עריכת הדף "מגדל עוז/אישות/טז" (פסקה)

== ד ==

'''וכן התקינו שכשתבוא לגבות עד ושלא מחלה אותה.'''  בכתובות פרק אעפ"י {{ממ|דף נ"ד}} ובגיטין פרק השולח:

''' ושמין לה כל מה שעליה ופוחתין אותו מכתובתה.'''  פרק נערה שנתפתתה {{ממ|דף נ"א}}:

''' אבל אם גירשה לרצונו גובה בלא שבועה ואין שמין כסות שעליה שהרי לקחן לה וזכתה בהן והוא רוצה להוציאה לא היא.'''  בערכין פרק שום היתומים {{ממ|דף כ"ג}} איתיה לכסות וגם דין ראשון התם משמע כן ובכמה מקומות בתלמוד דאמרינן טעמא דשבועה אלמא משום דאימר צררי אתפסה ואני קבלתי דלא שייך בגרושה ה"ט משום דמתמהינן עלה השתא גרושי מגרש לה צררי קא מתפיס לה ומורי הרשב"א ז"ל היה נבהל על זה הפסק מניין לו וגם הראב"ד ז"ל השיגו בזה וכן רבים. אחר זמן מצאתי און לי ביבמות פרק החולץ גמרא מתניתין דהיבמה לא תחלוץ דמייתי עלה הא דאמרינן לגבי יבם עמד בדין וברח ניזונת משל יבם ופירש"י ז"ל משום קנס דקנסינן ליה והקשו רבותינו בעלי התוס' דא"כ היכי פשיט מהכא פרק בתרא דכתובות פוסקין מזונות לאשת איש ומתרצינן אי חיישינן לצררי לא הוי לן לקנסו כל כך וקאמר בגמרא אי משום צררי לא מקרבה דעתיה ובכתובות פרק הכותב בשמעתין דהמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו גרסינן התם {{ממ|דף פ"ה}} קריבתיה דרב נחמן זבינתא לכתובתה בטובת הנאה איגרשה ושכיבא אתו [לוקחים] וקא תבעי [כתובה] מברתה וכו' ותמה על עצמך מה ירשה והא אין אדם מוריש שבועה לבניו ואי הות בחייה לא מציא שקלא בלא שבועה אלא ש"מ בגרושה ליכא למיחש לצררי ועוד דבסוף הכותב פריך ודלמא סמוך למיתה גרשה ומהדר איהו הוא דאפסיד אנפשיה ולא חיישינן כלל לצררי. שוב מצאתי ראיה ס"פ כל הנשבעין גבי הא דרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו ואקשינן עליה טובא עד ת"ש אבל יורשים משביעים אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה ואהדרינן אמר רבי הושעיא לצדדים קתני אותה באלמנה ואת יורשיה בגרושה ע"כ אלמא בגרושה לא שייך אין אדם מוריש שבועה: