עריכת הדף "אלשיך/קהלת/ו" (פסקה)

== ז ==

דרך מווכח כדרכו הלא דברתי דופי על העושר בכל המקראות הסמוכים באומר כי מרובה קלקלתו מטובתו אם לא במתת ה' והלא נגד זה יש קושיא והיא כי הלא אשר הוא נהנה מיגיעו יגיע כפיו כי יאכל מתי יעשה לנפשו כי הלא אחר שכל עמל אדם לפיהו לתת לתוך פיהו לאכלה גם הנפש לא תמלא אצ"ל הגוף שהוא לקברות יובל כי אם גם הנכש שעיקרה שכר מצות הוא לה כמאמר ר' יוסף חדאי נפשי לך קראי לך תנאי לא תמלא כי הלא מה יותר כלומר מה שהוא יתרון להשיג השלמות וחיי הנפש הוא לחכם מן הכסיל משולל חכמה שעל ידה היא השגת השלמות וזה לא יוכל להשיג העני כי הלא מה לעני שיהיה יודע חכמה להלוך נגד החיים שיהיו מגמת פניו להשיג החיים הנצחיים כי ע"י החכמה היא ההשגה והוא בעניו לא יוכל להשיג החכמה כלומר וע"כ צורך השגת השלמות הוא העושר ולא עוד אלא שבהיותו עני יתרפה מעבודת שמים והוא כי הנה טוב מראה עיינים כו' והוא כי אחד מהדברים שמרפין ידי עובדי ה' הלא הוא כי היצה"ר פורע לאלתר עובר עבירה וטועם טעמה גוזל וחומס ואוכל ומאכיל לבניו ממנו אך בעבוד את ה' שכרו בהקפה לע"ה כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וע"כ יתחמץ לבב הצדיק עובד את ה' ובביתו אין לחם ואין שמלה ולעומתו איש הבליעל מלא ביתו כסף וזהב כי הלא יצר סמוך יאמר אליו קרב אלי ואפרע מיד ולא אל המאחר לשלמך וזהו טוב מראה עינים שירא' האדם שכרו לפניו מהלך נפש שהוא מאמר האדם לנפשו הלוך נפש עד מלון מושבך כי אז תקבל שכרך כלומר ולכן טוב טוב היה נראה הוא יתברך פה לאדם עולמו בחייו למען ישכיל ולא שיהיה הכל בהקפה באופן כי העני יתמרמר בראות כי לא יראה את כל מאומה בידו ולא שזו טענה מספקת כי הלא גם זה הבל כי הלא טוב לגבר לקבל שכרו בעולם הגדול והקדוש מבע"הז שהוא טוב גשמי אך עכ"ז יש רעות רוח ונפש בפתוי יצרו שמוצא מקום לפתותו ומה גם לעני כי לא יראה טוב וש"ת הלא מי פתי יסור אל פתיות הלזה ולא ישעה כי אלהים קדושים הוא יתברך ושכרו אתו ופעולתו לפניו בעולם העליון לז"א מה שהיה וכו' לומר מי יעמוד לפני תוקף היצה"ר כי טענה חלושה תהיה עזר כנגדו כעבות העגלה להחטיא כי מי לנו קדוש וכמעט רוחני וגדול וחשוב מאד לפניו יתברך ולא יכול להתיצב לפני היצה"ר עד שהחטיאו וזהו מה שהיה שהוא מה שהוא עיקר ההויה ותכלית כל מעשה בראשית כבר מקודם נברא שמו שהוא מהז' דברים שקדמו לעולם והוא ינון כי לפני שמש ינון שמו הוא מלך המשיח ונודע הוא אשר הוא אדם כי ינון הוא אדם הראשון כי אדם הוא אדם דוד משיח הנה כי תכלית ועיקר ההויה שהוא אדם והוא שעליו הושתת העולם שהוא משיח תכלית הטוב המקווה שע"כ נקרא שמו מקודם לעולם שכל זה יורה גודל אכותה מרום וקדוש ועכ"ז ולא יכול לדון ולהלחם עם שתקיף ממנו הוא היצה"ר כי נצחו והמיתו ומה עשה שאר האדם כי יש עזר כנגדו לשיפתהו ויוכל דברים הרבה בעולם מרבים הבל הם הכנית רבות מרבים המשך האדם אחר ההבל כענין ראות ההצלחת הרשעים כיוצא בזה מה יותר לאדם מה יתרון יש לנקרא אדם הוא השלם הנקרא אדם שהוא תואר הגדול שבתוארי המין ומה יתרון לו בהיותו צדיק נקרא אדם שיבטח לבלתי שית לב אל הצלחת הרשעים והוא עני ודל לחטא וש"ת הלא יראה וישפוט אחרית דבר מטוב הרשעים כי ידין ק"ו ומה אם לעוברי רצונו ייטב להם בעה"ז לעושי רצונו לא כ"ש ויתנחם על מה שיחסר לו בעה"ז ויעשה טוב לז"א מה שאמרתי כי יש דברים הרבה מרבי' הבל ולא נאמר שידין קל וחומר מעצמו הוא כי מי יודע מה טוב המוכן לאדם מי הוא שיודע אותו עודנו בחיים שעי"כ ימשך אחריו וזהו מי יודע וכו' בחיים ולא בלבד יסכל אותו האדם בילדות והפשרות רק מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל והוא כי עם היות כי הימים הבל ואין בם ממש העוסק בתורה ומצות יקנה בם איכות קדושה והויה קיימת והם המתקרבים בעת מותו כמ"ש בספר הזוהר על ויקרבו ימי ישראל וכו' וזהו ימי הבלו נעשים מהיות הבל כצל שיהיה בם עשיה בהויה וקיום להסתופף בם כצל אשר מי יגיד לאדם מה שיהיה אחריו לנפשו אחרי מותו אם ייטב לו אם לא בעוד שהוא פה תחת השמש כי לא ידע עד עלות נפשו במותו לכן טוב טוב היה יהיה לו מראה עינים בחייו לראות קצת מהטוב לשיעמול בע"ש מה שיאכל בשבת ע"כ משיב ואומר טוב שם משמן טוב וכו' לומר כי הוא יתברך מראה כי טוב שם טוב משמן טוב של מלך הנמשח בשמן שיש לו גדולה בעה"ז כי הלא יום המות שמראין לו אז אושרו הוא טוב מיום הולדו ואז יכיר הרואה בשמחת הצדיק בעל שם טוב ביום המות והרי הוא כאלו בעה"ז יהיה לו מראה עינים מטיב העהיב כאשר הזכירו בב"ר על פסוק וימת אברהם וכו' וכמה צדיקים ששמחו נפשותם במה שהראו להם מתן שכרם: