עריכת הדף "כסף משנה/טומאת אוכלין/ג" (פסקה)

== ג ==

'''יש אוכלים שצריכים הכשר וכו'.'''  פ"ג דעוקצים. 

'''ומ"ש דגים טהורים וחגבים טהורים בכ"מ וחגבים טמאים ודגים טמאים וכו'.'''  תוספתא רפ"ה דטבול יום וצ"ע דבפ"ג דעוקצין תנן דגים טמאים וחגבים טמאים צריכין מחשבה בכפרים ואפשר שרבינו היה גורס במשנה קטנים במקום טמאים וכמ"ש לקמן בסמוך. 

'''ומ"ש וכן חלב בהמה טהורה שמתה וכו'.'''  בתוספתא פ"ה שם: 

'''ואלו צריכין מחשבה והכשר וכו' עד והפטריות.'''  בפ"ג דעוצקין ודקדק רבינו לכתוב בשר הפורש מן החי משום דאבר הפורש מן החי מטמא טומאה חמורה ואינו צריך הכשר. 

'''ומ"ש וחלב בהמה טהורה שחוטה.'''  בשלהי פ' העור והרוטב {{ממ|חולין דף קכ"ט}} כלומר דאילו של נבילה לא בעי מחשבה כמו שנתבאר. 

'''ומ"ש ושאר ירקות שדה כגון הבצלים הקשים.'''  מדברי רבינו נראה שהוא מפרש מ"ש במשנה ושאר כל ירקות שדה ושמרקעין ופטריות היינו לומר כגון שמרקעין והם הבצלים הקשים ביותר. 

'''ומ"ש וכן חגבים וכו'.'''  שם דגים טמאים וחגבים טמאים צריכים מחשבה בכפרים וכבר כתבתי שרבינו נראה שגורס קטנים במקום טמאים: 

'''עולשין שזרען לבהמה וכו'.'''  פרק בא סימן עלה נ': 

'''עולשין שליקטן לבהמתו וכו'.'''  פרק העור והרוטב עלה קכ"ח: 

'''האלל אם חשב עליו וכו'.'''  בפרק העור והרוטב {{ממ|חולין דף קכ"א}} אהאי דאמר רבי יהודה האלל המכונס אם יש כזית במקום אחד חייבין עליו וכו' למ"ד דאלל היינו בשר שפלטתו סכין אמרינן ה"ד אי דחשיב עליה אפילו באנפי נפשיה מטמא ופי' רש"י ליטמא טומאת אוכלין דקיימא לן דמחשבה שויא אוכלא כל מידי דמצי למיכליה ואף על גב דלאו אורחיה: 

'''וכן העצמות המחוברים בבשר וכו'.'''  בר"פ העור והרוטב {{ממ|חולין דף קי"ז ע"ב}} תנן העצמות והגידים והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלים ובגמרא {{ממ|דף קכ"א}} קרנים אמר ר"פ במקום שחותכים ויוצא מהם דם ובפ"ק דטהרות תנן החרטום והצפרנים מטמאים ומיטמאים ומצטרפים ובפרק העור והרוטב מפרש דה"מ במקום שמובלעים בבשר ופירש"י דלענין טומאת אוכלין קאמר ובפרק קמא דטהרות תנן תו הכנפים מטמאים ומיטמאים ומשמע לרבינו דעצמות דקתני היינו במחוברים בבשר שהם ראויים לאכול קצת דומיא דמאי דאמרינן דקרנים וחרטום וצפרנים ודלא כפירוש רש"י: 

'''ואלו שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר וכו'.'''  בפ"ג דעוקצים נבלת בהמה טהורה בכ"מ ונבלת העוף הטהור והחלב בשוקים אינם צריכים לא מחשבה ולא הכשר ומ"כ בחלב בהמה טהורה שחוטה מיירי וכך היא הנוסחא האמיתית בספרי רבינו וכן פירש ר"ש וכן פירש"י והתוספות בפ"ק דבכורות ופרק בא סימן והטעם שנתן רבינו מפני שסופן לטמא אדם וכלים לא קאי אלא אשארא דאילו חלב טהורה אפילו של נבילה אינו מטמא טומאה חמורה וטעמא דחלב משום דבכרכים עם רב ואוכלים אותו ואיתא מחשבה בסתם ואיתא הכשר בשחיטה: 

'''ואלו צריכין מחשבה ואינם צריכים הכשר וכו'.'''  שם. 

'''ומה שכתב והוא שחשב על פחות מכזית.'''  כתב כן משום דקשיא ליה נבלת בהמה טומאת אוכלים למה לי הא מטמאה אדם וכלים ולפיכך כתב דהב"ע בשחשב על פחות מכזית כדאמרינן בפרק דם שחיטה {{ממ|כריתות דף כ"א}} דאי איכא פחות מכזית דאין עליו טומאת נבלות וצרפו לפחות מכביצה אוכלים אם חישב על פחות מכזית זה לאכילה מצטרף עם אוכלים להשלימו לכביצה לטמא טומאת אוכלים ופריך א"ה ליבעי נמי הכשר שהרי פחות מכזית אין סופו לטמא טומאה חמורה ומשני דלא בעי הכשר אלא באוכלים שאין בהם צד טומאה חמורה אבל פחות מכזית זה כיון דהוי נבילה ואינו מצטרף לכזית מטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר: