עריכת הדף "
דרישה/חושן משפט/רסב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == וכן לשונות דארגמן חשיבי ועיגולי דבילה כו' מידי דמיכל הוא וחשיבי כו' וגיזי צמר כו' טעמים אלו שהזכיר רבי' כתב הרא"ש ז"ל וכתב ב"י ז"ל ויש לתמוה עליו למה החליף שיטת הגמרא שאמרו (בדף כ"א) עיגולי דבילה כו' אגב דיקירי ממשמש בהו ואפשר שהוא ז"ל לא היה מפרש יקירי מלשון כובד אלא מלשון חשיבות א"נ אפילו את"ל שהיה מפרש יקירי מלשון כובד כיון דמחרוזות ליכא כובד וצריך ליתן טעם משום דמידי דמיכל הוא חשיבי ההוא טעמא סגי לעיגולי דבילה ותו לא צריך בהו לטעמא דיקירי עכ"ל ושני התירוצים אינם נוחים לי דלתירוצא קמא קשה חדא דשם לפני זה ובתריה נקט לשון חשיבות ומ"ש דנקט גבי עיגולי דבילה לשון יקר ועוד דא"כ למה לא הקשה המקשן מאניצי פשתן דלא שייך בהו טעמא דחשיבי ודוחק לומר שידע טעמא דאיידי דכבידים יודעים בעלים בנפילתן דמ"מ מדרך התלמוד לפרש כל הקושיות והתירוצים השייכים והא ראיה שכל הקושיות שנקט התם כמעט התירוצים בסגנון אחד אלא שאין חשיבות דהאי כחשיבות דהאי ואפ"ה פרט לכולהו ועוד דאי איתא שהרא"ש פי' לשון יקירי הנזכר בגמרא לשון חשיבות לא היה הוא כותב אצל אניצי פשתן לשון אגב יקירייהו שהרי התם טעמא משום כבידותן הוא ועל תירוץ שני ק' ר' לא שנה ר"ח מנ"ל כיון דסתמא תלמודא קאמר (דקאמר) דעיגולי דבילה אגב דיקירי ממשמש והמקשן לא אהדר ליה כלום ממחרוזות של דגים איך ימלא לבו של הרא"ש לומר דקשיא ממחרוזות ושגם טעם של עיגולי דבילה הוא משום דחשיבי לכן נ"ל דודאי גם הרא"ש ורבינו פירשו אגב דיקירי לשון כבידות כמו שפרש"י ז"ל אלא דס"ל הא דאמרינן ת"ש עיגולי דבילה כו' אין קושיית המקשן מעיגולי דבילה אלא מאניצי פשתן דבסיפא ועלה קא משני אגב דיקירי כו' ולאו מילתא חדתא היא זו שכן נמצא כמה פעמים בתלמוד שהמקשן מביא התחלת הענין ועיקר קושייתו מהסיפא אע"פ שאינו מסיימו ובפרט כאן יש קצת סמך לזה מדקאמר ת"ש עיגולי דבילה הרי אלו שלו ובמשנה לא נזכר הרי אלו שלו עד לבסוף בתר אניצי פשתן אבל מעיגולי דבילה לא רצה המקשן להקשות דלבתר דשמע מהתרצן דמעות כיון דאדם עשוי למשמש אחריהן בכל שעה אמרינן מסתמא גם זה האובד הרגיש מיד בהן ונתייאש ממילא ידע דדכוותה עיגולי דבילה וכל מיני מאכל כיון דחשיבי לאדם וממשמש אחריהם בכל שעה נמי מסתמא מרגיש מיד בנפילתן אבל מ"מ פריך שפיר מלשונות של ארגמן לפי שלא ידעו סברא זו דלשונות של ארגמן חשיבי אבני אדם ודוק (ואע"פ דלפ"ז גם לשונות של ארגמן נכלל בקושיא זו והתרצן לא השיב ע"ז עד דחזר והקשה מינה י"ל שהסדרן חלקם לשני קושיות כיון שכל אחד יש לה תירוץ באפי נפשה): ולא נהירא דבגמרא מוקי למתני' כו' (ריש א"מ) וכבר כתבתי בפרישה דר"ל ולהרמב"ם טפי הוה עדיף לאוקמי בדאשכחינהו דרך נפילה ל' ב"י והחכם המרשים כתב ז"ל מ"ש ול"נ כו' נהירים ומאירים דהא דאקשי ה"ד אי דרך נפילה אפילו טובא נמי כו' גם אליבא דאביי דהלכתא כוותיה מקשינן לה דכיון דיקירי מידע ידיע כדאמרי' בעיגולי דבילה והא דמותבינן לאביי ממתני' ומתרצינן לה במכנשתא דבי דרי היינו מקמי דידעינן טעמא דיקירי אבל בתר דידעינן לה מתניתין בכל אופן מיתוקמא כאביי עכ"ל וכדבריו כתב הרמב"ן ז"ל אהא דקאמר (ר"פ) אמאי דתנן מצא פירות מפוזרים הרי אלו שלו וכמה אמר ר' יצחק קב בד' אמות ה"ד אי דרך נפילה אפילו טובא נמי ואי דרך הינוח אפילו בציר מהכי נמי לא אמר רב עוקבא בר חמא במכנשתא דבי דרי עסקינן והקשו התוס' והרמב"ן ז"ל ל"ל לאוקמי למתניתין בקב בד' אמות ובמכנשתא דבי דרי לוקמי בדרך נפילה ואפילו טובא ומפרקי' משום דלאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש לא מצי לאוקמי בדרך נפילה וכתב הרמב"ן ז"ל וזו שהביא רבינו ז"ל בהלכות אי דרך נפילה אפילו טובא נמי הרי אלו שלו ואינו נכון לפי מה שכתבנו ונ"ל שהוא סובר דבתר דמתרצה בגמרא אגב יוקרייהו וחשיבותייהו כו' ה"נ יקירי וחשיבי ולא איצטריך אביי לדר' עוקבא עכ"ל עכ"ל ב"י ואני אומר שאף שהרמב"ן והמרשים כתבו זה לשינויא דחיקא ליישב דעת הרי"ף והרמב"ם כ"כ אבל המעיין שם בגמרא ובתוס' יראה ויבין שממקום שבאו המרשים והב"י משם ראיה לדברי רבינו בהגמרא דלדעת המרשים הו"ל לתלמודא למימר לבתר דמסקינן תירוצא דיקירי וחשיבי השתא דאתית להכי פירות מפוזרים נמי בדרך נפילה ואפילו טובא וכדרך התלמוד בכל מקום גם מהתוס' מוכח כן שכתבו ז"ל א"ר יצחק קב כו' ה"ד אי דרך נפילה כו' ור' יצחק לא בעי לאוקמי דרך נפילה ואפילו טובא משום דסבר כאביי דיאוש שלא מדעת לא הוה יאוש כו' ע"ש וק' הא אביי גופא מודה במילי דחשיבי ויקירי וא"ל שהתוס' כ"כ אדברי ר' יצחק קודם שידע המסקנא דהא כיון שכתבו דמשום דברי אביי מוקי לה הכי מאן דידע הא ידע הא אלא ש"מ שהתוס' ס"ל דבפירות לא שייך ה"ט משום דסתם פירות הנזכר בלשון משנה הוא תבואה (וכדמשמע לשון הגמרא דמוקי לה במכנשתא דבי דרי ודכותה בב"ב המוכר פירות לחבירו מקבל רובע טינופת לסאה ופר"ש פירות תבואה וכן מוכח התם בגמרא ועוד הרבה דכוותיה) ותבואה כיון דלא חזי למיכל עד דטחינן ולשינן ואפינן ממנה לחם לא [חשיבי] וכן כבידות נמי לא שייך דסתם תבואה אין אדם נושאה על כתיפו כ"א ע"ג בהמה או מביאה ע"ג עגלה וא"כ אינו מרגיש מיד בנפילתה מחמת כובדה ול"ד לאינך דחשיב במשנה אניצי פשתן דמיירי במעט דומיא דלשונות של ארגמן דאדם נושאן בעצמן וא"ל דה"ט דפירות מפוזרים סתמא קתני משמע אפילו מעט משא"כ אניצי פשתן דהיינו חבילות פשתן דא"כ איך מוקי לה הגמרא בקב בד אמות דלאותה אוקימתא צ"ל דמיירי בקב דוקא ולא מעט (ממנו) ולדעת התוס' צ"ל שהמקשן דפריך אי דרך נפילה אפילו טובא נמי אליבא דרבא פריך וה"ק לדידך דאמרת קב בד"א הוא שלו אי דרך נפילה ע"כ צ"ל דס"ל כרבא דאי כאביי הוה אסור וא"כ אפילו טובא נמי ורב עוקבא דשני במכנשתא דבי דרי לסברתו השיב ליישב דברי ר' יצחק אפילו אליבא דרבא וזה בעינו דעת הרמב"ן ומש"ה קשיא ליה על הרי"ף שהביא הך פירכא דאי דרך נפילה אפילו טובא נמי כו' דכיון דאליבא דרבא הוא ואנן קיי"ל כאביי הו"ל להשמיטה וכמו שהשמיטו הרא"ש מה"ט וז"ש ונ"ל שהוא סובר כו' נראה שהרי"ף סובר כן אבל לי ולחכמי צרפת לא ס"ל הכי אלא כמו שכתבנו (והוא דעת התוספות) וגם רבינו ידע דאיכא למדחק ולתרץ כמו שתירץ המרשים אלא שלא מסתבר ליה ומש"ה לא כתב עליו לשון תמיהא או לשון קושיא מהגמרא אלא לשון לא נהירא כנ"ל ודוק: מצא ציבורי פירות חייב כו' לשון המשנה (סוף דף כ"ד) ציבורי פירות ציבורי מעות ג' מטבעות כו' חייב להכריז ע"כ וכלשון הזה הביאה הרי"ף והרא"ש ז"ל וא"כ יש לתמוה על רבינו שהשמיט ציבורי מעות ועיינתי בכל ספרי רבינו ולא מצאתי ליה והיה אפשר לומר דס"ל דלשון המשנה בדרך פי' נשנה וה"ק ציבורי מעות דהיינו ג' מטבעות כו' וכמ"ש התוס' התם על הא דפריך הא גופא קשיא כו' ז"ל אמתניתין לא פריך דמצינו למימר דג' מטבעות היינו פי' דציבורי מעות ע"כ וכיון שכן התרצן שהשיב לו כל שאין עשויין כמגדלות מפוזרות קרי להו משמע שמודה לסברתו ועוד דמסתמא מעות מפוזרות דקתני במתניתין הוא דומיא דמעות מפוזרות הנזכר בברייתא דמשלחפי שלחופי וא"כ ממילא ציבורי מעות היינו ג' מטבעות זע"ג זה שהוא דבר והיפוכו כך היה אפשר ליישב דעת רבינו אבל הוא דוחק ועוד דברמב"ם איתא להדיא דשני דינים הן וכן בקיצור פסקי הרא"ש לכן נ"ל להגיה בדברי רבינו ציבורי מעות (וכן משמע קצת ממ"ש בסמוך גבי בדין של מחטין) ומסיק וקאמר דמקום הוה סימן אף בציבורי מעות וטעמא דאמרינן דמטבע לא הוה מקום סימן הוא איידי דזוטרי א"א לכוין המקום וציבורי מעות ודאי אפשר לכוין וכן משמע התם בגמרא דלמ"ד מקום הוה סימן אפילו ציבור פירות וציבור מעות מחזירים בסימן מקום והשתא א"ש מה שמסיק רבינו וכתב אח"כ בסמוך ז"ל בד"א שמחזירין מטבע בסימן בסימן מקום וכמ"ש עוד מזה א"נ אפשר לומר דרבינו השמיט ציבורי מעות משום דאין דרך הנחת בני אדם כן לציבור מעות במקום הליכת בני אדם ובכל מקום דרך רבינו להשמיט דינים דאינם שכיחים:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: טוש"ע
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף