עריכת הדף "אלשיך/שמות/כא" (פסקה)

== ד ==

'''אם אדוניו יתן לו אשה וכו'. ''' אמר עמוד והתבונן טוב טעמי והוא כי לאשר יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה שהוא שעי"כ הוא ספק אם יאמר העבד אהבתי את אשתי ואת בני הכנענים כי לא יבצר קשר אהבה באשתו ראשונה. וזהו ואם אמר כו'. אך מי שאין לו אשה ישראלית ובנים תדבק נפשו בכנענית וקרוב ודאי שיאמר אהבתי את אשתי כו'. וז"א ואם אמור וכו' נמשך אל הקודם לומר ע"י היות לו אשה כבר הוא ספק אם אמור וכו'. כלומר שע"כ היטבתי אשר אמרתי אם בגפו יבא בגפו יצא בל תדבק נפשו בכנענית: 

'''וע"פ ''' דרכו הודיענו דרכו של יצה"ר. איך מעט מעט הולך ודוחה ועוקר אותו מעבודת קונו כי הנה מתחלה לא יאמר רק אהבתי את אדוני. אך מזה ימשך לומר גם את אשתי כי דבקה נפשו בכנענית בת אל נכר. ועדיין בזה יש תואנה לאמר כי יצרו תקפו מהנאתו. אך עוד מעט גם את בניו הכנענים יאהב וימשך עוד על אומרו לא אצא חפשי כי אינו חפץ בחפשיות. וזהו אם אמור יאמר כ"א אמור אהבתי את אדוני ימשך יאמר גם את אשתי וכן ממדרגה אל מדרגה גם אם לא היתה אהבת אשתו ובניו האמורה. כי בזה יבעט מהיות עבד לאדון הכל ובחר להיות עבד עבדים ככנעני כי גם אדוניו עבד לה'. וטימא החותם אשר הוא חתום בו להורות היותו עבד ה' הוא ברית מילה. טמא יטמאנו בבת אל נכר הכנענית. ועשה כן קו לקו כאמור. ע"כ צוה הוא ית' להעיר לו אזן ברציעה. לרמוז לו פתוח יפתח שערי אזנו. ויקשיב וישמע לחתור את מעשה ה' אשר עשה לו בדלת ומזוזות במצרים ע"י דם פסח. כי בו יצא מהיות עבד אנשים. ובדם הברית נעשה עבד לו ית' חתום בחותמו. ועי"כ ניצול מעבדות וממיתה כמרז"ל במכילתא כי על שני דמים אלו חיו ישראל בצאתם ממצרים ועליהם נאמר בדמיך חיי בדמיך חיי שתי פעמים. ושני דמים הללו היו במזוזות ובדלת. כשפסח ה' על הפתח כמאמר ספר הזוהר. על כן תעשה לו זכירה זו בדלת. אולי יהיה זכרון אל לבו לשוב מדרכו כי עתה נעשה כנעני זה פעמים. א' שבחר בעבדות. ב' שדבק באשתו הכנענית. ויתכן כי ע"כ היה מרצע שעולה כמנין כנעני שתי פעמים. ומן הטעם הזה מצאנו טוב טעם. אל אשר לא צוה הרציעה הזאת מיד כשנמכר לעבד איש ועזב את ה' אדוניו באמת. וע"כ ארז"ל אזן ששמעה כי לי בנ"י עבדים וכו'. תרצע שהוא על הרמז הזה. שאם לא כן גם כל התורה כלה שמעו כאשר שמעו זה. ואין לומר כי זה שמעו פנים בפנים כי לא היה כן רק אנכי ולא יהיה לך ואין שם כי לי בנ"י עבדים וגם מז"ל (שם) על הנמכר בגניבתו אזן ששמעה לא תגנוב וכו'. כי שם הקושי יותר גדול. וגם כי שם ידבר על גונב נפש. יהיה הענין אזן ששמעה לא תגנוב נפש. ולא זכרה כי ע"י גניבת נפש הוא יוסף. נתגלגל שנמכרו בגניבתם למצרים. ולא נזכרה לבלתי גונב מה שנמכר בגניבתו גם עתה כמאז תרצע. ועל היות האשה בושתה מרובה משל איש. חסה תורה עליה ביותר. שייעדנה לו לאשה או לבנו. ורמז בהבלתי צאת כצאת העבדים בראשי איברים מה שגם זה הוא באיש. לרמוז על פי דרכו שלא ירים את ידו עליה כי אם בעבד כנעני מספיק להוציאו לחירות מה גם בבת ישראל. ועכ"ז אינה יוצאת. ובמה יכופר לו אם יעשה בה מה שבכנעני שגופו קנוי מספיק להוציאו לחירות ודרך רמז יאמר כי תקנה וכו' כי למען נשכיל להיטיב בא האלהים במועצות ודעת להדריכנו למען חיינו. ודבר ידבר הוא ית' עם כל אחד משני חלקי האדם. אשר חיברם היוצר ית' לשרתו ולברך בשמו את הבכור כבכורתו ואת הצעיר כצעירתו בגדול היחל היא הנפש ובקטן כלה הוא הגוף. והנה ידוע כי רצה הקב"ה לזכות את הנפש למען תסגל מצות ומע"ט להעלותה גם עלה אל האלהים אשר נתנה בכתנות אור ועטרות. שרפים עומדים ממעל לה מטוב מעשיה וירא והנה בת מלך גדול וקדוש היא רוחני לא תוכל לצאת ולבא בעולם השפל החומרי הלזה לעשות מעשיה מעשה אלהים המה מצות ה' אשר תעשה אותן. ע"כ הכין לה הוא ית' והקנה לה עבד יעבוד עבודתם הוא הגוף ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו לסגל מצות. לאצור אוצרות מכל טוב מצות ומע"ט לאור באור החיים ולבל יכביד עליה בחייה טורח משא מצות ה'. ימי שנותיה שבעים שנה. ע"כ בא הוא ית' לדבר על לבה ואמר לה כי תקנה עבד עברי. הוא הגוף לעבוד עבודתו אל יכבד ויראה בעיניך הזמן כי הלא שש שנים לבד הוא העבדות שהוא שש עשיריות כי בשביעית שהוא בעשור השביעי שהיא חיי האדם אז יצא לחפשי כי במות הישראל הכשר אז הוא חפשיותו באמת. ומי זה אשר לא יבחר בעבדות ששים או שבעים שנה לאכול חיים ארוכים עד אין קץ. ומזה ישא האדם ק"ו כי אין לך אדם שאינו טורח על חיי העה"ז רוב הימים שהוא חיי שבעים שנה לפי הערך ההוא איזה זמן יספיק לו לצבור אוכל השנים הבאות אחרי מותו כי רבים המה וישאל נא לימים ראשונים אשר מתו אנשים זה אלפים או שלשת אלפים שנה וחייהם היו שבעים. איזו היתה להם חלק יתר שיעשה כל חפצו וכל ישע טורחו ועבודתו עליהם קצבת חיותו בעוה"ז המעוטה או המרובה שאחרי כן גם רמז שחפשיותו שאחר המות הוא חנם. שכל מתן שכר המצות הוא מתנת חנם כי מי הקדים את הקב"ה ואין איש עושה מצוה שלא הקדים לו ה' טובה ואם בגפו יבא שיטפול האדם בעה"ז בהנאות גופו. גם בגפו יצא כח הנפש בעבירות והעדר אושר. אך אם בעל נפש בעל אשה הוא וצדיק. גם הגוף ירויח שתצא אשתו שהיא הנפש עמו שהוא עם הגוף כי אחר המות תהיה התקשרות מה לגוף אצל הנפש ויושפעו על ידה. ועד נאמן רבינו הקדוש. שע"י קשר ושפע נפשו אל גופו היה כח בבחינת הגוף. לקום ולבא אל ביתו בלילי שבתות לקדש: 

'''אם אדוניו יתן לו אשה וכו'. ''' הנה דבר זה תסמר שערת כל בשר איש אשר לו מוח בקדקדו כי אין נקי מזה כי הלא מי גבר יחיה ויעמול בתורה ומצות כל ימיו ולא יחטא מאה או מאתים פעמים בכל ימי הבלו ואוי לו כי גם יהיו לו לעומתם אלף אלפים זכיות הלא במותו מכניסין את המת לחדרי גיהנם עד מלאת ימי מרוקי נפשו ורוחו. אך הנשמה תהלל יה תעלה אל אלקים וכל אורות שרפי קדש אשר פעל מצות אשר עשה המה יעלו עמה ולא יתענג בדשן מעשיו הטובים כי לא ישליטנו האלהים בהם עד אשר יטהר או יתגלגל והוא מר ממות ואוי לו לאשר לא ישית לבו טרם ימות ליטהר עד יפסק זוהמתו ותתום חלאתו ובא יבא ברנה אל המנוחה ואל הנחלה וישמח במעשיו הטובים ובמלאכיו אשר ברא לפני ה' כי בא להקביל פניו. וזה מאמרו ית' אם אדוניו יתב' יתן לו אשה היא נשמה קדושה וילדה לו בנים הם מצות עשה או בנות הם מצות לא תעשה. ויעשה האיש הזה באופן שהאשה היא הנשמ'. וילדיה הם הסניגורין שברא ע"י מצותיו יהיו לאדוניה. ויתדבקו אליו ית' והוא הרוח ונפש יצא בגפו משולל מהם ואם כן מה תקנתו הלא הוא אם אמור יאמר העבד. אחרי שהרשיע לעשות אהבתי את אדוני ית' את אשתי הוא נפשי ואת בני הם מצותי שעשיתי בל תתפרד מהם וישיב אל ה' לא אצא חפשי מהם אז בבואו ליטהר מסייעין אותו והגישו אדוניו אל ה' ויתן בלבו רצון טוב ויקרבהו אליו ע"י שיגיש אותו אל הדלת הוא שיפתח לו שער של תשובה. וגם ירצע אזנו הערלה משמוע ע"י השמיעה יתוקן הכל. כמו שאמרו ז"ל על פסוק שמעו ותחי נפשכם. ובזה ועבדו ית' לעולם. וכהתימו לדבר על לב הנערה היא הנפש לנוכח אתה באומרו כי תקנה וכו'. ישית לבה עליו למען תצא אשתו עמו כמדובר. שם פניו לדבר אל הגוף גם הוא ידרוש שלומה וטובתה כי בת מלך היא. ובשלומה יהיה לו שלום יסלסלה וירוממה כדת מה לעשות לכבודה בת מלך הקדוש ולהיותו חומר עכור חדל מדבר אליו לנוכח כאשר דבר לה. כ"א שלא לנוכח היחל ואמר כי ימכור איש הוא ית'. את בתו היא הנפש לאמה כי כאשר הוא עבד לה בתורה ומצות גם היא אמה בפעולותיו הגשמיות כי בלעדה לא ירים את ידו ואת רגלו לעשות מעשהו זר מעשהו אצלה כי רוחנית היא על כן השמר פן ואל תצא כצאת העבדים בחסרון אשר אשר לאיצאו מהתנחל בם אם לא בחסרון ראשי איברים. אך היא לא תהיה יציאתה מאתך. חסרת שלימות כל פרטי חלקיה המתקדשים במצות. כ"א תנה לו כמו שנתנה לך. ואם זולת העדר שלמות. תהיה גם כן רעה בעיני אדוניה. אשר עניתם לעשות מצות ה' אשר לא תעשינה לאשמה בה. אשר לא יעדה הוא ית'. לכך ואם הוא בוי"ו אשר לו ית' יעדה בתתה לך ולא לזרים חלילה. ע"כ והפדה מוטל עליו לפדות מכחות הטומאה המחזיקים הלא המה מלאכי חבלה אשר בראת במעשיך הרעים. הוא בבגדו בה והוא הנודע מספר הזוהר. כי כאשר מצדקת הצדיק נעשה לנפשו מלבוש קדושה. כי בו תעלה בהיכלי מלכו של עולם. והוא הנקרא בגמרא חלוקא דרבנן. כי מרשעת הרשע נעשה לנפשו מלבוש טומאה. הנקראים בגדים הצואים כי בם יאחזוהו מלאכי חבלה לרמוס ולהאביד ולהרוס כי הם כבית יד למו. וז"א בבגדו בה כי מה שנמכרה לעם נכרי. הוא מטעם היות בגדו בה. הוא בגדי טומאתו אשר הלבישה בהעוותו. ואם לבנו יעדנו כי יש לו בן צדיק ומיעדה לו. שבזכותו תנצל מדינה של גיהנם. כי ברא מזכא אבא אל יבטח בזה להניחה בבגדים הצותים. כ"א כמשפט הבנות יעשה לה כאשר בהשיא בת לאיש כי לא יתננה לו מנוולת רק לפחות במקצת קישוט. כן קשט אותה בצד מה. ואל תניחנה לתתה לו. שיטהרנה בנוול רב. הנה כל זה הוא אם יחטא בעל הנפש הנזכר ויטמאנה. אך אם יזכה בכשרון מעשים טובים. עד שאחרת יקח לו שעל הנפש תבא לו רוח. או על הרוח תבא לו נשמה. הנה זו השנית צריכה מזון יותר משובח מהקודמת. וכסות חלוקא דרבנן יתר משובח והכשר עלייתה ליל שבת אל ג"ע של מעלה. בהדרגה יותר מעולה מהקודמת. וצריך יתנהג בחסידות שיעור נמרץ. וזהו שארה שהוא המזון מתורה ומצות בהתמדה וכסותה להיות בכוונת קדושה. ומסולקת פנייה זרה ועונתה ליל שבת לעלות אל ג"ע העליון כמדובר לא יגרע כ"א שלש אלה המיוחדים להלא יעשה לה. רק אשר היה מתנהג עם הראשונה בלבד. מה הרויחה בבואה. כי הלא ויצאה בתשובה אל האלהים אשר נתנה. חנם בלי חמדה. וזהו אין כסף כד"א (תהלים פ"ד) נכספה וגם כלתה. שהוא ל' חמדה: