עריכת הדף "העמק שאלה/קכח" (פסקה)

== ג ==

{{העמקש|ג}} '''והאי קידרא דבשיל ולא בשיל דאמור רבנן כו' אתי לחתויי בגחלים. והיכא דאשתלי כו'.''' זה הדין מקורו בשבת די"ח ב' האי קידרא חייתא שרי לאנוחי ע"ש עם חשיכה בתנורא כו' ובשיל שפיר דמי בשיל ולא בשיל אסור. וידוע מחלוקת הרי"ף ורמב"ם עם התוס'. דהרי"ף ורמב"ם מפרשי בשיל ולא בשיל היינו שלא נגמר כל צרכו ואפי' נגמר כל צרכו ומצטמק ויפה לו מיקרי בשיל ולא בשיל. ושיטת התו' ורא"ש דהוא בדלא בשיל כמאכל בן דרוסאי. דאי הוי כמאכל ב"ד שרי להשהות ע"ג כירה ואפי' בתוכה כמש"כ התוס' דל"ז א' ד"ה אא"ב. ואפי' בתנור כמש"כ דל"ח ב' ד"ה תנור. [משא"כ רש"י אע"ג שפסק ג"כ הכי מכ"מ לא התיר אלא ע"ג כירה ולא בתוכה מפני שהוא הטמנה לדעתו ז"ל. ולא בתנור ומש"ה תנן במשנה דכירה נותנין עליה תבשיל ובתנור תנן לא יתן בין מתוכו בין מע"ג. דבכירה משהין אפי' אינה גרופה מש"ה יש נ"מ בין מתוכה לעל גבה. משא"כ בתנור אסור אפי' להשהות. וזהו דקדוק פרש"י בד' ל"ז ב' ד"ה ור"ש. ואנן דמשהינן קדרה על גבי כירה כו'. אבל כ"ז לטעמי' ז"ל דיש בזה משום הטמנה ולא הודו לו כל סיעתו] והנה הרא"ש כ' בפ' כירה ובשאילתות דר"א פסק כרב אלפסי. ולפי הנוס' שלפנינו אין שום משמעות לדבר. אבל מבואר במלחמת ה' להרמב"ן ז"ל שהי' לפניו נוס' אחרת וז"ל ורב אחא משבחא דמובהק הוא אצל הגאונים והוא כתב סתם בשיל ולא בשיל אסור והביא דברי ר' יהודה שאמר במבושל כל צרכו מצטמק ויפה לו אסור מצטמק ורע לו מותר ולא הביא ולא הזכיר בחבורו דברי חנניא כלל וזה הסכמה לדברי רבינו ז"ל עכ"ל הרמב"ן. ובל"ס דנוס' זו הי' לפני הרא"ש וכך צריך להיות בדברי רבינו אתי לחתויי בגחלים ותני' רי"א חמין שהוחמו כ"צ מותר מפני שמצטמק ורע לו ותבשיל שבישל כ"צ אסור מפני שמצטמק ויפה לו והיכא דאשתלי כו'. ומפרש רבינו הא דר"י לענין לכתחילה ולא כהתו' שם ד"ה הא. אלא כמש"כ בעל המאור ד"ה ואם תשאל. וגם הרמב"ן מודה לזה אלא שנחלק עליו במש"כ דר' יהודה לא מיירי אלא בלכתחילה ולענין בדיעבד שקיל וטרי בגמ' ויבואר עוד בזה לפנינו. וכד דייקת לשון הברייתא דר"מ אמר יאכל ולא יאכל ור' יהודה א' מותר ואסור. מבואר דר' יהודה מיירי בלכתחילה דמצטמק ויפה לו אסור לשהות. וע"ז קאמר רבינו דהיכא דאשתלי ושהי' אסור למיכל מיני' אפי' לר"מ כו'. ובאמת חסרון בדברי רבינו לפנינו ניכר מתוכו. דבל"ז קשה מאי בעי רבינו להביא להא דרב דאסור בדיעבד. הרי פסק כר' יהודה במבשל בשבת אסור בין בשוגג בין במזיד אפי' בכדי שיעשה וה"נ שוכח היינו שוגג. ומה לי במה דאמר רב דאפי' לר"מ אסור. בשלמא הרי"ף ורמב"ם שפסקו כר"י ומכ"מ הביאו הא דרב ניחא דנ"מ לאסור בכדי שיעשה דבמבשל קיי"ל כר"מ בהא כמש"כ לעיל. אבל שוכח ומשהה אסור בכדי שיעשה כמש"כ הרמב"ם פ"ג ה"ט כל תבשיל שאסור להשהותו כו' וימתין בכדי שיעשו. אבל לשיטת רבינו דגם במבשל אסור בכדי שיעשה קשה. אלא ע"כ מיירי במבושל כ"צ. וכבר ביארנו דטעמא שפסק כר"י הוא משום שלא יהנה. וא"כ במשהה מבושל כל צרכו אינו נהנה כלל. אלא שאם לא השהה הי' מצטנן. הא מיהא בשבת לא עשה מאומה. ותו דאם השהה זמן מועט באופן שאפי' אם לא השהה ג"כ הי' רותח אין לנו לאסור התבשיל מזה הטעם. מש"ה מפרש דאפי' לר"מ דגם במבשל בשבת לא אסר משום הניית שבת מכ"מ במשהה אסור. ה"נ לר' יהודה במשהה תבשיל כ"צ. הרי דרבינו מיירי בתבשיל המבושל כ"צ והיינו ברייתא דר' יהודה. הא מיהא דעת רבינו כרי"ף ורמב"ם. ועוד מחמיר יותר בשכח ושהה דהרי"ף ורמב"ם מפרשים הא דאי' בגמ' שכח קדרה ע"ג כירה ובשלה בשבת מהו. ומסיק הש"ס לא שנא ולאיסורא הכל בלא בישל כ"צ אבל בישל כ"צ אלא שמצטמק ויפה לו היינו דאיבעי להו עבר ושהה מאי והרי"ף גורס שכח ושהה ומסקינן דשרי. אבל רבינו מפרש דגזרה דרב הי' אפי' במבושל כ"צ ומצטמק ויפה לו. וע"כ צריך אתה לומר כן שהרי רב ס"ל כר' יהודה אפי' לענין בכדי שיעשה לדעת רבינו וא"כ מאי בעי רב לומר גזרה זו דאתי לר"מ אנא משום מבושל כ"צ ומצטמק ויפה לו כמש"כ והכי אמר רב כמו דמתחלה היו אומרים כר"מ כמו שהורה רב לתלמידיו ומכ"מ גזרו במשהה. ה"נ לדידן דדריש בפירקא כר"י נ"מ במבושל כ"צ. והא דאיבעי' להו עבר ושהה מאי כבר אמרו הראשונים ע"ז פירושים שונים. ולי נראה דמיירי ג"כ בנתבשל כ"צ ומצטמק ויפה לו ובמזיד. דאע"ג דבשוגג גזרו משום דאתי לאערומי מכ"מ אפשר דבמזיד שרי כדאי' ביצה די"ז א' איבעי להו עבר ואפה מאי ופשיט מדתני' ואם הערים אסור ודחי שאני הערמה דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד. וה"נ משרבו משהין במזיד ואמרו שכחים אנחנו קנסו את השוכח כדי שלא יערים. אבל במזיד אפשר דלא גזרו ונשאר על הדין דקודם גזרה ומותר בדיעבד והיינו דאיבעי להו אי קנסוה רבנן או לא. ולא דמי להא דבעו מרחב"א ואמר דל"ש ולאיסורא דהתם מיירי בלא נתבשל כ"צ ובמזיד אסור לר"מ כמו במבשל בשבת משא"כ בנתבשל כ"צ ולא נהנה מאי ופשיט מדר"י כשבא לצפורי והי' קודם גזרה ואסר להן ביצים מצומקות. מאי לאו לאותו שבת וע"כ הי' במזיד. ומש"ה אסר להן באכילה ודחי לא לשבת הבאה פי' שלא ידעו דאסור לשהות והורה דאסור לעשות כן והא דלא פשיט לאסורא במזיד מדר' יהודא דא' ותבשיל שבישל כ"צ אסור כו'. כבר כ' הבעה"מ דאפשר לפרש דקאי רק על לכתחילה אבל בדיעבד שרי. והרמב"ן ז"ל דחה דמדקאמר ר' יהודה חמין מותרין ולא קתני מותר אלמא דיעבד קאמר. והרי הביא הרמב"ן לשון רבינו בדר"י חמין מותר ותבשיל אסור והיינו לכתחילה. ומכ"מ כ"ז אינו אלא איבעי' דלא איפשטה אבל מ"מ רבינו פסק לאיסורא כמבואר בלשון רבינו קנסו אף על השוכח כמזיד ובגמרא ליתא הכי אלא חזרו וקנסו על השוכח אלא ע"כ רבינו ס"ל דאיפשוט מדיוקא דגמרא בדף ל"ז ב' אמר ר"א קאימנא קמי' דר"ה ושהין לי' כסא דהרסנא ואכיל ולא ידענא אי משום דסבר מצטמק ויפה לו מותר או משום כו' הרי דלמאן דאסור לשהות אסור לאכול והוכחה זו כבר כתבה הרמב"ן ז"ל. אבל אין מכאן קושי' על האיבעי'. אלא מכאן יש לפשוט לאיסורא. והרבה יש כיב"ז וחדא מינה בסוגיא דיבמות ד' קט"ו א' עד א' במלחמה מהו כו' ולא אפשיט. ואפשיטו להו להראשונים ז"ל מדוקי' דסוגי' להלן. והכי פסק רבינו דקנסו על השוכח כמזיד. הא מיהא נתבאר דרבינו מחמיר יותר מהרי"ף ורמב"ם ז"ל. ומפרש הא דאמ' רב שגזרו בשוגג קאי גם על בשלה כל צרכה ומצטמק ויפה לו. ועדיין אנו מבחוץ. במש"כ רבינו בשיל ולא בשיל אסור. דהרמב"ן כ' בפשיטות דכרי"ף ס"ל ולא קיי"ל כחנני' מדלא הזכירו רבינו. ואני בעניי איני רואה מכאן ראי' שהרי רבינו לא נחית כאן להתירא דשהי' והרי לא הביא הא דקידרא חייתא דשרי. ולא בא לכאן אלא ללמדנו דהא דאמרו רבנן אסו' לשהויי כו' היכא דאישתלי כו' ואפשר לומר דרבינו בשיטת בה"ג ורה"ג ז"ל קאי שהביא הרשב"א בחי' דרב ושמואל דאסרי מצטמק ויפה לו בנתבשל כ"צ מודו בלא נתבשל כל צרכו אלא כמאכל ב"ד דשרי אפי' מצטמק ויפה לו וכחנניא. והא דבעי מרחב"א שכח קדרה ע"ג כירה ובשלה מיירי בבשיל ולא בשיל כמאכל ב"ד כמש"כ התוס' אבל נתבשל כמאכל ב"ד ודאי מותר. והיינו דאי' בפ"ק על המשנה אין צולין בשר בצל וביצה ע"ג גחלים אלא כדי שיצולו מבע"י ואמר ר"א אמר רב כדי שיצולו כמאכל ב"ד וביצה מצטמק ויפה לו הוא. והכי מבואר בה"ג שכ' בפ"ק הא דחנניא. ובפ"ג כ' בזה"ל קידרא דמטא בישולא מבע"י אם מצטמקת ויפה לה אסור להשהותה ע"ג כירה בשבת דכיון דבעי למיכל מינה בה"ש מסרהב ומפיש לה נורא ובתר דקדיש יומא משתלי ואתי לחתויי בגחלים ואם מצטמקת ורע לה מותר כו' בעו מיני' מר"ח ב"א שכח קדרה ע"ג כירה ובשלה בשבת מהו למחר נפק דרש להו כו' רנב"י א' לאיסורא קאמר במזיד לא יאכל וה"ה שכח והלכתא כרנב"י. ובתנורא שפיר דמי טעמא מאי אסיר דילמא אתי לחתויי בגחלי' בתנור לא אתי לחתויי בגחלים. אמר רב ששת אר"י כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עלי' חמין. שלא הוחמו כ"צ ותבשיל שלא בישל כ"צ עקר לא יחזיר קא סבר מתניתין להחזיר תנן אבל לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום עכ"ל בה"ג. מבואר דעת בה"ג דרב ושמואל מודו לרב ששת אמר ר"י דלא בישל אלא כמאכל ב"ד שרי לשהות אפי' מצטמק ויפה לו והיינו דתנן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבע"י ומפרש רב כמאכל ב"ד וכחנני' ולא פליגי רב ושמואל אלא עם רב שמואל ב"י אר"י שא' דתבשיל שנתבשל כ"צ ומצטמק ויפה לו מותר ובהא קיי"ל כרב ושמואל. ומפרש בה"ג טעמא דכיון דמטא בישול מבע"י ובעי למיכל בה"ש חיישינן דמסרהב ומפיש לה נורא. אבל בדלא בשיל אלא כמאכל ב"ד משהה לה עד לאורתא ולא חיישינן אפי' מצטמק ויפה לו אם לא דלא בשיל עדיין אפילו כמאכל ב"ד ומש"ה חייש לה דילמא לא מיבשל שפיר לאורתא. אבל חייתא דלא חזו לאורתא אסוחי דעתא מינה עד למחר ושרי. ומש"כ ובתנורא שפיר דמי כו' כ' הרמב"ן שם ע"ז כלומר בצלי. ולא נראה לענ"ד דלא מיירי כלל בצלי אלא בקדירא ובפ"א כ' בה"ג דיני צלי. אלא כמשמעו דס"ל משמעות הגמרא בשיל שפיר דמי אפילו בשיל כ"צ ומצטמק ויפה לו. וע"כ משום דבתנורא מיירי כמבואר בגמ' שם. וכיון דמסקינן בהא דתנן לא יתן להחזיר הוא אבל לשהות משהין ה"נ בתנור הכי. והא דאסור בכירה במצטמק ויפה לו מהא דר' יהודה לא מיירי אלא בכירה ולא בתנור וכל הני מילי תלי' בסברא. כ"ז דעת בה"ג. ודעת רבינו אינו מבואר ויש לדקדק כהרמב"ן מדיהיב רבינו טעם על חשש דבשיל ול"ב משו' דלא מיתכיל בפניא דמשמעו בה"ש וסוף יומו של ע"ש הרי דמדמה לחשש של מצטמק ויפה לו. דאי כבה"ג אין החשש בבשיל ול"ב אלא משום דלא מיתכיל לאורתא דהיינו בתחלת הלילה ואז אתי לחתויי וכמש"כ. 

'''דאמר רב יהודה בר שמואל א"ר אבא כו'''' כצ"ל וכ"ה בגמ'. ובכת"י אי' דא' רב שמואל בר יהוד' אר"א כו' וע"ע ברי"ף פ' כירה נוס' אחרת: