עריכת הדף "מנחת חינוך/א" (פסקה)

== ג ==

'''ומצוה זו. ''' מבואר ביבמות ס"ה ור"מ פט"ו מה"א דב"נ אינו מצווה בפ"ו ועבד כנעני אי מצווה אינו מבואר בר"מ ועיין תוס' חגיגה ד"ב ע"ב ד"ה לא תהו כתבו בשם י"מ דעבד אינו מצווה על פ"ו וראי' מיבמות היו לו בנים ונשתחרר וכו' והתוס' דחו דבריהם ומביאים ראי' מן הירושלמי דעבד חייב בפ"ו והא דיבמות היינו משום דבעינן מיוחס אחריו וז"א מיוחס אחריו ואפילו ישראל שיש לו בן מן השפחה אינו קרוי מיוחס אחריו ועוד דפ"ו אכולהו ב"נ כתיב אפילו לכנען אם כן דעתם דעבד חייב בפו"ר ודבריהם סותרים למ"ש בגיטין (דף מ"א ע"ב) ד"ה לא תהו שם מביאים ראי' מן הירושלמי דעבד אינו מצווה על פרי' ורבי' רק על שבת וכבר הרגיש בזה בספ"י והנה הא דלשיטת התוס' חגיגה עבד חייב בפו"ר אף דאשה פטורה ומבואר לקמן בגמרא דכל מצוה שהאשה חייבת העבד חייב וכל שאין האשה חייבת אף עבד פטור דילפינן לה לה מאשה ע' משנה למלך פ"י מה' מלכים ה"ד באמצע הדיבור ובספ"י גיטין ובטו"א שם והמ"ל כתב דכלל זה אינו אלא במצות עשה שהז"ג דעבדים כנשים אבל במצות עשה שאהז"ג או בל"ת דהנשים חייבים רק דאמעיטו מחמת גזירת הכתוב כמו כאן ובהשחתת זקן לא אמעיטו רק נשים ולא עבדים ובפ"י וטו"א כתבו ג"כ דכיון דנשים לא אמעיטו רק דאין דרכם לכבוש ע"כ עבדים שדרכם לכבוש חייבים וכן בזקן ע' בדבריהם ומראה מקום אני לך והטו"א דחה זה דאי לאו הג"ש דלה לה הי' עבד פטור ממצות דלא בא לכלל ישראל והג"ש הוא לחייב העבד אם כן במצות שאין הנשים חייבות בין מגזירת הכתוב או מסברא כמו כאן על כל פנים מנלן לחייב עבדים ועיין בט"א שכתב כיון דעד מ"ת גם הגוים מחויבים אלא דלא נשנית וניטלה מהם בסיני אבל עד סיני היו חייבים אם כן נהי שניטלה מעכו"ם דפקעה קדושתם אבל עבד דאתוסף עליו קדושה להרבה מצות לא פקעה ממנו המצוה שנצטוה מתחלה אף על פי שהנשים פטורים שהם אינם חייבין בשום פעם במצוה זו אבל עבד שהי' חייב בה קודם מתן תורה וכעת נתוסף עליו קדושה לא פקעה ממנו המצוה דמעיקרא ומאשה לא ילפינן אלא לחייבם במצות שב"נ פטור ונשים חייבין גמרינן ל"ל לחייבן אבל מצוה שב"נ הי' חייב מתחלה רק שניטלה ממנו ועבד דנתוסף עליו קדושה לא נפקע ממנו וחייב בה בלא הג"ש. וזה כוונת התוס' דפו"ר לכולהו נאמר אף לכנען ותמה מהרש"א הא לא נאמרה ונשנית וקי"ל בסנהדרין דאין ב"נ מצווה ובאמת כוונתם דעד מ"ת היו כל ב"נ מצווים ונהי דניטל מהם אבל עבד שמל וטבל ויש לו קדושת ישראל לא ניטלה ממנו וכ"פ דבריהם המ"ל אך לא נחית לחילוק ולתרץ הקושיא כמו הט"א דע"כ ל"ד לאשה וגם הט"א בתחלת דבריו דחה דברי התוס' שכתבו לכולהו וכתב דאשתמיטייהו ש"ס דסנהדרין דאין ב"נ מצווה ובאמת לפמ"ש לחלק בסוף זהו גופא כוונת התוס' ועיין בנודע ביהודה מהדו"ת חח"מ סי' י"א ובמשנה למלך שם אך בס' הנ"ל הניח בצ"ע האיך העבד חייב בפו"ר כיון דאין לו חייס ואין הבנים מתייחסים אחריו כלל ע"כ פירש הירושלמי בדרך אחר ובאמת היא לכאורה צ"ע דהא התוס' בעצמם כתבו קודם לזה דאם ישראל יש לו בן מן השפחה אינו מקיים פו"ר דאין זרעו מיוחס אחריו אם כן איך העבד חייב הא אין לו חייס אך לפמש"ל דאף דאין מתייחס אחריו מכל מקום אם הם נחשבים כבניו לא אכפת לן אם לא נתייחס אחריו אם כן בשלמא ישראל דיש לו בן מן השפחה דאינו בנו כלל לענין אם הוולד נשתחרר מותר בקרובות אביו וכן אביו מותר באשתו וכן עבד שהי' לו בנים בעת עבדותו מן השפחה ואח"כ נשתחררו דאין להם קורבה דשאר כלל וכמבואר בר"מ פט"ו מהא"ב הלכה י"א עכו"ם שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הם כקטן שנולד וכל שאר בשר שהיו לו בעודו עכו"ם או שהוא עבד אינו ש"ב וכו' ואינו חייב על אחת מהם מטעם ערוה והוא מהש"ס סנהדרין ויבמות אם כן אפשר דוקא בנשתחררו אין להם ש"ב דכקטן שנולד דמי אבל כ"ז עבדותו שאם יש להם בנים אפשר דיש להם קורבה דשאר וא"כ הבנים בניו ואע"ג דאין להם חייס מכל מקום מקיים פ"ו אך באמת ז"א דמבואר בר"מ שם הי"ז העבד מותר באמו ובבתו וכו' שכבר יצא מכלל ב"נ ואין העריות האסורות על העכו"ם אסורות לו ולא בא לכלל ישראל כדי שיאסרו עליו העריות האסורות על הגרים עכ"ל ובהי"ח כתב יראה לי שאם בא העבד על הזכר או על הבהמה יהרגו וכו' וע"ש בהשגות ובמ"מ דגם א"א אסורה עליו דהוא אינה מחמת קורבה וכן זכר ובהמה ע"ש ומדלא משכחת לה להר"מ שיהי' העבד מוזהר על עריות רק בזכר ובהמה מבואר להדיא דשום קורבה ל"ש בעבד אפילו מה שהוליד בשעת עבדותו דאל"ה משכחת לה עריות כמו בישראל בת ואם ואחות וכדומה אם כן מבואר בהדיא מדבריו דאין הבנים נחשבין כלל בניו והד"ל קושית הטו"א.

'''והנה ''' להר"מ יצא דין זה דעבד אין לו שאר כלל מסנהדרין נ"ח אר"ח עבד מותר באמו ומותר בבתו דיצא מכלל ב"נ ולכלל ישראל לא בא כמבואר שם בהה"מ ולהר"מ הפירוש דא"ח על אמו אפילו נולד בעבדותה לאחר שטבלה וכן א"ח על בתו אפילו נולדה בעבדותו והמעיין שם ברש"י יראה פירוש אחר בדברי ר"ח דהנה שם מבואר לפני זה דעכו"ם בעודו בגיותו אמו אסורה עליו וכ"פ הר"מ בה' מלכים וכן מבואר שם עוד דעכו"ם אסור בבתו והיינו קודם שנתגייר ומבואר שם בפ"י וכן ביבמות דעכו"ם שנתגייר כקטן שנולד דמי ומותר בכל העריות משום שאר אפילו באמו ושאר כל עריות שנאסרו עליו בעודו בגיותו כי הוא לגמרי כקטן שנולד ואין לו קורבה כלל אך אותן עריות שנאסרו עליו בגיותו אסורין מדרבנן בגירותו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ועיין ר"מ שם וטוש"ע יו"ד סי' רס"ט ביאור דינים אלו באורך אך אם לא נתגייר לגמרי להיות ישראל גמור רק לעבד שמל וטבל וקיבל עליו מצות ע"ז אמר ר"ח דעבד מותר באמו ובתו והיינו שהעבד נולד מאמו בגיותו וכן בתו ואח"ז מלו וטבלו לשם עבדות ע"ז קאמר ר"ח דיצא מכלל ב"נ דדינו כקטן שנולד ולכלל ישראל לא בא דהיינו שיאסרו עליו אפילו בגירותו מדרבנן כדי שלא יאמרו באנו וכו' כיון דהי' אסורה עליו קודם מכל מקום לא גזרו עליו רבנן כיון דלכלל ישראל לא בא וזה מבואר להדיא בפירש"י שם ד"ה ולכלל ישראל לא בא דלגזור לי' עליו משום שמא יאמרו באנו וכו' ועי"ש ולמה לא פי' כפשוטו דר"ח משמיענו דמותר באמו ואחותו היינו אפילו בעבדותו וכפשטות לשון הש"ס דאמו ואחותו בעבדותו נולדו מכל מקום לכלל ישראל לא בא ואין עריות האסורות על ישראל אסורים עליו וגם מתורת ב"נ יצא שיהיו אסורים לו מתורת ב"נ אע"כ סברת רש"י דמזה לא נשמע דין זה כיון דעבד חייב במצות כאשה אם כן עריות אסורות לו ג"כ כאשה ולא תלינן במה דאין לו ייחס וע' לקמן ב"ה דיש עוד הרבה שאינם מתייחסים אחריו מכל מקום יש להם קורבה דשאר מצד האב אף על פי שאינו מתייחס אחריו וזה ודאי כ"ע מודים דלאחר שנשתחררו אין להם קורבה ע' יבמות פ' נושאין דכקטן שנולד דמי כמו גר שנתגייר וה"ה מעבדות לשחרור כיון שנכנס בכלל ישראל הרי הוא כקטן שנולד אבל כ"ז שלא נשתחרר שלא יהיה עליו שום איסור ערוה אפילו מה שאסורות על העכו"ם ויהיו קיל מעכו"ם זה לא ס"ל לרש"י דאין לנו ראי' ע"ז וסברתו דדוקא באמו ובתו שהיה לו בעודו עכו"ם ונעשה עבד דג"כ כקטן שנולד דמי כיון שנתוסף עליו קדושה דמל וטבל והרי הוא כאשה אם כן מותר בעריות שהיו מגיותו שאר בשר וגם חומרת חכמינו זכרונם לברכה לא חל עליו דל"ג עליו כיון דאינו ישראל גמור אבל כ"ז עבדותו כל עריות אסורות עליו אמו ובתו ואחותו והדומה חוץ מחמת אישות דאין אישות לעבד ואסורות עליו מן התורה כישראל גמור ועיין חידושי הר"ן בסנהדרין שם מפורש יותר ביאור פירש"י הנ"ל שפי' על יצא מכלל כותי שאין לו קורבה עם הכותי דכקטן שנולד דמי ולכלל ישראל לא בא לאסור עליו עריות שמא יאמרו וכו' ועי"ש מבואר מדבריו שעיקר ההיתר הוא כיון שנולדו בגיותו ומל וטבל לשם עבדות והר"מ והראב"ד דשתק לי' והרב המגיד שפי' בא"א מסתמא מצאו איזה ראיה לדבריהם.

'''והתוס' ''' י"ל דס"ל כרש"י ור"ן הנ"ל ע"כ כתבו שפיר דעבד חייב בפו"ר כיון דבנו הוא ול"ד לישראל שבא על השפחה דאינו בנו כלל ע' תוס' יבמות שם ד"ה הכל מודים וכו' כתבו ואם נשתחרר לא קיים פו"ר היינו כיון דנשתחרר כקטן שנולד דמי וגם כיון שלא היה לו חייס בעבדותו אבל בלא נשתחרר נהי שאין לו חייס ממנו בנו הוא לכ"ד ע"כ קיים פו"ר ומש"ה חייב בפו"ר. וראיתי להר"מ פ"ה מממרים ה"ט כתב אבל בנו הבא מן עכו"ם או שפחה א"ח לא על אביו ולא על אמו וכן גר שנתגייר וכו' לענין קללה והכאה ע"ש ועיין כ"מ שכתב ומ"ש רבינו דאינו חייב על אמו הוא לפי שאם עדיין לא נשתחררה אין דינה כישראלית ואם נשתחררה והבן לא נשתחרר או הבן נשתחרר והיא לא נשתחררה ה"ל כקטן שנולד ופטור כמו גבי גר וכו' א"נ דיליף רבינו ממ"ש בסמוך דכל שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו ולא הבינותי ל"ל לחפש טעם לדברי רבינו דבעדיין לא נשתחררה אין דינו כישראלית וכו' א"נ דיליף וכו' הרי בלאו הכי שפתי הר"מ ברור מללו כיון דסובר כאן גבי עריות דאינו שייך אצלו שום שאר כלל אם כן אף דדינה כישראלית דחייבת בכל המצות מכל מקום לא הוי בנה כלל ומותר לישא אותה אם כן ודאי א"ח לא על הכאתה ולא על קללתה ומ"ש הר"מ אח"ז אבל העבד וכו' יבואר במקומו אי"ה ואין כאן מקומו להאריך:

'''והנה ''' לפמ"ש דהר"מ פט"ו מהא"ב פירש ד"ז דעבד מותר באמו ובתו היינו שנולדו בעבדותן אם כן לכאורה לא נתבאר בדברי הר"מ איך הדין באמו ובתו מגיותו אם שייך אצלו הגזירה שמא יאמרו באנו וכו' או לא כרש"י והר"ן הנ"ל. אמנם המעיין בר"מ הי"א שכתב עכו"ם שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הם כקטן שנולד וכו' ש"ב וכו' ובהלכה י"ב כתב עכו"ם שנתגייר מותר מן התורה לישא אמו ואחותו וכו' וחכמים אסרו כדי שלא יאמרו ע"ש התחיל בעכו"ם ועבד והחשש שלא יאמרו כתב רק לענין עכו"ם ולמה לא ביאר דגם אם לא נתגיירו כולו רק נעשו עבדים ג"כ אסור בקרובות שנאסרו בגיותו מכלל דס"ל דבכה"ג ל"ש שלא יאמרו וכרש"י ור"ן הנ"ל ויש לדחות כנ"ל. ומה"ט יש קצת ראיה שכתב שמותר באמו ובתו ואחותו שיצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא שיאסרו עליו העריות האסורות על הגרים ומדסתם וכתב העריות האסורות על הגרים ולא האסורות על ישראל כי עיקר כוונתו שאין להם דין עריות כישראל ע"כ נראה דכלל בזה ג"כ דאפילו אמו בגיותו ג"כ מותר בה ולא נאסרה כמו שנאסרה על הגרים מחמת גזירה כי ל"ש בעבד הך גזירה וכפירש"י ור"ן. והנה הרהמ"ח לקמן מצוה רי"א מביא ג"כ דברי הר"מ דעבד מותר בקורבה דשאר מטעם שיצא מכלל ב"נ ולכלל ישראל לא בא. ועוד אחז"ל הטעם דעבד אין לו חייס דעם הדומה לחמור נראה דגם מטעם זה דעבד אין לו חייס מותר בשאר ומרש"י לא משמע כן וכמש"ל. חוץ לזה צ"ע כיון דחייב בכל המצות כאשה למה יפטר ממצות עריות וטעם הרהמ"ח אינו מספיק ובפרט להט"א דשפ"כ יש לה חייס דהוולד הולך אחריה אם כן למה עבד מותר באמו ומר"ח אין ראיה כאשר פירש"י והתוס' י"ל דסוברים כן וכמש"ל. ולפמ"ש אפשר חייבים העבדים על הכאת אב ואם וצ"ע. ולכאורה נלע"ד דאם עכו"ם נעשה עבד ואח"ז נשתחרר מותר באמו ובתו ואחותו דהטעם דאחר גירות אסור שלא יאמרו וכאן דבנתיים הפסיק העבדות ואז הי' מותר באמו דלא גזרו עליו חכמינו זכרונם לברכה הך גזירה אם כן אף כשנשתחרר למה נאסור עליו דל"ש לומר דבא מקדושה חמורה כיון דבשעת עבדות לא היו אסורים עליו ולחוש שמא יאמר דבא מקדושה חמורה בגיותו דהרי בנתיים הי' ג"כ קדושתו הרבה כקדושת ישראל ומכל מקום היה מותרת לו ל"ש בנשתחרר לאסור עליו אבל הרהמ"ח כ' לקמן בפירוש דאם היו נשואים בגיותן ובעבדותן לאמו או לאחותו ונתגיירו ונשתחררו מפרישין אותן כדי שלא יאמרו וכו' וזה צ"ע מאוד דהרי בעבדותן היו מותרים ול"ה קדושה חמורה ואמאי יהיו אסורין וגם אפילו אם נאמר דאותן שהי' אסורים להם בגיותן ואח"כ נעשו עבדים ואח"כ נשתחררו לא חילקו רבנן בתקנתם מכל מקום מדברי הרהמ"ח נראה דאפילו אם או אחות שהיה להם בעבדותן כגון שהם מהרבה דורות עבדים מכל מקום אסורים לאחר שישתחררו וצ"ע אמאי הא בעבדותן מותרים ואם כן ל"ש לומר מקדושה חמורה והוי כשאר עריות שהיו מותרים קודם מותרים ג"כ אח"כ ול"ש שמא יאמרו וגם צ"ע על הטור ושו"ע ביו"ד שהשמיטו לגמרי ד"ז דעבד מותר באמו הן כפירש"י הן כפי' הר"מ הלא הוא דין חדש אחרי שהעתיקו וכתבו כל דיני עבדים שנוהג גם בזה"ז למה השמיטו דין זה ואין כאן מקומו אי"ה במצוה רי"א אבאר דינים אלו באריכות. וכתבתי כאן רק מקצת הנוגע לנ"ד. העולה מזה אם עבד חייב בפריה ורביה הוא פלוגתא לשיטת הר"מ נראה דודאי אינו חייב דל"ל חייס ולאו בנו הוא כלל והתוס' חגיגה סברי דבעבדותו חייב ותוס' גיטין דעתם ג"כ דא"ח ע"כ דין זה ספק וצ"ע לברר הדברים.

'''והנה ''' בהיה לו בנים בעבדותו ונשתחרר לכ"ע ל"ק פ"ו דכקטן שנולד דמי ובעבדותו לא היה לו חייס מכל מקום אם היה לו בנים בגיותו ונעשה עבד ואח"כ נשתחרר יצא בהבנים שהיה לו בגיותו כי בגיותו יש להם חייס וכ"כ בטו"א להדיא ולא אכפת לן מה שהפסיק העבדות ע"ש וכן אם נאמר דעבד חייב בפ"ו ג"כ יצא אם היה לו בנים מכבר כיון דנתייחסו אחריו והוא מגיותו דקיים וז"פ וע"ש מה שתירץ מה מקשה הש"ס ועבד א"ל חייס והכתיב ולציבא היה ט"ו בנים ומשני ולכאורה היה לי' לשנויי דהבנים היה לו עוד בגיותו ע"כ נתייחסו אחריו יעו"ש מה שתירץ וע"ע שם בט"א דאם אשה חייבת בפ"ו ועבד פטור דא"ל חייס מכל מקום ש"כ חייבת דהוולד מתייחס אחרי' דישראל הבא עליה הוולד כמותה ודבריו אינם מובנים כלל נהי דהוולד כמותה היינו דשדינן הוולד בתר האם לכל דיני התורה אבל מכל מקום אין לה חייס כי הויא כמו בהמה רק דאינו הולך אחר אביו והוי עבד כמו הוא אבל לא לענין יחוס וז"ב וא"צ לה"ר לדבר וגם שאינו נוגע לדינא.

'''ומי ''' שחצי עבד וחב"ח ודאי א"ח במצוה זו כמבואר בש"ס לישא שפחה וכו' ולאמר דעשה דפ"ו דוחה ל"ת דלא יהיה קדש ע' בתוס' ובמ"ש לעיל. אך אם עבר ונשא בת ישראל ואח"ז נשתחרר כולו אם יצא בבנים שהיה לו מתחלה עם הבת ישראל בעודו ח"ע כי לפי המבואר בסי' ד' ח"ע וחב"ח הבא על ב"י מצד העבדות הוולד הולך אחריה כעבד הבא על ב"י דהוולד הולך אחריה ומצד החירות הוי ישראל הבא על ישראלית דהוולד כמותו אם כן כאן מצד החירות יש לו בנים אך מצד העבדות לא קיים עדיין דהוולד הולך בתרה והוי כהאי דאמרינן בר"ה גבי תקיעות שופר ח"ע וחב"ח אף לעצמו א"מ דלא אתי צד עבדות ומוציא צ"ח ה"נ לא אתי צד ב"ח ומוציא צד עבדות ועתה דנעשה גם הצד עבדות ב"ח ויש עלי' חיוב חדש דהצד עבדות לא נפטר כי לא היה הבן מתייחס אחריו כנלפע"ד פשוט דא"י בכה"ג ול"ד למש"ל דאם נחשב בנים לענין עריות אף אם אינו מתייחס אחריו קיים המצוה זה ל"ש כאן דנהי דלענין עריות אם יש לו בת אסור לבא עליה היינו מצד חלק הב"ח שהיה בו דנחשבת כבתו אבל חלק העבדות אינה נחשבת כבתו רק ממילא אסור לבא עליה כמו ח"ע דאסור בב"ח ובשפחה מכח חלק השני אם כן ה"נ האיסור הוא מכח חלק הב"ח אבל מחמת העבד מותר בה וגם לא נתייחסה אחריו ע"כ ודאי אם נשתחרר לגמרי אח"כ ל"ק מצד עבדות שהיה בו מתחלה מצות פו"ר וז"פ. ועוד י"ל להסביר דגם חלק הב"ח לא יצא אז לפי מה שפסק הר"מ ובשו"ע אה"ע סי' מ"ד דח"ע וחב"ח שקידש מקודשת מספק והוא איבעיא ולא אפשיטא פ' השולח והתוס' כתבו שם דאם אין קידושי' קדושין אין הבן מתייחס אחריו כלל אפילו בחלק הב"ח מחמת דלא תפסי קידושין ואינו בנו ליורשו וע' רשב"א דגם לענין עריות אינו בנו כלל ואינה בתו כלל וכמבואר יבמות דמ"ה דל"ד לאשת אב אם כן כיון דאינם בניו כלל ל"ק פ"ו אפילו חלק החירות שלו ע"ש. ומה שקשה לפ"ז על הר"מ והמחבר אה"ע סי' ד' דח"ע וחב"ח הבא על א"א הוולד חציו ממזר מחלק ב"ח וחציו כשר מצד חלק העבדות ובאמת אם אין קדושין תופסין הוי כשר גם מצד חלק הב"ח שלו כי לא מתייחס אחריו ועיין באבני מלואים וב"ה הארכתי בזה לקמן פ' אחרי בעניני עריות ולא רשמתי כאן רק מה שנוגע לנ"ד.

'''וטומטום ''' ודאי פטור מפ"ו כי א"י להוליד ואנדרוגינוס תלוי בשיטות דלעיל להר"מ שא"י להוליד פטור ולהשיטות שכתבתי לעיל דיכול להוליד אם נאמר דהוא בודאי זכר חייב ודאי ואם הוא ס' חייב מספק ואם נאמר כדעת הראב"ד דהוא חצי זכר ודאי גם כן חייב אם נאמר דיכול להוליד ולשיטה זו דהוא ברי' בפ"ע לא זכר ולא נקבה מבואר לקמן ב"ה:

'''ופסולי קהל''' כגון ממזר אם חייב בפ"ו. עפמ"ג או"ח סי' ר"מ נסתפק בזה בדין פסולי קהל. ולכאורה כיון דממזר חייב בכל המצות רק לענין פ"ק דמותר בהם והראשונים הקשו היאך יהי' ממזר מותר בשפחה יעו"ש אם כן ודאי חייב ובש"ך יו"ד סי' רפ"ט נראה דממזר א"ח בכל המצות ועיין נוב"י מן התורה יו"ד סי' קפ"ב ומהרי"א אלגאזי דפ"ט השיגו ע"ז מכמה דוכתי דממזר ודאי חייב בכל המצות אם כן לכאורה חייב ג"כ בפ"ו אך מכל מקום צ"ע כיון דמרבה פסולים בישראל היאך תצויהו תוה"ק שדרכיה דרכי נועם להוליד בנים ממזרים ואם יהי' לו בנים משפחה לא יקיים כי אין הולד שלו אם כן צריך ליקח אשה חוץ משפחה ולא יטהרו הבנים בשום ענין ואיך שייך לומר שמצווה בפ"ו והנה אם אין מזדמן לו לישא כיוצא בו או גיורת אם מותר לישא כשרה ולעבור בל"ת ולשיטת רי"ו בהלכות ציצית דחי עשה ל"ת בכה"ג ולדעת הרב"י א"ד כיון דאלו הי' מצוי לו הי' יכול לקיים בהיתר בלי דחיית הל"ת ועיין בש"א ובאחרונים ולשיטת הרי"ו דכתבנו דוחה עשה לל"ת אף דבדידה ליכא עשה כמש"ל דדוחה כמו יבום ודוקא לאו דקדשה דמיוחד הלאו אצלה א"ד וכמש"ל אך לדעת התוס' בכל ענין לא דחי דל"ה בעידנא ולשיטת הר"מ פט"ו מהא"ב דח"ל אין לוקין בעילה בלא קידושין אם כן יכול לקיים פ"ו בלא קידושין ואינו עובר אך דעת בנו הר"א מובא בכ"מ שם דעובר משום קדשה אם כן צריך לדחות הלאו מחמת העשה ובדידה ליכא עשה ואין עדל"ת דקדשה אך דעת הר"א באינה מפקרת א"ע [א"ח] רק האיש ולא האשה אם כן בדידי' עדל"ת ובדידה גם הלאו ליתא וגם אפילו אם נתפוס סברת התוס' דל"ה בעידנא כי העשה בג"ב מכל מקום כבר הסכימו האחרונים ומובא בא"ז דלאו דפנוייה מחמת קדש אינו אלא בגמ"ב לא כשאר ח"ל דבהעראה אם כן שפיר הוי בעידנא אך הרב המגיד פ"ט מה"א מביא דביאת פנויה עובר בעשה דכתיב כי יקח אם כן ה"ל עשה ולא תעשה ואין ע"ד ל"ת ועשה אך ידוע דעת הרשב"א הביאו מ"ל ה' א"ב דלאו הבא מכלל עשה ה"ל לאו וא"כ הו"ל רק שני לאוין ולא עשה ולא תעשה אך שני לאוין אי נדחין מפני עשה ע' ס' כריתות לר"ש מקינון ובאחרונים.

'''וגר ''' עמוני ומואבי ג"כ צ"ע אם חייב בפ"ו כי הבנים יהיו פסולין דעמונים ומואבים פסולים לעולם אף דהבנות יהיו כשרים דעמוני ולא עמונית מכל מקום המצוה של פ"ו אינה אלא בבן ובת והבנים פסולים וירבה פסולים בישראל ואפשר בכאן ירבו גם כן כשירות כי הבן ג"כ יולדו לו בנות והם כשירות ע"כ חייב במצוה זו אבל ממזר דמרבה רק פסולים צ"ע כמש"ל אך דמבואר בש"ע דאם הי' לו ממזר קיים פ"ו אף דמרבה פסולים אם כן י"ל דממזר חייב אבל כ"כ שהוא צ"ע והרי"ף והר"מ השמיטו הירושלמי וצ"ע. ומצרי ואדומי כיון דדור שלישי ראוי לבא בקהל ודאי חייב דהבנים יהיו כשרים והנה מצרי ראשון שנשא מצרית שניה יש שיטות דהבן הוא שלישי דכתיב אשר יולדו להן הכתוב תלאן בלידה היינו אחר האם ודעת הר"מ דהוא שני ע' טוש"ע סי' ד' ס"ו ובש"ס שם והנה להאומרי' דתלוי באם ודאי מצוה על מצרי ראשון שישא שניה כי הבנים יהיו כשרים וראשון ושניה מותרים לבא זב"ז כמבואר אף דהולך בתר דידה לשיטה זו ואינו מתייחס אחריו מכל מקום כיון דהוא בנו לכ"ד כי הורתו ולידתו בגירות אם כן הוי בנו לענין ירושה ולענין קורבה בעריות ובודאי קיים המצוה ולא אכפת לן מה דמתייחס אחר אמו לענין הכשר ופסול בקהל כמש"ל אם הוא בנו לכ"ד לא אכפת בזה רק אם אינו בנו מכל מקום במתייחס אחריו קיים המצוה אבל אם הוא בנו לא אכפת לן ביחוס דאף אם לא יתייחס אחריו קיים המצוה כנלע"ד בעזה"י.

'''ואם ''' חרש ושוטה הולידו בנים ואחר כך נתפקחו אף על גב דהמצוה נעשית בעת שהיו פטורים ממצות מכל מקום יצאו וכמש"ל ליישב קו' הט"א דכאן המצוה מוטלת עליו בכ"ש ועתה שנשתפה ויש לו בנים הרי מקיים עתה בשעת החיוב [ועיין מה שהארכתי לעיל בדברי התוס' שכתבו דלא הוי בעידנא דהלאו דלא יהי' קדש הוא בהעראה והעשה הוא בגמ"ב ולענ"ד גם בגמ"ב אינו מקיים העשה עיין לעיל] והרי עינינו רואות דבנכרי ונתגייר קיים המצוה כיון דזרעו מתייחס אחריו קיים לאחר גירות כ"ש כאן דהבנים בניו ומתייחסים אחריו ודאי קיים אם נעשה פיקח. וגוף ד"ז אם חרש שוטה וקטן פטורים מעשה ז"ג כמו נשים או חייבים ע' פמ"ג בפתיחה הכוללת וע' לקמן פ' אמור מה שהקשיתי בזה על הפמ"ג. ועיין בח"מ שנסתפק באשה שנתעברה באמבטי אם קיים פ"ו וב"ש ה"ר דהרי בנו הוא לכ"ד ומכל מקום נשמע מדבריהם כמ"ש דאין הביאה מצוה רק הבנים הם המצוה ומכל מקום צ"ע וע' מ"ל פט"ו ה"ד ופי"ז מהא"ב פלפל בד"ז ודעתו שם דלית הלכתא כבן זומא ואינה יכולה להתעבר:

'''אע"פ ''' שכבר קיים מצוה זו יש עוד מצוה מד"ס לישא אשה בת בנים משום לערב אל תנח ידיך ועיין בשו"ע ובאחרונים. והנה נראה שהוא מדברי קבלה וע' רמב"ן שהוא כעין ישוב דרך ארץ ואין כופין ע"ז והנ"מ לענין מכירת ס"ת ע' שו"ע ואין להאריך. ועוד איכא מצוה לא תהו בראה לשבת יצרה ואי נשים מצווים על שבת ע' תוס' בכ"מ וב"ש סק"ב שפלפל בזה וה"ה כל שאינו חייב בפ"ו הספק הזה אם חייב משום שבת אך בא"ר להוליד ל"ש שבת ע' אחרונים ואם ארצה להאריך בכל פרט ופרט אצא מכוונת החיבור לכן קצרתי. וידוע מחלוקת הראשונים אם מצות צריכות כוונה ע' או"ח סי' ס' וסי' תע"ה וסי' תקפ"ט ולסברת התוס' דיוצא העשה בגמ"ב ודאי צריך כוונה לצאת ולדעת הר"מ שסובר דאף דמצ"כ יוצא במצה בלא כוונה שכן המתעסק בחלבים ועריות חייב אם כן ה"נ יצא ע' ר"ן ר"ה סוגיא שם. אך לפמש"ל דזה הוי רק הכשר מצוה ובעשיית המצוה או קניית האתרוג א"צ כוונה אם כן ה"נ א"צ כוונה רק כשנולדו לו הבן ובת אז צריך כוונה וי"ל דמצ"כ הוא רק בקוע"ש הן במעשה כמו שופר ודומיו או באמירה כק"ש והדומה אבל מצוה שאינו עושה שום דבר רק ממילא כמו כאן ל"ש כוונה וא"צ כוונה כלל. וע' רמב"ם דכופין על מצוה זו וכ"מ בש"ע שהיא ככל המצות דכופין עד שתצא נפשו וע' רמ"א דעכשיו אין כופין ע"ש הטעם דמעיקר הדין כופין וקצ"ע על הרהמ"ח שבמצוה וא"ו גבי אכילת הפסח כתב וכלל גדול בכל התורה לכל האומר שיבטל מ"ע שכופין אותו ב"ד עד שיקיים ולמה לא כתב תיכף במצות עשה זו כלל זה ונטר עד להתם ועמש"ל בעזה"י דשם אשמועינן קצת רבותא ע"ש וע' סנהדרין דנ"ט ע"ב ד"ה והא מבואר בדבריהם דמי שאינו מצווה על פ"ו אינו מצווה על השחתת זרעו ע"כ גוים ונשים א"מ ע"ז וכ"ה דעת ר"ת ביבמות די"ב ע"ב ד"ה שלש וע' תוס' עה"ג בנדה די"ג ד"ה נשים שחלקו על ר"ת דנשים גם כן מצווים ע"ז וגם הרמב"ן חולק וכתב שכולם לקו בדור המבול ועי' מ"ל פ"ט מה' מלכים שפלפל בזה בה"ז ואין כאן מקומו להאריך. ואפשר אף לדבריהם דוקא בראוי להוליד אלא שאינו מצווה ע"ז אבל מי שא"ר להוליד כגון סריס אינו מוזהר ע"ז ויש להאריך בזה וצ"ע מיוחד. ולכאורה נראה אם נאמר שנשים מצוות על שבת אף שאינם מוזהרים על פ"ו מצווים גם כן על השחתת זרע רק אם נאמר דאינם מצווים כלל אפשר דאינם מוזהרין ומוכח דדעת ר"ת דנשים א"מ על שבת וצ"ע ועיין בית מאיר אה"ע סי' כ"ו:

<small>סליק בעזה"י מצוה ראשונה</small>

'''דע ''' מ"ש הרהמ"ח ד''' פרשת תולדות נח אין בה מצוה''' אף שיש בה כמה מצות שפיכות דמים ואבר מן החי עכ"ז כוונתו דאילו מצות הכתובים בפ' נח נאמרו ונשנו בסיני ואותן מצות שנשנו בסיני נאמרו גם לבני נח וכדאיתא בסנהדרין דנ"ח וסמך הרהמ"ח במה שיכתוב אותן מצות תוך שאר המצות השייכים לב"נ ג"כ שנתנו לישראל ומצות מילה אף דנשנית ג"כ לא שייכה לב"נ כי למצותה היא דנשנית עיין בסנהדרין שם דמצות מילה עיקרה כאן רק דנשנה למשרי מילה בשבת אם כן היא בכלל המצות דלא נשנו ע"כ כתבה כאן הרב המחבר ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:מנחת חינוך]]