עריכת הדף "אפיקי ים/א/מא" (פסקה)

==ג==
ג) '''ונראה''' בזה דבר חדש. למאי דקיי"ל דבכל התורה כולה כל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי ממונא לא משלם. ובחובל בחבירו גילה לן קרא דממונא משלם מלקי לא לקי וכמבואר בכתובות {{ממ|דף ל"ב ע"ב}}. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות חובל ומזיק הלכה ט' החובל בחבירו ביום הכפורים חייב בתשלומין אפי' במזיד. אע"פ שעבר עבירה שהוא חייב עלי' מלקות והלא כל המחויב מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם שאין אדם לוקה ומשלם. כך הם הדברים בכל חוץ מחובל בחבירו שהוא משלם שהרי בפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין שנאמר רק שבתו יתן. וכן הוא בטוש"ע ח"מ סי' תכ"ד ועיי"ש בסמ"ע סק"ג. ועי' בהפלאה לכתובות שם ובמנח"ח ממ"ט שביארו טעמייהו דהפוסקים ז"ל. דכיון דגלי קרא בחובל בחבירו לענין לאו דלא יוסיף שמשלם ואינו לוקה ה"ה לגבי לאו אחר גזה"כ הוא דמשלם ואינו לוקה עיי"ש והנה הש"ס במכות שם אמר אונס ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה אי דקטלה קים לי' בדרבה מיני' והרי מבואר מהש"ס דאם בשעת ביטול העשה. עשה מעשה ששייך בה דקים לי' בדרבה מיני'. שוב אין בו מלקות. אך דעיקר חיוב המלקות הוא על עבירת הלאו דהיינו הגירושין. מ"מ כיון שאין עבירת הלאו בניתק לעשה לא נגמרה עד שגם העשה יבטל בידים וכמ"ש רש"י ז"ל בסוגיא שם. א"כ אם בשעת ביטול העשה נתחייב דבר הפוטרו ממלקות מצד דקלב"מ. מסלקינן אותו מעשה מיני'. ואינה יכולה לגרום לו חיוב מלקות גם על מעשה הקודמת. ועי' בגיטין דנ"ב ע"ב בתוד"ה מנסך ובדו"ח להגרעק"א ז"ל שם: