עריכת הדף "הון עשיר/שבועות/ג" (פסקה)

== ח ==

'''גמל הפורח באויר'''. התי"ט תמה בשם התוספות {{ממ|כט. ד"ה אם לא}} אמאי לא קתני הכא כמו בנדרים, וע"ש בפ"ג משנה ד' כי שם הארכתי. ובירושלמי דהכא {{ממ|ה"ח יז.}} ודהתם {{ממ|פ"ג ה"ב ט.}} מוקי לנחש במרובע, ומקשה אין תימר במרובע למה לי גדול אפילו קטון, א"ר יודן אבוי [דר'] מתנייא כיני, אלא דלית ארחא דתנייא מיתפוס אלא מילא רובא, דתנינן גמל פורח באויר נתני עכבר פורח באויר, ע"כ. ופירושו פשוט דכאשר מוקמת' לה במרובע, דא"א כמפורש התם דאין מרובע בבריות מששת ימי בראשית, אמאי נקט התנא{{ממ|י}} נחש כקורת בית הבד דמשמע גדול, הלא לא נחית התנא להאי אלא לאומר מרובע דהוא הוא מאי דאי אפשר, ולתני סתם נחש מרובע דמשמע אפילו קטון, ומשני הין הכי נמי דה"ל לשנות כן, אלא דדרך התנא להרבות בגוזמא אע"פי שאינו צריך לכל אותו הרבוי, ומביא ראיה מדתנן גמל הפורח, ולמה לו לשנות גמל ליתני עכבר הפורח, דהא דבר שא"א הוא שיפרח באויר ושכיח יותר שיונה האדם את עצמו בראותו מדלג ממקום למקום דנראה כפורח, משא"כ בגמל דלא שכיח כלל ואמאי נקט גמל, אלא להרבות בגוזמא, להיות הגמל כבד התנועה יותר משאר בריות.

'''ומזה''' למדנו שהאמת אתנו במ"ש בנדרים, שבאמרו כקורת בית הבד מורה נמי גדלו שהוא גדול כמוהו, וגם למדנו שמ"מ אין הוראה זו מעלה או מורדת לענייננו, דה"ה אם לא היה אומר כן ברבוי גוזמא אלא שדרך התנא להרבות בגוזמא, ומשום הכי אתי שפיר לומר דבנדרים דהזכיר התנא לשון הבאי, עשה עיקר גם מרבוי הגוזמא, מלבד הדבר שא"א שבה תלוי עיקר הדין, והזכיר יוצאי מצרים הדומים ממש לנחש כקורת בית הבד, שמלבד הדבר שא"א שיתראה בראיה אחת באותו דרך קטן חיל גדול כזה, והוא כנגד הדבר שא"א בנחש והוא שיהיה גבו טרוף כבבלי {{ממ|נדרים כה.}} או מרובע כירושלמי {{ממ|הנ"ל}}, יש שם גוזמא והוא ראית חיל גדול כזה דהוא דבר פלא אע"ג דאפשר להיות כן, דומיא דנחש גדול כקורת בית הבד דאפשר שימצא גדול כזה אבל הוא פלא, אבל הכא דלא הזכיר התנא לשון הבאי דזה הלשון הוא המורה הגוזמא, לא חש התנא לגוזמא הנמצא בנחש כקורת בית הבד, לשנות דבר אחר דוגמתו שיהיה בו גוזמא מלבד הדבר שא"א והם היוצאי מצרים, אלא נקט גמל הפורח באויר דיש בו הדבר שא"א והוא פריחת האויר, ואין בו גוזמא כלל בראיתו כי כמה גמלים יש בעולם, ובזה קמ"לן דעיקר דין זה דנדרים ושבועות אינו תלוי בגוזמא שאפשר להיות אלא בדבר שא"א, דהא גמל הפורח אין בו גוזמא אלא דבר שא"א, ואילו הוה תנן הכא נמי יוצאי מצרים דאית בהו תרתי, הוה אמינא דתרתי בעינן דהכי איתינהו בנחש כקורת בית הבד כמ"ש, ואילו הוה תנן התם נמי גמל הפורח, לא היינו לומדים הרמז שרמזנו שם בד"ה הבאי. ומשום הכי שינה התנא בלשונו ונקט בנדרים לשון הבאי דפירושו גוזמא, כדי לשנות אגבו העניינים שיש בהם גוזמא מלבד הדבר שאי אפשר, ולרמוז הדין אשר רמזנו שם. והכא נקט לשון הבאי דפירושו גוזמא, כדי לשנות אגבו העניינים שיש בהם גוזמא מלבד הדבר שא"א, ולרמוז הדין אשר רמזנו שם. והכא נקט לשון שא"א, כדתנן נשבע על דבר שאי אפשר, לשנות אגבו עניינים דשייך בהו א"א דווקא בלי גוזמא, והוא הגמל הפורח, לרמוז דבזה הדין תלוי ולא להיות הדבר גוזמא.

'''ועוד''' י"ל דמטעם אחר שנא התנא בנדרים היוצאי מצרים, והוא ידוע ליודעי חן שהנדרים נוטריקון שלו הוא נ' דר {{ממ|עי' ריקאנטי ושל"ה פ' מטות}} כי שם מקומו, והוא המקום אשר גרם שיצאו ישראל ממצרים, כמבואר בזהר, ועיין בספרי משנת חסידים מפתח הכוונות סדר מועד מסכת סדר ליל פסח ושם מסכת התשובה פ"ה פיסקא ח'. ובשבועה נקט גמל הפורח באויר, כי הנחש הקדמוני כבר ידענו שהיה כדמות גמל כמשאז"ל {{ממ|פדר"א פי"ג, רע"מ אמור ק:}} שסמאל ראה נחש כדמות גמל ורכב עליו. ובזה פגם במקום השבועה השולטת באויר, כי משם ולמעלה אין לו שליטה כידוע ליודעי חן. וה"ט נמי דקתני נמי נחש. ובנדרים שנשנה גבי יוצאי מצרים, י"ל משום דהתם נמי היה הנחש הקדמוני כקורת בית הבד הולך וגדל בקטרוגו, באמרו הללו עובדי ע"א והללו עובדי ע"א כמשאז"ל {{ממ|עי' שמו"ר פכ"א ז, רש"י שמות יד, כ}}, ולא לחנם, לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרים {{ממ|שמות יג, יז}}:

'''נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה'''. פי' שלא לעשות מצות סוכה דהיינו ישיבתה, דהא אין מצות סוכה תלויה בעשיתה אלא בישיבתה, דכתיב {{ממ|ויקרא כג, מב}} בסכת תשבו:

'''שלא ליטול לולב שלא להניח תפילין'''. אע"ג דזמן היום של תפילין קודם לזמן היום של לולב, כי זמן ק"ש הוא זמן הראוי לתפילין {{ממ|עי' ברכות ט:}}, וזמן ההלל הוא זמן הלולב {{ממ|עי' שו"ע או"ח תרנב ס"א}}, מ"מ שנא התפילין אחר הלולב משום דכל זמן הלולב אינו זמן תפילין דחול המועד אסור בהנחת תפילין, וכמו שהארכתי בספרי חושב מחשבות חלק טהרה וקדושה מאמר תפילין דמרי עלמא ע"ש, ולכן א"א לשני מצות אלו להיות חלים ביום אחד. ועוד סמך לולב לסוכה משום דשייכי אהדדי:

'''שלא להניח תפילין'''. אע"ג דתדירי מסוכה ולולב לא הקדימם להם, משום דלא שכיח שישבע אדם עליהם שלא להניחם כי עובר בשמנה עשה {{ממ|מנחות מד.}}, משא"כ בסוכה ולולב: