עריכת הדף "העמק שאלה/נז" (פסקה)

== ג ==

{{העמקש|ג}} '''ול"ח לחשדא.''' שיחשדוהו שעשה בעצמו. והא דאי' בגמ' דא"ל שמואל לר"י סמי עיניה דדין משום חשדא. היינו כפרש"י שלא יאמרו לה הוא עובד. וכ"כ בה"ג ה' ע"ג ת"ר טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. והוא שיש עלי' צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון מ"ט משום חשדא דילמא אמרי קא סגיד לה עכ"ל. פי' הני תלתא דהיו רגילי לעובדן כדתנן פ' כה"צ המוצא כלים ועליהם צורת חמה צ"ל צ"ד יוליכם ליה"מ. ומפרש הש"ס ד' מ"ב דהני תלתא ציירי ופלחי להו. וכ"ת מ"ט דצ"ד אסור לחתום בה. הא אין בה משום לא תעשון. הא ל"ק דכשם דאסור להשהותן משום חשדא ה"נ אסור לעשותן משום חשדא כמש"כ הב"י לדעת שהטור שם. ובאמת לא מצינו דעת ראשונים ז"ל דאסור להשהות משום חשדא דעשי' זולת הרא"ש שכ' האי חותם מיירי בחמה ולבנה כוכבים ומזלות ופרצוף אדם שאסור לעשותן ואסור להשהותן משום חשדא. והרי כו"מ לא מצינו דציירי להו ופלחי להו. אלא משום חשדא דעשי'. ואחריו פסק כן הטור. אבל התו' שם בד"ה והאר"י לא כ"כ. שהרי פירשו דס"ד דאסור להשהות משום חשדא דעשיה ור"ל א"כ קשה על ר"ג ולא מהני ישוב דרבים. וס"ד דהש"ס דהני דאסור לעשות אסור אפי' בשוקע כמש"כ באמת הרמב"ן והר"ן ז"ל ומשני התם בחותמה בולט ומשום חשדא דעבודה. ובשוקע לא שייך זה החשד. והדר מקשה מר"ג ומשני דהוא כרבים דמי. הא מיהא מבואר דלהמסקנא לא חיישינן לחשד דעשי'. ומש"כ התו' סד"ה שאני דאנדרטי הי' דמות אדם כו'. היינו ג"כ משום עבודה. דלא עדיף מבשל כפרים דרגילי לעבדם. ומכש"כ לשיטת התו' בד"מ ב' ד"ה ובאנדרטי דרבנן לא פליגי על ר"מ אלא באנדרטי כו' ע"ש [וקצרה דעתי להבין מש"כ בבאורי הגר"א סי' קמ"א ס"ק כ"א בשם התו' להיפך] גם הרמב"ן והר"ן שהחמירו בזה הרבה מודו דמשום עשי' לא חיישינן לחשדא כמבואר בדבריהם וכמש"כ הט"ז שם ס"ק י"ב. והכי ודאי דעת הרמב"ם ז"ל ומש"ה מוקי ברייתא דחותם רק בצורת אדם. דא"א לפרש בצורת חמה ולבנה. דהרי ס"ל דלא רגילי לפלח אלא למזל חמה ולבנה כמבואר בהגהת רמ"א שם ס"ג ובכ"מ. וא"א לאוקמי במזל חו"ל או בצורת דרקון. דא"כ מותר לחתום בה. ובהא לא ס"ל כבה"ג והטור דבעשי' לחוד ג"כ איכא חשדא דעבודה. אלא ע"כ בצורת אדם דאיכא אסור עשי' מה"ת. ואיכא חשדא דע"ג בשהי'. והא דמקשה הש"ס על ר"ג והא ר"ג דיחיד הוי כו'. ע"כ לא גריס לה הרמב"ם ז"ל כמש"כ הגר"א שם. [ודעת בה"ג דדרך לעבוד ע"ג בחמה ולבנה כצורתם לפנינו. והכי דעת התו' דגרסי והא ר"ג כו']. והד"מ בסי' קמ"א כ' שהר"ן כ' בשם הרי"ף והרמב"ם דכל צורה שאסור לעשותן אסור להשהותן. ובעניי לא ראיתי רמז מזה בר"ן ורק דעת הרא"ש וטור הכי. ובאמת מגוף הסוגי' מוכחא הכי. דמקשה הש"ס והא ר"י דאחרים עשו לו וא"ל שמואל שיננא סמי עיניה דדין. התם בחותמה בולט ומשום חשדא וכדתני' חותמה שצורתה בולט כו'. ואי נפרש כרמב"ן ור"ן דס"ד דאפי' אחרים עשו לו אסור מה"ת כמו דלפי האמת לפי דעתם ז"ל בצורת שמשין שבמדור העליון. וס"ל דה"ה בשמשין שבמדור התחתון. ומשני דרק משום חשדא אסור. ובכל הצורות מיירי ולמ"ל להש"ס לדייק התם חותמה בולט. לימא אפי' שוקע ובצורות דאסור לעשות מה"ת כמו סברת המקשן. ובהנהו אסור אפי' שוקעות לפי שיטתם ז"ל ומש"ה אסור להשהות משום חשדא דעשי'. אלא פשיטא דלא חיישינן לזה ואי נפרש כהתו' דס"ד דאסור משום חשדא דעשי'. ועשי' אסור אפי' בשוקעת. ומשני דרק משום בולט ואיכא חשדא דע"ג. וממילא למדנו מהאי ברייתא דחותמה דמיירי בצורת אדם כמש"כ התו' סד"ה לא תעשון אתי. דמסתמא מיירי בפרצוף אדם דאין רגילין לחתום בצורת כו"מ כו'. דאפי' לעשותן אינו אסור אלא בבולט. הא מיהא למדנו לפי המסקנא דלא חיישינן לחשדא דעשי'. וא"כ קשה טובא לכאורה על הרא"ש והטור. וגם למאי נצרך רבינו לראי' דב"ב כמבואר בסמוך. הא מאותו סוגי' מבואר הכי. וצ"ל דס"ל כפי' התו'. וס"ד דחיישינן לחשדא דעשי' וא"כ אין נ"מ בין רבים ליחיד וקשה על ר"ג. ומשני דלא חיישינן אלא לחשדא דעבודה וא"כ ברבים ל"ח. והדר מקשה הא ר"ג יחיד הוה ומשני דדמי לרבים. וכישוב הש"ס. וכי הדר משני דלהתלמד שאני. הדר ס"ד דהש"ס למקומה דר"י משום חשדא דעשי' אסור. והרי מהסברא הי' לחוש לכך ג"כ. ומש"ה נצרך רבינו לראי' דב"ב דגם להמסקנא שרי להשהותן. כ"ז לפי' התו'. אבל לפי' הרמב"ן ור"ן לא עלה עה"ד לאסור משום חשדא דעשי'. היוצא מזה דהתו' ורמב"ם ורמב"ן ור"ן ס"ל דלא חיישינן לחשדא דעשי' ורבינו ובה"ג בראשם. והכי נהוג להשהות אפי' צורת אדם שלם. ומשום דבזה"ז ליכא חשדא דע"ג ג"כ כמש"כ הר"ן והגר"א שם ס"ק י"ח דלא כהגהת רמ"א ז"ל: