עריכת הדף "מזרחי/שמות/טז" (פסקה)

== ד ==

'''דבר יום ביומו צורך אכילת יום ילקטו ביומו. ''' פירש מלת דבר עניין וצורך כמו על דבר הכסף שפירושו על עניין הכסף אף כאן עניין היום וצרכו גם הוסיף לומר צורך אכילת היום מפני שצורך היום הוא לכמה ענינים והמכוון פה אינו רק לצורך האכילה שהוא המן גם הוסיף מלת ילקטו בין מלת יום ובין מלת ביומו להודיע שמלת ביומו דבקה עם מלת ילקטו כאילו אמר דבר היום יצא העם ולקטו אותו ביומו לא עם מלת לו הסמוך לו כי אז יהיה פירושו צורך יום שבאותו יום ואין טעם לו גם לא נודע מזה זמן לקיטתו ומה שהוסיף עוד ולא ילקטו היום לצורך מחר הוא להודיע שאין לקיטתו ביומו על צד החיוב שאילו רצה שלא ללקוט כלל הרשות בידו אבל כונת הכתוב בלקיטתו ביומו אינו רק שלא ילקטו היום לצורך מחר: 

'''למען אנסנו כי אנסנו. ''' אמר זה מפני שמלת למען לעולם מורה על הסבה התכליתית והסבה התכליתית היא סבת הפועל למה יפעל ופה הפועל שהוא הממטיר הסבה התכליתית הוא להאכילם כי לולא זה היו מתים ברעב כי כבר כלתה החררה לא בעבור שינסנו וא"כ למען אנסנו אינו טעם רק לויצא העם ולקטו דבר יום ביומו כאילו אמר לא ילקטו היום לצורך מחר מפני שבזה אנסנו לדעת אם ישמרו צוויי אם לא שבזה לא תפול מלת למען מפני שלא תבא מלת למען המירה על הסבה התכליתית רק על העשייה עשה כך בעבור כך לא על העדר העשייה ופירוש ולקטו דבר יום ביומו הוא שלא ילקטו היום לצורך מחר והוא לא תעשה לפיכך הוכרח לשנות מלת למען עם מלת כי כאילו אמר לא ילקטו היום לצורך מחר מפני שאני רוצה לנסותו לדעת אם ילך בתורתי אם לא ולכן בפסוק למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים פי' למען תזכור על ידי אכילת הפסח והמצה יום צאתך כלומר שמלת למען אינה דבקה אלא עם חיוב אכילת מצה הנזכרת ועם חיוב אכילת הפסח הרמוז במלת עליו הנזכר שהן מצות עשה לא עם אזהרת לא תאכל עליו חמץ הנזכר מפני שמלת למען אינה נופלת רק על מצות עשה. אך קשה דילמא ה"ק אני מזהירם שלא ילקטו היום בעבור מחר למען אנסנו דומיא דויאמר יי' אל משה לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי שפירושו אני אקשה את לבו שלא ישמע למען רבות מופתי. ומצאתי בקצת נוסחאות שכתו' בהן בו אנסנו ופירושו שלמען אנסנו הוא דבק בלח' מן השמים פירש עם המצות התלויו' בו שהן שמירת השבת ושלא ילקטו היום לצורך מחר לא עם הסמוך לו שהוא ולקטו דבר יום ביומו כי אז יהיה המובן ממנו שמה שהזהרתי שלא ילקעו היום לצורך מחר הוא למען אנסנו אם יקיים מציתי בזה אם לא וזה לא יתכן כי למה ירצה לנסותו במצות לא תותירו ולא במצות השבת וזו הנוסח היא העקר כי אחר זה כתב גבי הילך בתורתי אם ישמרו מצות התלויות בו כו'. ובקצת נוסחאות אין בהם לא זה ולא זה וגם הרמב"ן ז"ל הזכיר מאמר הרב בזה ולא הוזכר שם לא זה ולא זה: 

'''הילך בתורתי אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט. ''' אבל לא כדפי' בפרשת עקב גבי לנסותך לדעת התשמור מצותיו שלא תנסהו ולא תהרה' אחריו דהת' הנסיון דבק עם הענוי דלעיל מיניה והנסיון שאצל הענוי פירושו שלא תהרהר אחריו אבל פה שאין בספו' הזה צער וענוי לא יתכן לפרשו שלא תהרה' אחריו. ולכן מה שכת' הרמב"ן ז"ל על דברי הרב ואיננו נכון אבל הוא כמו שאמר המאכילך מן במדבר אשר לא ידעין אבותיך למען ענותך ולמען נסותך אינו מחוור: 

'''והיה משנה ליום ולמחרת. ''' כלומר שסב' היותו משנה ביום ההוא הוא בעבור היום הששי ומחרתו שהוא יום השבת מפני שאין המן יורד ביום השבת כדכתיב וביום השביעי שבת לא יהיה בו: