהוא שתוי יין אבל לא דאסור לשתות שהוא פסול לנכ"פ: