עריכת הדף "העמק שאלה/צד" (פסקה)

== ג ==

{{העמקש|ג}} '''ודשכיב ביו"ט ראשון חזינן אי לא מינטר כו'.''' זהו כדעת רש"י שבת ד' קל"ט ב' בהא דאי' אר"א עובדא הוי בבי כנישתא דמעון ביו"ט הסמוך לשבת ולא ידענא אי מלפני' או מלאחרי' ואתו לקמיה דר"י וא"ל יתעסקו בו עממין. ופרש"י ד"ה ולא ידענא אי מלפני'. אם חל יו"ט בע"ש ומת בו ביום ומפני שלא יוכלו להתעסק בו למחר התירו לקוברו ע"י עממים עכ"ל ובד"ה או מלאחריה והוא מת בשבת ומפני שנשתהא כבר והיה מסריח התירו עכ"ל והכי פירש שם במימרא דרבא שהובא בסמוך. הרי דבל"ז לא התירו ע"י עממין. והרא"ש ריש מ' ביצה הביא דעה זו בשם הלכות. וליתא בה"ג שלפנינו בה יו"ט. אדרבה יש להוכיח להיפך שכ' בזה"ל בה' יו"ט. לגבי מת שרי לאעסוקי בי' ישראל ביו"ט שני דאמר רבא מת ביו"ט ראשון מתעסקין בו עממין ביו"ט שני מתעסקין בו ישראל ואפילו בשני יו"ט של רה"ש משא"כ בביצה. ולא כתב יותר. ולא הביא הא דמ"ז ורב אשי במ' ביצה ד"ו א' אי שרי בלא משתהי. ע"כ משום דסתמא כפירושו בלא חילוק. ואי אי' דבבא ראשונה דמימרא דרבא היינו מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין מיירי דוקא באשתהי הרי יש חילוק. אלא גם רישא סתמא כפירושו דאין חילוק. הא מיהת דעת רבינו ברור בזה. והרמב"ן בחי' שבת שם ובתורת האדם ענין ההוצאה והרא"ש לא נתקבל אצלם זה הדין אע"ג דהכי משמע שמעתא דשבת דדיוק ביו"ט הסמוך לשבת הוא דוקא. מכ"מ קשה להו סוגיא דביצה שם דאיתא אמר רבא מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל כו'. אמר מ"ז לא אמרן אלא דאשתהי אבל לא אשתהי משהינן ליה ר"א אמר אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה מ"ט יו"ט שני לגבי מת כחול שויה רבנן. ואי איתא דמר זוטרא קאי גם על יו"ט ראשון יתעסקו בו עממין. היאך סתים ר"א דבריו רק על יו"ט שני. אלא ע"כ מר זוטרא ג"כ לא קאי אלא על יו"ט שני יתעסקו בו ישראל. עוד הקשה הרא"ש היאך אפשר שלא יהא כבוד הבריות דוחה אמירה לא"י שבות דרבנן. ואף על גב דלא סריח כבוד המת הוא שלא להלינו. ואנא אוסיף קמחא דרש"י ז"ל סותר ד"ע לכאורה דבסוגיא דביצה שם ד"ה לא אמרן כתב דיתעסקו בו ישראל עכ"ל. אלמא דס"ל דמר זוטרא לא קאי על בבא ראשונה דביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין. ומכש"כ רב אשי שמיקל ממנו. ונראה דלק"מ. דודאי לא משום איסור יו"ט קאתו עליה. אלא משום דכבודו של מת שיתעסקו בו ישראל כדאיתא בסוטה ד' י"ג ב' הניחו לו כבודו בגדולים יותר מבקטנים. כש"כ ישראל לגבי א"י. וע' תשובת תה"ד סימן פ"ב בשם המרדכי. והרי משום כבודו של מת רשאי להלין את המת כדאי' בסנהדרין דמ"ז א'. וממילא כיון שאין כבודו בכך שיתעסקו בו עממין. שוב אסור ג"כ משום יו"ט. וכמו דאסור לקבור ע"י עממין בשבת ויוה"כ אע"ג דלא מינטר כדאי' ברה"ש ד' כ' ובשו"ע שם. אע"ג דשבות שרי ע"י ישראל מכש"כ קבורה ע"י א"י. אלא משו' שאין כבודו של מת שיתחלל ש"ק ויוה"כ ע"י קבורתו. וממילא אסור משום שבת ויוה"כ. ה"נ ביו"ט ראשון היכא דאפשר להשהות וזהו כבודו שיתעסקו בו ישראל. אסור לקוברו ע"י א"י ויש בזה אסור יו"ט ג"כ. והשתא למר זוטרא דס"ל ביו"ט שני היכא דמינטר אסור ע"י ישראל. ולא אמרינן כחול שוי' רבנן. ממילא יותר טוב לקבור בראשון ע"י עממין. ולא להשהותו עד למחר כדי שיתעסקו בו ישראל. שהרי עסק ע"י ישראל ביו"ט שני אסור הוא ולא התירו אלא ע"י הדחק. אבל לר"א דס"ל כחול שוי' רבנן אפי' אפשר להשהותו עד למחר ממילא כבודו של מת ביו"ט ראשון להשהותו עד למחר ויתעסקו בו ישראל. והשתא מבואר כונת רש"י ז"ל. דבהא דמ"ז פי' דקאי על יום טוב שני. אבל למסקנא דר"א נהפך הדין. זהו דעת רש"י. וכבר הביא הב"י בשם הראב"ד שמצוה להלין מת ביום טוב ראשון כדי שיתעסקו בו ישראל. אלמא דלא משום איסור עממין ביו"ט ראשון. אלא משום כבוד המת. אלא דרש"י ס"ל דממילא אסור משום יו"ט ג"כ. איברא לדעת רבינו שיבואר בסמוך דבי"ט שני נמי אם אפשר ע"י עממין אסור לעשות ע"י ישראל הדרא ק' לדוכתא. אמאי נשהנו עד למחר. הא למחר ג"כ יתעסקו בו עממין. ויתיישב באות הסמוך: