עריכת הדף "מזרחי/ויקרא/א" (פסקה)

== ג ==

'''זכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר שאין ת"ל זכר ולא טומטום ואנדרוגינוס. ''' בת"כ והא דקאמר זכר ולא נקבה שלא היה צריך לזה דזיל קרי ביה רב הוא אגב סיפא נקט לה לומר שזכר הכתוב למעה גבי ואם מן הצאן לאו למעוטי נקבה הוא דתיפוק לי מזכר דלעיל מינה דכתיב גבי מן הבקר דמשמע זכר ולא נקבה דאם מן הצאן כתיב וי"ו מוסף לענין ראשון וילמוד תחתון מעליון מה בקר זכר ולא נקבה אף צאן כן ובפרק איזהו מקומן של זבחים אמרו צפונה בעולה היכא כתיב' דכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה אשכחן בן צאן בן בקר מניין ת"ל ואם מן הצאן וי"ו מוסף על ענין ראשון וילמוד עליון מתחתון והה"נ דילמוד תחתון מעליון דבהא כולי עלמא מודו דיליף תחתון מעליון וא"כ עכ"ל דהאי זכר דלגבי צאן לאו למעוטי נקבה הוא אלא להוציא טומטום ואנדרגינוס א"ת תיפוק ליה מק"ו ומה שלמים שכשרו נקבות כזכרים כדכתיב בהו אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לא כשרו בטומטום ואנדרוגינוס כדדרשו בת"כ בזכר או נקבה דכתיב גבי ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה' זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס עולה שלא כשרה בנקבות כזכרים אינו דין שלא תכשר בטומטום ואנדרוגינוס וכי תימא מה לשלמים שלא כשרו לבא מן העוף תאמר עולה שכשרה לבא מן העוף איכא למימר חטאת תוכיח שכשרה לבא מן העוף ולא כשר' לבא טומטום ואנדרוגינוס כדדרשו בת"כ גבי נקבה מן הצאן דכתיב בפרש' ושמעה קול אלה נקבה ולא טוטטום ואנדרוגינוס וכי תימא מה לחטאת שלא כשרה לבא כל מין מזכרים דמין כבש לא אתי זכר אלא נקבה כדכתיב ואם כבש יביא לחטאת נקבה תמימה יביאנה תאמר בעולה שכשרה לבא כל מין מזכרים דבין בקר בין שעיר בין כבש נקרבין זכרים איכא למימר בכור יוכיח שכשר לבא כל מין מזכרים ולא הוכשר לבא טומטום ואנדרוגינוס אף אני אביא עולה וכי תימא מה לבכור שכן קדושתו מרחם תאמר בעולה איכא למימר מעשר בהמה יוכיח שאין קדושתו מרחם ולא הוכשר לבא טומטום ואנדרוגינוס דהא טעון מתן דמים ואמורים הוא כדדריש ר' יוסי הגלילי בפרק אי זהו מקומן ואת דמם דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם למד על בכור ומעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואמורי' על גבי המזבח כנגד היסוד וכיון שכן טעון שיהא זכר ודאי ונקבה ודאית כקדשים דיליף תחת תחת מקדשים דכתיב במעשר תחת השבט וכתיב בקדשים והיה שבעת ימים תחת אמו מה התם לא הוכשר טומטום ואנדרוגינוס כדקתני בשלמים אף כאן לא הוכשר טומטום ואנדרוגינוס כדפי' רבי הלל ז"ל אף אני אביא עולה כבר תרצו בת"כ לא אם אמרת במעש' שהוא אחד מעשרה דאי לית ליה עשר בהמות לא מיחייב במעשר ולפיכך הקילו בו ג"כ לענין טומטום ואנדרוגינוס שכיון שאינו זכר ודאי או נקבה ודאית לא הוכשר למעשר תאמר בעולה שהוא אחד מאחד דאפילו לית ליה אלא בהמה אחת מצי לאקדושה לשם עולה וכיון שהחמירה בה תורה בזה הוה אמינא דהחמירה בה נמי לענין טומטום ואנדרוגינוס דמצי לאקדושה לשם עולה לפיכך נאמר בה זכר פעם שנית להוציא טומטום ואנדרוגינוס שאם הקדישן לשם עולה אין קדושה תופסת בהן: 

'''תמים בלא מום ''' לא בכמותו שלא יהא ננס כפי' תמימה שבפרה אדומה דבשלמא התם כתיב אשר אין בה מום וע"כ לפרש תמימה בענין אחר למר למעוטי ננסת ולמר תמימה באדמימות אלא הכא למה לא יתפרש כמשמעו תמים בלא מום אי משום דכתיב בהדיא כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם הרי כבר תרצו הקושיא הזאת בת"כ ואמרו דהאי תמים דהכא להקישא בעלמא הוא דאתא לומר שכשם שאם אינו תמי' אלא בעל מום אינו לרצון כדכתיב כל אשר בו מום לא לרצון יהיה לכם כך אם אינו זכר אלא נקבה או טומטום ואנדרוגינוס אינו לרצון רש"י ז"ל פי' סתם תמים בלא מום וכונתו בזה שלא תדחק מקושית כל אשר בו מום לא תקריבו לפרש תמים זה בענין אחר כמו שעשו במלת תמימה שבפרה אדומה מפני מה שכתוב בהדיא אשר אין בה מום אלא לעולם תמים דהכא כמשמעו הוא בלא מום והקושיא של כל אשר בו מום לא תקריבו כבר תרצו אותה בת"כ לא הוצרך להזכירה פה וא"ת אי הכי בפרה אדומה נמי לא היה לו לכתוב אשר אין בה מום מכיון דכתיב בהדיא כל אשר בו מום לא תקריבו י"ל שאני פרה אדומה דאע"ג דבכלל קדשים היא מ"מ אינה להקרבה אלא לאפר בעלמא וה"א שאין המום פוסל בה קמ"ל: 

'''אל פתח אהל מעד מטפל בהבאתו עד העזרה. ''' בת"כ ופי' יקריבנו מענין קורבה כאילו אמר יביאנו אל פתח אהל מועד דאל"כ יקריבנו אל פתח אהל מועד למה לי לכתוב זכר תמים יקריב אותו לרצונו לפני ה' ותו לא: 

'''מהו אומר יקריב יקריב אפילו נתערבה עולת ראובן בעולת שמעון יקריב כל אחד לשם מי שהוא וכן עולה בחולין ימכרו החולין לצרכי עולות והרי הן כלן עולות ותקרב כל אחת לשם מי שהוא יכול אפי' נתערבה בפסולין או בשאינו מינ' ת"ל יקריבנו. ''' פירוש דהוה ליה למכתב זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד לרצונו למה חזר וכתב יקריב אותו דהוי יקריב יקריב שני פעמים חד לגופיה וחד לומר לך שאפי' נתערבה עולת ראובן בעולת שמעון או עולה בחולין יקריב שאם נתערבה עולת ראובן בעולת שמעון תקרב כל אחת לשם בעליה מי שהוא ואם נתערבה בהמת עולה בבהמת חולין ימכרו כל החולין לצרכי עולות ונמצאו כלן עולות והוה ליה כאילו נתערבה עולה בעולה שאין ידוע מי בעליו של כל אחד ואחד שהרי העולה הראשונה בעליה אין ידוע אי זה הוא ותקרב כל אחת לשם בעליה מי שהוא אבל אם נתערבה העולה בפסולין למזבח כגון עם הרובע והנרבע והנעבד וכיוצא בהן או אפילו בכשרין למזבח אלא שאינן מינן כגון עם חטאת ואשם ובכור ומעשר ופסח ושלמים לא יקריבנו מפני שהכתוב מיעטו בכנוי יקריבנו לזה ולא למי שנתערב בפסולין או בשאינו מינו וא"ת מה ראית לרבות מיקריב עירוב עולה בעולה או עולה בחולין ולמעט מיקריבנו עירוב עולה בפסולין או בשאינן מינן אימא איפכא כבר תרצו זה בת"כ מסתברא מרבה אני עירוב עולה בעולה שהוא שם אחד לכולן ועולה בחולין שהוא יכול להקדיש את החולין לעשותן עולה וממעט אני עירוב עולה בפסולין שאינן כשרין למזבח ועירוב עולה בחטאת חיצונה שהעולה דמיה נזרקין מחוט הסיקרא ולמטה וחטאת חיצונה מחוט הסיקרא ולמעלה ועירוב עולה בחטאת פנימית שהעולה דמיה נזרקין במזבח החיצון וחטאת פנימית במזבח הפנימי ועירוב עולה בבכור ומעשר ופסח שהבכור ומעשר ופסח דמיהן טעונין מתנה אחד כנגד היסוד כדמפרש בפרק אי זהו מקומן ודמי עולה טעונין ב' מתנות שהן ד' דיהיב מתנה א מן הדם כמין גמ"א בחודו של מזבח בקרן מזרחית צפונית ומתנה אחר' מן הדם כמין גמ"א בקרן מערבית דרומית דהוו להו שתי מתנות שהן ד' ועירוב עולה עם שלמים ותודה שהעולה קדש קדשים ושלמים ותודה קדשים קלים ומפרש בזבחים בפרק התערובות קדשים בקדשים מין בשאינו מינו ירעו עד שיסתאבו פי' עד שיממו ואז ימכר כל אחד מהם לבדו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין האחר ויפסיד המותר מביתו פירוש בעלי הזבחים יפסידו המותר מביתם: 

'''יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ''' בת"כ והכי פירושא שכופין לבעל הזבח לקנות הקרבן שנדר אם עדיין לא קנה אותו או להביא במקדש אם היה מתעצל להביאו כדלקמן ולא מיתורא דיקריב הוא דמפיק לה דההיא לרבויי נתערבה עולה בעולה או עולה בחולין הוא דאתא כדלעיל אלא מיתורא דאותו הוא דמפיק לה דדריש אותו יתירא בבעל הזבח שהב"ד יכריחו אותו שיקריב הקרבן שנדר ויהיה יקרי' פועל יוצא לשלישי אבל כנוי יקריבנו שפירושו יקריב קרבן הוא למעט את שנתערב' פסולין או שלא במינו וא"ת איך אפשר שיפורש יקריב לשני ולשלישי דלעיל דריש ליה לשני לרבויי אותה שנתערבה בכשרין והכא דריש ליה לשלישי לאכפויי לבעל הזבח להקריב יש לומר מדהוה ליה למכתב יקריב וכתב יקריב אותו קרי ביה יקריב יקריב אותו דומיא דנער' נער' הנערה חד לנתערבה וחד לאכפוייה ורש"י שפי' בפרק קמא דר"ה יקריב אותו קרא יתירא הוא דהא כתיב ברישיה דקרא יקריבנו הכי פירושא אותו קרא יתירא הוא דהא כתיב ברישיה יקריבנו שפירושו יקריב אותו וא"ת היכי מצית למימר דקרא דיקריב מיירי בשנדר להקריב ועדיין לא קנה אותו וכופים אותו לקנותו והא קרא בנדבה קמיירי כדנפק' לן מכי יקריב לכשיקריב כדלעיל ותנן אי זהו נדר האומר הרי עלי עולה ואי זה נדבה האומר הרי זו עולה נדר מת או נגנב חייב באחריותה נדבה מתה או נגנבה אינו חייב באחריותה כבר תרצו בגמרא אמר רבא משכחת לה כגון דאמר הרי עלי עולה על מנת שאיני חייב באחריותה וא"ת למה לי יקריב יתירא תיפוק לי ממוצא שפתיך תשמור ועשי' כדתניא מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות לא תעשה ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כבר תרצו בפ"ק דר"ה חד דאמר ולא אפריש וחד דאפריש ולא אקריב וצריכי דאי אשמועינן אמר ולא אפריש ה"א משום דלא קיימיה לדיבוריה אבל אפריש ולא אקריב כי היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה ואי אשמעינן אפריש ולא אקריב ה"א משום דקא משהי ליה גביה אבל אמר ולא אפריש אימ' דיבורה בעלמא הוא ולאו כלום הוא צריכא וא"ת אכתי למה לי קרא דיקריב וקרא דועשית הא בלא הני קראי נמי הרי שנינו בפרק הכותב בד"א שלוקה ארבעים במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו וכן בפרק כל הבשר כפתוה לההוא גברא דלא הוה מוקיר אבוה ואמיה לאלקוייה ופטרוהו משום דמצות כבוד אב ואם כתוב מתן שכרה בצדה ותניא כל מצות עשה שמתן שכרה כתובה בצדה אין בית דין של מטה מוזהרין עליה משמע דבשאר מצות עשה שאין מתן שכרן כתיב בצדן בית דין מוזהרין עליהן להלקותן ולכפותן כדי לקיימן כבר תרצו התו' פר"ק דר"ה דאצטריך קרא הכא משום דסד"א דאין כופין כאן לפי שכתוב לרצונו ולא בעל כרחו ומה שאמרו יכול בעל כרחו אינו רוצה לומר יכול יביאנו בעל כרחו דהא כיון דקתני יקריב אותו מלמד שכופין אותו היינו בעל כרחו ומאי יכול בעל כרחו דהד' וקאמר אלא הכי פירושא מאחר שהכפייה יש ממנה עד שיאמר רוצה אני ויש ממנה עד שיעשה אותה שאע"פ שציעק תמיד ואינו רוצה לעשות עושה אותה בעל כרחו לפיכך חזר ואמר יכול שהכפייה הזאת היא עד שיביאנה בעל כרחו ואע"פ שצועק שאינו רוצה להביאה ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אבל אם לא אמר רוצה אני אלא שתמיד צועק ואומר שאינו רוצה אינו מביא בעל כרחו וא"ת כיון שע"י כפיי' הוא אומר רוצה אני אין זה לרצונו אלא בעל כרחו כבר השיב הרמב"ם ז"ל בהלכות גיטין בפרק שני מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיותו מישראל רוצה הוא לקיים כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתתש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו: 

'''לפני ה' וסמך אין סמיכה בבמה. ''' בת"כ דמקרא נדרש לפניו ולאחריו לפניו וסמך ידו על ראש העולה ולאחריו לפני ה' וסמך פירוש לפני ה' דהיינו באהל מועד ששם הארון והשכינה שרויה בו וסמך אבל בבמה שאין שם ארון ושכינה אינה שרויה שם אין שם וסמך: