עריכת הדף "מזרחי/שמות/יט" (פסקה)

== ג ==

'''ומשה עלה ביום השני וכל עליותיו בהשכמה היו שנאמר וישכם משה בבקר. ''' פי' אחר שכל עליותיו של משה בהשכמה היו אפי' למאן דלית ליה בהשכמה ירד דהא בהדיא כתיב קרא ועלית בבקר וישכם משה בבקר ויעל וא"א לומר שעלה ביום ביאתו עכ"ל ביום שני לביאתו היתה וכ"כ רש"י בשבת פרק רבי עקיבא ומשה עלה ויקרא אליו כל העניין עד אלה הדברים אשר תדבר נאמרו לו למחרת ביאתן כדאמרי' כל עליותיו בהשכמה היו ואי קשיא אם כן הא דאמר רבא דכ"ע בר"ח אתו למדבר סיני כי פליגי בקבועא דירחא מר סבר בחד בשבא איקבע ירחא ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא ומר סבר בתרי בשבא איקבע ירחא ובתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא מאי משום חולשא דאורחא דקאמר והא בלאו חולשא דאורחא אי אפשר בו ביום מכיון דכל עליותיו של משה בהשכמה היו י"ל דהא דאמרי' כל עליותיו של משה בהשכמה היו אינו אלא באותן עליות שעלה מעצמו אבל בעליות שעלה ע"פ הדיבור אי אפשר להעביר אפילו רגע א' וכל שכן עד הבקר ואם כן אם היה השם רוצה לומר לו למשה מצות כה תאמר לבית יעקב ביום ביאתן היה עולה באותו יום עצמו אף על פי שלא היה בהשכמה אלא שלא רצה להטריחו משום חולשא דאורחא ומה שפי' רש"י שהדברים האלה של כה תאמר לבית יעקב לא נאמרו לו עד מחרת ביאתן משום דכל עליותיו של משה בהשכמה היו דמשמע דלולא זה היו נאמרין ביום ביאתן   עצמו ולא הוה חייש לחולשא דאורחא מיירי באות' עלייה שעלה מעצמו הוא וקרא דואל משה אמר עלה אל יי' בד' בסיון וקרא דעלה אלי ההרה לאחר מתן תורה כדפירש רש"י שם בכל אחד במקומו וה"ק ומשה עלה מעצמו ביום השני לביאתו ולא ביום ביאתו עצמו מפני שכל עליותיו שעלה מעצמו בהשכמה היו ואם כן הדברים שנאמרו לו למשה בעלייתו שם למחרת ביאתו היה מכיון שלא עלה שם אלא למחרת ביאתו ומה שלא קראו השם לעלות ביום ביאתו עצמו שאז היה עולה באותו יום עצמו הוא משום חולשא דאורחא וכן דעת הרמב"ן ז"ל שמשה מעצמו עלה בקצה ההר להזדמן לפניו ובבאו שם קראו השם מראש ההר כה תאמ' לבי' יעקב וא"ת אכתי מנ"ל לרש"י לומר שעלה ביו' ב' לביאתן נהי דא"א לומ' ביו' ביאתן מפני שכל עליותיו בהשכמ' היו מ"מ דילמא ביו' ג' לביאתן עלה. י"ל דא"א לו למשה להמתין עד יום ג' לביאתן משום דזריזין מקדימין למצות ולולא שהיה אפשר לו לעלות מעצמו אלא בהשכמ' אבל היה עולם ביום ביאתן עצמו: 

'''תאמר להם בלשון רכה. ''' נראה לי דמסיפיה דקרא קא דייק לה דמכיון דגבי זכרים כתיב לשון ותגיד ודרז"ל בפ' ר' עקיבא תגד מלשון גידין שאמר להם דברים שקשין לאדם כגידין שהוא ירק מכלל דגבי נשים דלא כתיב בהו אלא לשון אמירה אינו רשאי לומר להם דברים קשים אלא דברים רכים לא שלשון אמירה מורה על רכות כי זה לא נמצא בשום מקו' כי פי' את יי' האמר' וה' האמירך איננו מלשון רכות רק מלשון הבדל גם כתב שם רש"י ז"ל שאין לו חבר במקרא ומה שדרז"ל גבי ותגד שהוא מלשון גיד אמרו בלקח טוב ראיה לדבר שלא תמצא בכל המקרא כמהו מלא יו"ד ונכון הוא: