עריכת הדף "מעשה רקח/אישות/ו" (פסקה)

== ד ==

'''אבל אם אמר לה וכו'.''' דעת רבינו היא זו דבעי מעשה בפועל לשיקרא מעשה קודם לתנאי והכי מוכחא פשטא דמתני' בב"מ דף כ"ד דקתני וכל תנאי שיש מעשה בתחילתו תנאו בטל דמשמע שיש הויה למעשה בתחילת התנאי וכ"נ מדברי רבינו שם גם בקידושין דף ס"ב מוכח הכי גבי הנקי חנקי כתיב שהוא לשון חנקי וכ"נ מפי' רש"י והתו' ז"ל הק' עליו דאם כן הו"ל מעשה קודם לתנאי וכו' שמכאן נראה דגם רש"י ז"ל אזיל בשיטת רבינו כמ"ש לעיל בדין א'. אך סוגיא דגיטין דף ע"ה קשיא טובה לפ"ז דקתני התם בברייתא הרי זה גיטיך ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת ותריץ לה אביי הא מני ר"מ היא דאמר בעינן תנאי כפול והכא הא לא כפליה לתנאיה מתקיף לה רבא טעמא דלא כפליה הא כפליה לא הוי גיטא הא בעינן תנאי קודם למעשה לאפוקי הכא דמעשה קודם לתנאי ולדעת רבינו מי הכריחו לרבא לומר דהברייתא איירי בשעשה המעשה בפועל מתחילה כי היכי דתקשה לאביי פשטה דבריית' משמע דבאמירה בעלמא קאמר ואפילו הכי קרי ליה מעשה קודם לתנאי משום דא"ל הרי זה גיטיך ברישא והרל"מ ז"ל הניח זה בצ"ע אמנם הרב ע"י ז"ל תירץ דרבינו בעי תרתי נוסח התנאי וגוף המעשה שיהיו שניהם מאוחרים אך הוא נגד דברי הה"מ שכתב בפי' דלרבינו אין שום קפידא בנוסח התנאי ושכל המשניות והסוגיות אתו בדיוק דלדעת שאר מפרשים הו"ל כולם שלא בדקדוק הם גם בספר מכתב לאליהו בחלק ב' דף קל"ו חלק על הה"מ וס"ל דלרבינו בעינן תנאי וגם המעשה שיהיו מאוחרים אבל אם הקדים המעשה אף שאיחרו בתנאי או הקדימו בתנאי ואיחרו המעשה ספיקא הוי ואזלינן לחומרא ולפ"ד תתיישב שפיר הך סוגיא וההיא דאתקין שמואל בגיטא כדלקמן בע"ה והוא הפך הה"מ ומרן ב"י שהביא דבריו בא"ה סי' ל"ח ולא חלק עליהם ע"ש גם מדברי רבינו בפי' המשנה במציעא דף צ"ד מוכח דאין קפידא אלא במעשה עצמו ע"ש. אשר על כן נראה לענ"ד לתרץ בענין אחר דאין תנאי זה דומה לשאר תנאים משום דהכא א"א לתנאי להתקיים זולת אחר המעשה עצמו שהרי הוא בגוף הדבר ולהכי הוה קרי ליה רבא מעשה קודם לתנאי דכי קאמר לה ע"מ שתחזירי לי את הנייר אי אפשר לה להחזיר את הנייר עד שתתגרש תחילה א"נ מהך טעמא שפיר קרי ליה רבא מעשה קודם לתנאי דהיינו קיומו אך יש להק' לזה מדברי רבא גופיה בסוכה דף מ"א דקא' הילך אתרוג זה במתנה ע"מ שתחזירוהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא ע"כ והתם נמי הוי כי הכא דא"א להתקיים אלא אחר המעשה ואפי' הכי הוי תנאי גמור דהרי אם החזירו יצא אף דבעינן לכם ובלאו הכי רבא עצמו נמצא כסותר דברי עצמו דהכא קרי ליה מעשה קודם לתנאי דלא מהני והתם קאמר דמהני במציאות כזה ממש אכן מצאתי להתוס' בפ' המביא תניין דף ך' דהרגישו בקו' זו וכתבו מתחילה דרבא דההיא דהילך אתרוג זה במתנה לא דק במילתיה למנקט התנאי כמו שצריך להתנות ובתר הכי כתבו דלמסקנא דשמעתין דף ע"ה דמסיק רב אשי כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכיוצא בזה כתבו ג"כ בפ' יש נוחלין דף קל"ז וכ"כ הרמב"ן ז"ל שם דרבא גופיה למסקנא דמלתא ס"ל נמי דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולכך לא קפדינן בענין התנאים מידי ודעת רבינו ג"כ מבוארת בפרקין דין י"ז שפסק דבאומר ע"מ כאומר מעכשיו ולא קפדינן לתנאי כפול ולא למעשה קדם לתנאי. מעתה הדין פסק רבינו בפ' ח' דגירושין דין י"ד דבאומר ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת ותתן כמסקנא דהתם ועמ"ש שם בע"ה ועל פי האמור אין להקשות דאכתי הו"ל לרבינו לאשמועינן דאם א"ל הרי זה גיטיך אם תחזירי לי את הנייר דאינה מגורשת מטעמא דרבא דא"א לתנאי להתקיים זולת כשיקדים לו המעשה (חדא דכיון דחזינן לרבא גופיה שסידר הלשון גבי אתרוג בקדימת המעשה אפשר שחזר בו מהך סברא) ומ"מ אין לנו הכרח חותך דרבינו יסבור כמותו בזה כיון שסתם דבריו ולא פי' ועיין לרבינו פ"ח דלולב דין יו"ד:''' מעתה ''' נבוא אעי'ר לההיא דאתקין שמואל והיא השגת הרמ"ך והראב"ד הביאו מרן בכ"מ בשם הר"ן ז"ל דאיתא בגיטין דף ע"ה אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהא גט פריך עלה תלמודא ולימא אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהיה גט ומשני לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעינן תנאי קודם למעשה וכו' ע"כ והרמ"ך ז"ל בפ"י כתב וז"ל תימא הוא מ"ש בכאן מעשה קודם לתנאי שהשלים המעשה ואח"ך התנה וההיא סוגיא דאתקין שמואל מוכח דפריש מעשה קודם לתנאי אינו כמו שסובר זה הרב כ"א כמ"ש רבותי שהזכיר המעשה ואח"כ הזכיר התנאי דאי מפרש"י כמ"ש הרב הזה שגמר המעשה ואח"כ הזכיר התנאי א"כ כשמק' והא בעינן תנאי קודם למעשה לימא ליה הכא במאי עסקינן שהזכיר התנאי ואח"כ נתן הגט ואעפ"י שהזכיר המעשה קודם התנאי לא איכפת לן ועוד כיון דקיימא לן דבקידושין ובגירושין לא אמרינן תוך כדי דבור כדבור דמי א"כ במעכשיו ובעל מנת אם הקדים המעשה לתנאי אמאי הוי התנאי קיים הא הוי התנאי בחזרה כיון שנגמר המעשה קודם הזכרת התנאי וצ"ע עכ"ל. נראה דפריך הרמ"ך ז"ל השני קושיות יחד שהרי הזכיר ההיא דאתקין שמואל וה"ק מדפריך והא בעינן תנאי קודם למעשה שהיא הסוגיא דלעיל כנז"ל והנה הרל"מ ז"ל תירץ לזה דכוונת התרצן שתירץ בעינן תנאי קודם למעשה דר"ל ששמואל רצה לתקן הלשון כמו סדר הענין ע"כ. והפר"ח ז"ל בנימוקיו על רבינו כתב דכוונת התרצן משום דחיישינן דטעו אינשי ויתנהו לה כשאומר לא יהא גט ע"כ. ועוד נראה דכיון דכל תנאי שמוטל בגט יכול הוא לכתבו בגט עצמו כי מתרץ ליה בעינן תנאי קודם למעשה ר"ל במציאות שיכתבוהו בגט הו"ל מעשה קודם לתנאי דהרי מוסר הגט לידה ואין גט לאחר מיתה. ועוד נראה עמ"ש הר' כנה"ג א"ה סימן ל"ח בהגהת הטור אות ו' ואות ח' בשם הרב בן יעיש ז"ל דאף לדעת רבינו ש"מ דבריו ככתובין וכמסורין דמו אפילו באמירה לחוד דהיינו התנאי ממ"ש הוי כמעשה ע"כ. מעתה כיון דתקנת שמואל היא בגט ש"מ אפילו בתנאי לבדו יש להקפיד שלא יאחר למעשה משום דדבריו ככתובין וכמסורין דמו. וכתב הפר"ח ז"ל דלשאר פוסקים דס"ל דמעשה קודם לתנאי ר"ל באמירה דוקא אף אם הקדים המעשה ונתן בידה אם בדבור הקדים התנאי למעשה תנאו קיים ע"כ. וקשה טובא דבקידושין אכתי יש לפוסלו משום דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות ואינה מקודשת כמ"ש רבינו פ"ה דין כ"ה ע"ש

ואולי דדעת הרב היינו להיכא דשייך כגון בגט ומשא ומתן אבל לא בקידושין ע"ש. ולענין מ"ש הרמ"ך ז"ל דבקידושין וגירושין לא אמרינן תוך כדי דבור וכו' יש לומר דהני מילי בחזרה אבל הטיל תנאי לא הוי חזרה ושפיר דמי להטילו בתוך כדי דבור כדעת רבינו וכן כתב הפר"ח בריש פרקין על דברי מרן ז"ל ע"ע: