עריכת הדף "העמק שאלה/קלז" (פסקה)

== ג ==

{{העמקש|ג}} '''אסור לבשולי בהו ישראל למיכל מינייהו וכו'.''' בתנחומא ליתא למיכל מינייהו. ולכאורה באמת כל שאינו ניכר האיסור אסור לבשל אפי' למכור לכותי שמא יבא לידי תקלה וכדתניא בנדה דף ס"א ופסחים דף מ' בגד שאבד בו כלאים ה"ז לא ימכרנו לכותי ולא יעשנו מרדעת לחמור. ופרש"י בפסחים שם ד"ה לא יעשנו כו' דילמא שקיל להו מהתם ותופרו בא' מבגדיו. וה"נ חיישינן דילמא אכיל לה והיינו דתניא שם ד"ל ובכ"מ אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה. ומ"מ יש ליישב שפיר נוס' דילן למיכל מינייהו. דהתוס' פסחים שם הקשו מהא דאי' שם דע"ו פת שאפאה עם הצלי בתנור אסור לאכול בכותח אבל במלח שרי. ויישבו דכיון דלא אסירא אלא מטעם ריח דליכא איסור כולי האי לא גזרו שמא יבא לידי עבירה וכ"כ הגהת רמ"א יו"ד סוף סי' נ"ז לענין מכירה בספק טריפה רשאי למכור לכותי ולא חיישינן. שמא ימכרנו לישראל. וע' בש"ך שהוא במקום שאינו אלא חומרא בעלמא לא גזרו. והן הן מש"כ התוס' הנ"ל לענין אפיה לעצמו דשני חששות אלו למכור לכותי ולעשות מרדעת לחמור בהדדי מיתניין. ולפי"ז כלי שהוא ב"י הוא דאסור לבשולי היתר שמא יבא לאכול משו' שאין האיסור ניכר. אבל כאן דמיירי באינו ב"י וכסתם כלי כותים שפיר דייק רבינו דלא אסור לבשולי אלא כדי למיכל מינייהו אבל כדי להאכילן לכותי שרי. ויותר נראה דאפילו בכלי ב"י שרי לבשל תבשיל המתקלקל מהר ולא דמי לפת שנאכל מעט מעט ומתקיים יותר. וכיב"ז אי' בפסחים דף כ' בחדש תשפך חבל ובישן תעשה זילוף וע' פרש"י שם. ויותר מזה אפי' פת הנעשה לשבת מיחשב דבר מועט ולא גזרו כמש"כ בהגהת רמ"א סי' צ"ז. ולפי זה מרקחת העשוי להתקיים ולהסתפק מעט מעט באמת אסור בכלי ב"י: עד דמפליט להו כל מנא ומנא כי היכי כו'. כ"ה הנוס' בכת"י.