עריכת הדף "
לחם דמעה/איכה/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == '''עתה''' אמר לנו המקונן על מה ועל מה גלו וז"ש ''' גלתה יהודה מעוני''' כלומר מסבת מה שהיו עושי' לעניים ולאביונים אשר היו מבקשים לחם ואין גם א' עושה צדקה בארץ זו היתה סיבה ראשונה לגלותה וע"כ נגזר עליה שלא תפדה אלא ע"י רוב הצדקה אשר יעשו וכמש"ה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ואומר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. ועוד שנית גלו מסבת רוב עבודה והוא רומז למ"ש ז"ל כי לא נחרבה ירושלים עד שי' בתי דינין עבדו ע"ג וזה"ש ומרוב עבודה כלומר מרוב עובדי ע"ג שעבדו גלו. ועוד בה שלישיה עון אחר שהיה בידם והוא כי כשנכנסו לא"י לא הורישו את כל הכנעניים אשר בה ועברו על לא תחיה כל נשמה וכמש"ה פלו' לא הוריש את יושבי מקום פלו' וכבר הזהיר להם השי"ת והיו לשכים בעיניכם וגו' ולז"א היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח על מה שהי' ישבה בתוך הגוים ולא הוריש את כלם זאת היתה סבה כי לא מצאה מנוח ולזה כל רודפיה השיגוה בין המצרים כלו' כי ג' אלו העונות היו נעשים מצרים וגדרי' גדר מזה וגדר מזה א' מימינו וא' משמאלו וא' מלפניו באופן כי כאשר היה הישראל בטוח מהרודף הבא אחריו היה משיג אותו הרודף מפני שאותם הג' עונות היו נעשים מצרים לפניו ולב' צדדיו ולא היו מניחים לאדם לברוח והרודף הבא מאחריו היה משיג אותו בין המצרים האלה כי לברוח לאחוריהם לא היו יכולים כי הרודף נוסע אחריהם וע"כ השיגוה. '''א"נ''' אמר גלתה יהודה וגו' הכונה כי עתה זכר המקונן כל הגליות שגלו ישראל עד הגלות הזה שאנו בו כאשר הוא מנהג העולם כשבא לאדם איזו צרה אז זוכר כל הצרות הראשונות שבאו עליו וכמו שמפורש אצלי בבאורי למגלת רות בפ' ותשאר האשה משני ילדיה ומאיש' כי לא חזר וזכר עתה אישה אלא לפי שהצרות האחרונות מזכירות את הראשונות. וע"כ אמר גלתה יהודה מעוני וגו' והוא על גלות מצרים כמ"ש ויענונו וגו' וז"ש מעוני ומרוב עבודה היינו ויתנו עלינו עבודה קשה היא ישבה בגוים זכר לנו גלות בבל כי כמעט שם ישבו ישראל לבטח ביישוב כי לא היו מענים אותם וזה מצד דניאל וחברוהי וגם מרדכי ואסתר בשושן הבירה ואמר ישבה בגוים כלו' אעפ"י שישבה ונחה ושקטה בגוים שהוא גלות בבל ששם היה בשלוה אפ"ה לא מצאה מנוח ועל הגלו' הזה אשר אנו בו אמר כל רדפיה השיגוה בין המצרי' ודייק כי רדפיה הוא חסר וא"ו וכתיב רדפיה לרמוז כי אפי' מי שלא היה רודף מלא כי לא היה גבור ואיש מלחמה אבל היה רודף חסר איש עור או פסח והיה רודף את ישראל משיגם וז"ש כל רודפיה השיגוה בין המצרים ורדף אותם קול עלה נדף: '''א"נ''' אמר כי כשגלו כבר הגיעו לתכלית העניות והדלות שאם בעת גלותם היו עשירי' כבראשונה האויב היה חומל עליהם שם בארצו באמור די לנו כי כל העושר אשר הציל אלהי' מהם לנו הוא ולבנינו ודי שהגלינו אותם מארצם והם כבושים תחת ידינו לעבדינו ונאכל גם אכול את כספם ולא נכביד העבוד' עליהם אבל בהיות כי גלו מעוני ומרוב עבודה ולא לקח האויב ביזה ושלל מהם שכבר ירדו מנכסיהם קודם הכנס האויב בארך על כן כשהיא ישבה בגוים לא מצאה מנוח ולא היקלו עולם מעליהם כלל בעבור כי כל רדפיה כשהשיגוה כבר היתה היא בין המצרים במצור ובמצוק ברעב ובעירום ובחסר כל ולא נהנו מנכסיהם כלל ועל כן לא חסו עליהם ולא רחמו כלל: '''א"נ''' אמר כי כשגלו כבר תשש כחם מרוב עונם וענים ורעבונם שהיו רעבים גם צמאים ואם (לא) היו בריאים וטובים כבראשונה אם לא ימצאו מנוח להם שמה בארצות אויביהם יוכלו לברוח ולנוס מבית אדוניה' ולהמלט על נפשותם אבל בהיות שגלתה יהודה מרוב עוני ועבודה וכבר תשש כחם כשהיא ישבה בגוים ואז לא מצאה מנוח שמה ורצת' לברוח מבית האדוני' כל רודפיה יהיה מי שיהיה אפי' הפסח והקטע שירדוף אחריה וזהו כל דקאמר וגם רודפיה חסר וא"ו כדאמרן להורות כי אפי' אם יהיה הרודף איש עור או פסח ישיגוה בין מצרי כרמי העיר הקרובים וסמוך מאד אל העיר וזהו בין המצרים של הכרמים שלא היה צריך לרדוף מאד אחריהם כי אם ישיגום מיד מרוב חולשתם. '''א"נ''' אמר גלתה שבט יהודה אחרי עוני ומרוב עבודה של י' השבטים שגלו קודם לכן והגוים אשר סביבותיהם אשר צוה ה' עליהם לא תחיה כל נשמה וישראל הטיבו עמהם ולא הרגום אלא היו להם למס והחיום לא בעבור הטובה ההוא גמלו לישראל טובה עתה בעת גלותם ולא מצאו מהם מנוח כלל כי אם בעת בא הצר האויב מרוח זה ורצו ישראל לברוח מרוח אחר אותם הגוים אשר ישבו סביבותיהם עמדו כנגדם ולא הניחום לעבור ולהמלט על נפשם אלא עכבום עד כי השיגום רודפיהם בין אותם בעלי המיצר שלו העומדים סביב לארצו וז"ש היא ישבה בגוים מה שישבה בגוים ולא הרג את כולם כאשר נצטוו שלא להחיות מהם כל נשמה לא בעבור זאת הטובה שהטיבה עמהם מצאה מנוח כי גמלו לה רעה תחת טובה ועמדו בפניהם על הדרך ולא נתנו' לעבור וכל רודפיה השיגוה בין המצרים בין אותם המצרנ' שלהם מלשון בני המצר שעמדו המצרני' ולא הניחום כדי שישיגום רודפיהם: '''א"נ''' אפשר שבא ליתן טוב טעם ודעת מה נשתנה גלות יהודה מגלות י' השבטים ומדוע י' השבטים הם שוכנים לבטח בדד ואין אומה ולשון שולטת עליהם לא יחסר כל להם כ"א שהם יושבים בח"ל ונתרחקו מעל אדמתם לא כן אנו גלות יהודה כי הא והא אית בנו כי גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ואנו משועבדים בידי אדונים ונתן טעם לדבר ואמר גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה הכונה שגלתה יהודה מסבת העוני שהיו מענין ליתום ולאלמנה וזהו מעוני דקאמר ועל כן נגזרה עליה גלות וגם גלתה מסבת רוב עבודה שהיו מעבידים לאחיהם בני ישראל והכתוב אמר לא תרדה בו בפרך והם מרבים העבודה ומכבידים העבודה על האנשים והכתוב צווח ככרוכייא ובשביעית יצא לחפשי חנם ועל שתים אלה קוראותיה וכיון שעל אלה נגזר גלות עליה ע"כ לא גלתה אל מקום שתשב בטח בדד כאשר גלו י' השבטים אבל היא ישבה בגוים כלומר גלתה בין הגוים ועל כן חזר יאמר מלת היא כלומר היא ולא אחרת לרמוז אל גלות י' השבטים כי היא לבדה נגזרה עליה שישבה בגוים ולא מצאה מנוח כאשר מצאו י' השבטים בארצם אמר עוד כל רודפיה השיגוה בין המצרים הכונה כאלו מאותו היום שגלינו ועד עתה היינו תחת הרודף הא' אשר השיגנו היה אז טוב לנו מאשר אירע לנו עתה כי לא יש אומה ולשון שלא שלטה עלינו באופן כי כל מלך ושר שרדף אחרינו והשתדל לכבוש אותנו תחת ידו השיגנו ונתמלא' תאותו וז"ש כל רודפיה השיגוה בין המצרים ולא רדף אחרינו מלך ושר שלא כבש אותנו באופן שלא יש אומה ולשון שלא השתעבדו בנו והשיגונו וכל זה מכ"מ על העינוי והעבודה שנשתעבדנו באחינו בני ישראל גם אנחנו עינו בכבל רגלינו ברזל באה נפשינו ולא עביד דינא בלא דינא. '''ועדיין''' יש לדייק כי הכי ה"לל הוגלתה יהודה מעוני אבל הכונה כי היא גלתה את עצמה ע"י עינוי הדין ועינוי יתום ואלמנה שבידה ורוב העבודה באחיהם בית ישראל בזה שעשתה היא גלתה את עצמה וזהו מעוני ומרוב עבודה דקאמר ובזה ג"כ ידייק מלת היא יתירא דקאמר כלומר היא מעצמה הלכה לשבת בין הגוים כי לא הושיבה אחר בין הגוים רק היא הלכה וישבה בגוים ע"י המעשים רעים שבידה וע"דז יפורש מ"שה גם כי אלך בגיא צלמות ולא אמר גם כי מוליכין אותי בגיא צלמות לפי שאין מי שמוליך אותי בגיא צלמות אבל אני הולך מאלי לשום את עצמי בגיא צלמות ע"י עבירות שבידי ואין נושך בשרי בשינו: '''ובמדרש''' גלתה יהודה אומות העולם אינם גולים אלא אעפ"י שגולים אין גלותם גלות וא"ה שאוכלים מפתם ושותים מיינם אין גלותם גלות אבל ישראל שאין אוכלים מפתם ואין שותים עמהם גלותם גלות: '''ע"כ''' דרשו זה לפי שהיה אפשר שיאמר הכתוב כך ישבה יהודה בגוים מעוני ומרוב עבודה ולא מצאה מנוח וכו' שהרי סוף סוף אומר היא ישבה בגוים ובודאי כי יושבה בגוים הכונה בגלות קאמר אמאי קאמר גלתה יהודה אלא לרמוז שא"ה גלותם אינו גלות ויהודה גלתה כלומר גלותה גלות. וע"פ דרכם אפשר לפרש הכתוב באופן אחר כי רצה המקונן להגדיל ענין גלות יהודה כאלו גלותה יקרא גלות ואין גלות אחרת נקרא גלות וזהו שאמר גלתה יהודה כי שאר הגולים שם בגלות' אפשר כי גם שהם בגלות ירויחו ממון ויתעשרו אמנם בגלות יהודה לא היה כן אבל גלתה מעוני כי לעולם בגלות' תכל עינם מרוב העוני שיש להם כי בעונות כלתה פרוטה מן הכיס ונתרבה העוני בישראל. וג"כ משתעבדי' בהם א"ה לעבוד בהם עבודת עבוד' ועבודת משא וז"ש ומרוב עבודה ולכן לזו תקרא שגלתה ולא זו בלבד אירע לה אלא כל שאר הגולי' שם בארך אויביהם ימצאו מנוח לכף רגליהם לפי שאוכלים מפתם ושותי' מיינם אמנם יהודה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח לפי שכיון שר"זל החמירו עלינו לאסור לנו את פתם ולשתות עמהם באופן כי בין אלו הב' מצרים אשר עשו לנו רז"ל כדי להרחיק אותנו שלא ליגע באיסור של תורה ולא נבא להתחתן עמהם על כן עשו לנו המצרים האלו לעשות משמרת למשמרתה של תורה וכל רודפיה השיגוה ולעולם מקשים עליה קושיות והשגות על אלו המצרים אשר למה יהיה פת בגם לחם מגואל בעינינו כאילו לחמם טמא ועל זה השיגוה רודפיה בין ב' אלו המצרים וגדלה שנאתם אותנו וכאשר ישבה בגוים לא מצאה מנוח לסבה שאמרנו: '''עוד''' במדרש א"ה שהם מהלכין באסקפטיות שלהם אין גלותם גלות אבל ישראל שהם מהלכין ויחפים גלותם גלות. ע"כ. ואפשר שזאת הדרשה וגם הראשונה שתיהם אסורות ורמוזות במלת מעוני דקאמר כי מהדברים שיש בהם עינוי נפש ואסורים בי"ה א' היא נעילת הסנדל לפי שעינוי הוא לילך יחף ועל כן ישראל שהולכים יחפים אין לך עוני גדול מזה ועל זה רמז אומרו גלתה יהודה מעוני כי שאר הגולים אין להם עינוי זה אבל הם מהלכים באסקפטיות שלהם לא כן עם ה' כי בארך פי"ס אינם מניחים לישראל שילך במנעלו ובסנדלו וכן בענין הדרשא הראשונה שלא לאכול מפתם ושלא לשתות עמהם אין לך תענית גדול מזה ראות מאכלם ומשתיהם ומעדניהם וע"י שנאסרו להם אין לאל ידם לאכול מהם אבל מאכלם פת סובין יבש היה נקודים אין לך עוני גדול מזה ועל זה אמר גלתה יהודה מעוני: '''ואמרו''' גלתה לשון נקבה ושם נאמר ויגל יהודה מעל אדמתו אפשר שכאן רמז אל גלות חרבן בית שני המר והנמה' אשר מרוב אריכותו תשש כחן כנקבה: '''עוד''' במדרש גלתה יהודה מעוני על שחבלו משכוני עני בתוך בתיהם כד"א ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו ע"כ: '''והנה''' ראה ראינו עונש החובל משכונו של עני ואינו מחזיר לו כסות של יום ביום וכסות לילה בלילה עליו נאמר אם חבול תחבול שלמת רעיך עד בא השמש תשיבנו לו ולפי שבפסוק רצה לבאר דין השתי חבלות אם הוא כסות יום או אם היא כסות לילה על כן כפל אם חבול תחבול ואם היא כסות יום עליו נאמר עד בא השמש תשיבנו לו כי היא כסותה לבדה וחזר ואמר היא שמלתו לעורו אפשר שרמז טעם נכון לדין שיש לנו בדין שאם משכנו חלוק א' שוה ה' פרחים או יותר לא יאמר אמכור אותה ואתפרע מחובי ואקנה לו חלוק בת י' חתיכות רק אותה חלוק החשובה תהיה במשכון ויחזיר אותה לו שילבשנה ונתן טעם לדבר למה ישיבנה לו ולא ימכרנה כדאמרן ואמר היא שמלתו לעורו כלומר עור בשרו של זה העני אשר כעת העני עורו כ"כ רך וחשוב כי זאת השמלה החשובה היא שמלתו לפי ערך עורו הרך והחשוב ואיך תמכו' את זאת ותלבישהו אחרת שיצטער בה מה שלא לומד עורו לכך וז"ש היא שמלתו לעורו כלומר לפי עורו. ועל כסות של לילה אמר במה ישכב ועל כן צריך שתחזירנה לו לשכב עליה אמר עוד והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני וראוי לדייק כי כפי הנראה להפך הל"ל ושמעתי כי דיין אני כי היותו חנון הוא סבה שלא יפקוד עליו חטאתו אשר חטא על כן אפשר שיפורש עם המעשה המובא בגמרא כי פגע אליהו באותו שהיה לובש סרבלא שהוא פטור מציצית ואמר לו אליהו כי למה היה לובש טלית שפטורה מן הציצית אמר לו וכי ענשיתו אעשה א"ל בעידן ריתח' ענשי' נראה דבעידן דליכא ריתח' לא ענשו עליה על כן אמר בפסוק הזה להורות גודל עונש מי שאינו משיב את העבוט כי אפילו בעידן דליכא ריתחא יענש וז"ש ושמעתי כי חנון אני כלומר אפילו בעידן שחנון אני שמוע אשמע צעקתו ולא אמחול ולא אהיה וותרן ופירוש כי כמו כאשר וכיוצא בו כי תצא למלחמה כי תבא אל הארץ והעד חרב הבית וכמש"ה גלתה יהודה מעוני וכמ"ש ז"ל על שמשכנו משכונו של עני בתוך בתיהם כד"א ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו: '''ובמדרש''' היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח ר' יודן ברבי נחמיה בשם רשב"ל אמר אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ודכוותה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ודכוותה ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ע"כ. '''וכפי''' דרך רז"ל אפשר שיתפרש הכתוב כך גלתה יהודה מעוני כלומר לא דיין להם מה שגלו ונתרחקו מעל אדמתם אלא גם שם בגלותם בגוים ההם לא תרגיע אבל גלתה יהודה מעוני כי שם בגלותם הנה הנם בדלי דלות ובעוני רב וגם משתעבדים בהם ברוב עבודה וזהו מרוב עבודה דקאמר והטעם הוא כדי שתחזור שאילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת וז"ש היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כלומר היא היתה יושבת בין הגוים ולא היתה חוזרת אלא שלא מצאה מנוח ועל כן חזרה ולכן נגזר עליה שכל רודפיה השיגוה בין המצרים כדי שתחזור ודכוות' ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה שאילו מצאה לא היתה חוזרת והעד כי אחר ז' ימים אחרים שילח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד. והנה כ"י היא נמשלת ליונה כד"א יונתי בחגוי הסלע כי על כ"י נאמר ומ"ש ולא מצאה היונה מנוח ותשב אליו אל התיבה הוא רמז אל גלות היונה שהם כ"י כי ע"י שלא מצאה מנוח לכף רגלה על כן היא חוזרת ותשב אליו אל התיבה והיא ב"ה שיב"ב. אמר עוד ודכוותה ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך והוא כתוב בקללות שבמשנה תורה והכוונה לפי שבפסוק דלעיל מיניה כתיב ועבדת שם אלהים אחרים וגו' ע"כ הוכרח לומר עתה בסוף כל הקללות ובגוים ההם לא תרגיע שכיון שתרצה לעבוד עבודתם נכריה עבודתם אם תרגיע אחר כל זה ותהיה להם לעם א' בודאי שלא תרצה עוד לחזור לירושלם עכ"א שאפילו אחר שחזרת לדתם לעבוד עבודתם אפ"ה ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך כדי שתהיה חוזרת: '''ובמדרש''' כל רודפיה השיגוה בין המצרים בין י"ז בתמוז לט' באב. וכתב הרב מורי ז"ל הדבר גדול הנביא דבר בחוזק ותוקף מעלת ישראל וחשיבות' לפני הש"י עם היות שעוו ופשעו כמו שהקדים הפ' במיני עונות גדולי הערך עכ"ז הוצרר לסיוע העת והזמן המוכן לפורעניות כדי שיוכלו האויבים להשיג ולכבוש אותם שהוא בין י"ז בתמוז לט' באב דאלו בשאר ימות השנה לא יכלו למו עכ"ל.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף