עריכת הדף "יצחק ירנן/ציצית/ג" (פסקה)

== ו ==

'''ומה וכו'.'''  עיין להבית חדש סי' ט' האריך לפרש דעת רבינו דס"ל דלא גזרו אלא בכסות של פשתן וכו' וא"כ אפשר דמאי דכתב מותר ללבוש ציצית בלילה בשל צמר קאמר אפילו יש בו כלאים דכיון דהותר ביום הותר בלילה. וחוץ שדבריו דחוקים דבריו תמוהים ואיך כ"כ לדעת רבינו והא רבינו צווח ככרוכיא דאפילו ביום אסור כיון דאפשר בלא"ה כמ"ש בפירוש כאן בלשונו זה וז"ל ומפני מה וכו' ואין נדחה לא תעשה, וא"כ איך אפשר דגם בלילה שרי מפני שהוא של יום. ועוד קשה דלפירושו איך יתכן מ"ש רבינו שחובת הציצית ביום ולא בלילה וכך הו"ל למימר שחובת הציצית בכסות יום ולא בכסות לילה, ולזה יש ליישב. ומ"ש אכן בהגהות מיימוני הבין מדברי מהר"ם כדברי רבינו ושכן פירש רש"י והיינו וכו' הנה בהגהות מיימוני שבידינו כתוב בהיפך על שם רש"י וז"ל ודלא כרש"י שפי' כסות לילה המיוחד ללילה וכו' והיינו מה שפי' בשבת יעו"ש. ושוב ראיתי להב"ח סיים ויש נוסחא אחרת בהגהות מיימוני כתובים בטעות. ולענ"ד ליכא טעות כי שני הנוסחאות הן אמת כי יש שתי לשונות רש"י סותרין זה לזה וכנראה נעלם מעיניו מ"ש בשבת, וכ"כ מרן שכן דעת רש"י כרבינו מכח מ"ש פ' התכלת.<br>'''  וכתב'''  מרן וז"ל ואין להקשות שלא יטיל בו תכלת כיון שאפשר לקיים מצות ציצית בלבן שמאחר וכו' תכלת בציצית וכו' וא"ת וכו' ולי נראה וכו' יעו"ש. והילך דברי התוס' בכתובות דף מ' ע"א ד"ה כגון וא"ת והא כלאים בציצית אפשר לקיים שניהם שיעשה בטלית של צמר חוטין של צמר ואומר ר"י דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים שניהם דאי אפשר לקיים מצות תכלת אלא ע"י כלאים דתכלת עמרא ואין לנו לאסור ללבוש טלית של פשתן וכו' יעו"ש. והנה לפי דברי מרן אלו דכל דשרי רחמנא כלאים בציצית לא אמרינן כל היכא דמצינן לקיים שניהם לא אתי עשה ודחי לא תעשה נאה דורש ומתרץ מרנא מהר"ח אבולעפיא בעץ החיים לשונות הרמב"ם הל' תמידין ומוספין על מ"ש הש"ך ביו"ד דאם מל תוך ח' יצא וא"צ להטיף דם ברית דא"כ מילה אמאי דחיה שבת, וז"ל וקשה מילה לאו כלום היא דשאני מילה דגזרת הכתוב היא ביום אפי' בשבת והיכי משכחת לה שימול בשבת מאחר דתוך ז' כשר בדיעבד ולהכי אתא יתורא דביום דלא תימא כבעלמא וכו' אלו דבריו. ונמצאו דבריהם אחדים דכל דהתורה ריבתה להתיר בפירוש האיסור לא אמר כל היכא דיכול לקיים שניהם לא אתי עשה ודוחה לא תעשה ונמצא אין מקום למ"ש בסיפרי אשר קריתי אגורה באהלך בחלק יו"ד דף ל"ז שקושיית הש"ך היא קושיא אלימתא והיא קושיא לאלהינו דאמאי שרי לחלל שבת יעו"ש דברי, ברם מדברי מרן אלו נראה דלא ס"ל הכי אלא כל דשריא רחמנא כך היא גזרת הכתוב ועד כאן לא אמרינן כל היכא דיכול לקיים שניהם לא אתי עשה ודחי לא תעשה אלא לדידן דיכולין אנו לקיים שניהם אמרינן לא אתי עשה ודוחה ל"ת. אמנם מדברי התוס' דלא כתבו כדברי מרן ותירצו דכיון דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים שניהם דאי אפשר להטיל ביה תכלת אלא ע"י כלאים דתכלת עמרא נמצא דשפיר י"ל כמ"ש הש"ך ז"ל דיכולין אנו לומר לאלהינו אמאי התיר האיסור כיון דיכולין אנו לקיים שניהם והוא ש"ס ערוך בנזיר דף נ"ח ע"א וז"ל ומי כתב קרא הכי והאמר ריש לקיש כל מקום וכו' ואי לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה ע"כ, ופי' רש"י וז"ל ומי כתב קרא הכי כלומר כיון דאינו מגלח כולה בחד זימנא לא מיחייב משום דהקפת כל הראש לאו שמיה הקפה מי קא כתביה רחמנא לקרא דאי עביד דרך איסור דמקיף ואח"כ מגלח לא מיחייב והא שפיר עדיף דליגלח כוליה דהא מקיים עשה דמצורע ולא קא עבר הלאו דלא תקיפו דהכי עדיף טפי כדריש לקיש דאמר כל מקום וכו' ע"כ, הרי דאף דהתורה התירה האיסור מותבינן דכיון דיכול לקיים שניהם כדריש לקיש למה התיר הכתוב את האיסור וכדעת הש"ך וכדפירשנו דבריו שם בסיפרי, וכן הקשה הרב החסיד עניו מאד מהר"ם בן אדרת ז"ל מהך ש"ס דנזיר למרן ז"ל הביא דבריו הרב מרכבת המשנה ז"ל כאן יעו"ש דהך סוגיא דלא כמרן וכן סוגיית שבת דף קל"ג ע"א ואי איכא אחר ליעבד אחר דאמר רשב"ל וכו' וכמ"ש שם יעו"ש וכ"כ התוס' שם דף ק"ל ע"ב ד"ה שלא יעו"ש ונמצא התוס' דהתם והכא שוין וכהסוגיות הנ"ל והיינו כהש"ך ז"ל. אך ע"פ סברת מרן זו לא מייתבא מ"ש מהר"י אשכנזי שם בשער המלך שהבאתי עוד שם בס' אגורה באהלך דלדברי התוס' בשבועות מילה בשבת יהיה ע"י קטן או נכרי וכו' יעו"ש, די"ל דקרא דוביום אפי' בשבת אתי להיכא דליכא נכרי וגוי וא"כ קושיית מהרי"א שפיר קשיא אף לדברי מרן אלו, ועיי"ש שתירצתי דבנכרי וקטן איכא פיקוח נפש ושפיר דחוני בזה דמאן דמותיב שפיר קא מותיב דהקושיא היא למ"ד דמילת נכרי כשרה מדאורייתא וכדאיתא פרק אין מעמידין דלרבנן דר"ע אפי' מדרבנן כשר באחר עומד על גביו וכן בקטן נמי לכו"ע קטן מל ולא חיישי רבנן למידי. ואמת יהגה חכי דכשכתבתי התירוץ הזה היה בע"פ בלי ראות ספר וקושיית מהרי"א במקומה עומדת וכעת נראה לתרץ ע"פ מ"ש רבינו פ"ה מהל' שבת ה"ד וז"ל כשעושין וכו' לא ע"י נכרי וקטנים וכו' וכתב מרן שמא יאמרו הרואים בקושי התירו וכו' ויבוא הדבר לשלא ימצאו נכרים וקטנים ולא ירצו לחלל שבת ע"י גדולי ישראל וכו' אלו דבריו בקיצור, ואף אנו נאמר הכא שמא יאמרו הרואים בקושי התירו ולא ימצאו נכרים וקטנים למול וכמעט יעבור היום ולא נימול בשבת והתורה אמרה ביום אפילו בשבת.<br>'''  ועוד'''  נראה לומר ע"פ מ"ש התוס' פ' ר"א [דמילה] דף ק"ל ע"א ד"ה ר"א שהקשו וז"ל וא"ת יביאו התינוק אצל כלי וכו' ועוד י"ל כיון דיותר בקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר"א כדי למהר המצוה כדמוכח בש"ס וכו' יעו"ש, נמצא דלר"א עברינן אדאורייתא אף שאפשר לקיים המצוה בלא"ה כדי לקיים המצוה מהר וא"כ לדידן ממנו ניקח ומהלינן בשבת ע"י ישראל ולא ע"י נכרי וקטן כדי למהר המצוה ולא לחזור אחר נכרי וקטן וק"ל.<br>'''  ודע'''  שתירוץ ב' זאת של התוס' לא אזלא עם מה שתירצו שם בעמוד ב' ד"ה ומי שרי שכתבו וי"ל דכה"ג לא הוה שרי רבי אליעזר כיון דיכול להביא בדרך מעורבת בהיתר גמור וכו' עכ"ד, דהא הכא לתירוץ זה להביא תינוק הוי היתר גמור דהחי נושא את עצמו דדוקא ברוכב ע"ג בהמה אף דהחי נושא את עצמו איכא איסורא דרבנן שמא יחתוך זמורה ברם באדם הנושא את החי ליכא איסורא כלל ואפ"ה כתבו דכדי למהר עברינן אדאורייתא אף דיכול לעשות בהיתר גמור וזה כתבתי ממ"ש התוס' דליכא איסור שבת כלל ושוב ראיתי להרב חידושי הלכות [מהרש"א] שכתב דאיכא איסורא דרבנן יעו"ש.<br>'''  ברם'''  מ"ש עוד החידושי הלכות בכוונתם דלאו [נחתי] לאקשויי מכח דריש לקיש דכל מקום שאתה יכול לקיים שניהם מוטב ואי לאו יבוא עשה וידחה לא תעשה אלא דמסברא נחתי להקשות אמאי לא נקט תיקון וכו' לא יכולתי הבינו דהא בהדיא כתבו דהשתא ליכא איסור שבת כלל וכן מהראיה שהביאו לתירוצם מההיא דפעם א' ואם כן נראה דהכל א' ולקמן [ד"ה שלא ברצון] הביאו דברי רשב"א לחוד ולא תירצו, דסמכו אדהכא, ומ"מ התי' יוצא לדידן דאמירה לנכרי וכ"ש לקטן שבות ודוק. ודע דבעיוני בזה ראיתי לרש"י בנזיר שם (והוא מפרש אחר) שכתב כדר"ל דאמר ר"ל כל מקום שאתה מוצא עשה כגון גדילים תעשה לך ולא תעשה כגון לא תלבש שעטנז לקיים את שניהם דלטלית של צמר ציצית של צמר ולשל פשתן ציצית של פשתן ואם אי אתה יכול לקיים שניהם כגון מילה בצרעת וכו' עכ"ל. ולא ידעתי אמאי נייד למצוא אי אתה יכול לקיים שניהם במילה בצרעת והא בציצית גופיה איכא ג"כ אי אתה יכול לקיים שניהם כגון בטלית של פשתן תכלת שהוא עמרא דאי אפשר לקיים המצוה בלא העברת הלאו ומדלא כתב הכי נראה דס"ל דזה לא מקרי אי אתה יכול לקיים שניהם דהא יכול לקיים שניהם דיעשה טלית של צמר ובחוטי תכלת שהוא הכל של צמר ואינו עובר הלאו דלא תלבש שעטנז והא ליתא או כמ"ש מרן ז"ל דא"כ כלאים דשרייה רחמנא היכי משכחת לה או כמ"ש התוס' דבטלית של פשתן חשיב אי אפשר לקיים שניהם וכ"כ רש"י במנחות דף מ' וז"ל אבל תכלת דצמר דאי אפשר במינו דכל תכלת צמר [הו"א] רמינן אי לאו משום גזרה דקלא אילן, ועיין עוד שם מ"ש רש"י בנוסחאות שונות באופן שדברי המפרש בנזיר קשים.<br>'''  וראיתי'''  להתוס' שם ד"ה כיון וכו' לעיל וכו' א"נ מדאורייתא שרייה וכו' דכלאים ממש הותר אצל ציצית ולא משום דחיה והא דמסקינן לעיל דפוטר היינו מדאורייתא וכו' אלו דבריהם וקשה לי דא"כ דכלאים בציצית היתר גמור הוא ולא דחוי היכי פשיט מיניה ביבמות (ד"ד) [דף ג'-ד'] דאתי עשה ודחי לא תעשה דקאמר התם ותו לא תעשה גרידא מנלן דדחי דכתב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך וכתב רש"י אלמא אתי עשה ודחי ל"ת, הא שאני התם דהוי היתר ולא דיחוי וכעת קשה, וא"כ לפי זה צ"ל כמו שכתבו התוס' עוד א"נ מסקנא לא קיימא הכי ונשאר מסקנא כדסלקא דעתין דכלאים בציצית הוי דיחוי וכן נראה שהוא דעת רש"י שם ואף שסתם והוא ברור. והנה מתוך דברינו אלה ונראין אמת ויציב דכלאים בציצית הוי דיחוי ולא היתר נראה דאין מקום אחרי נשיקת ידיו ורגליו למ"ש הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג הלכות מגילה סי' ג' על מה שפי' רש"י גבי גדול כבוד הבריות כגון זקן ואינו לפי כבודו שדוחה לאו דלא תוכל להתעלם יעו"ש בברכות דף כ' ע"א ברש"י ותוס' ד"ה שב ועל תעשה שאני שכתבו על פי' רש"י ולא נהירא וכו' וכתב הרא"ם על דבריהם וז"ל ונראה דלק"מ דשאני טומאה דבההוא גופיה דאזהרת בל יטמא מפרש קרא בעמיו לאפוקי מ"מ כי היכי דמפרש גבי טומאה כי אם לשארו לאפוקי קרובים אבל אזהרת לא תוכל להתעלם דלא מפרש בה מלבד זקן וכן באזהרת שבת דלא מפרש בה מלבד מילה ופסח ותמיד הו"ל אזהרה לכל ישראל והדר מפיק זקן ותמיד ופסח ומילה וכו' אלו דבריו, וכלאים בציצית הוי תברתיה דהוי זה בצד זה לומר אף דאסרתי כלאים מלבד ציצית דלא אסרתי והוי כמו בעמיו וכי אם לשארו ואפ"ה נדחה קרו לה ולא היתר ונמצא שפיר מקשו התוס'. ומתוך הכתוב מדברי התוס' והרא"ם הראת לדעת דמילה היא דחויה וכדכתיבנא שם בפשיטות בס' אגורה באהלך.