עריכת הדף "אלשיך/ויקרא/כ" (פסקה)

== ח ==

'''ושמרתם את כל חקתי וכו'''' . ראוי לשית לב. (א) וכי זו תורה וזו שכרה שאחר שמור ועשות כל החקים וכל המשפטים לא יהיה כל רק שלא תקיא הארץ אותם ולמה היה להקיאם. (ב) אומרו ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי הלא אזהרה זו נאמרה פעמים ושלש בשתי פרשיות אלו. (ד) שיורה כי אחר שמור חקותיו ומשפטיו ית' היה מקום להם בחקת הגוים וצריך להזהירם ולא תלכו בחקות הגוי וכו' בוי"ו כמוסיף על קיום המשפטים והחקים. ונהפוך הוא כי תחלה היה ראוי להזהר בסור מרע ואח"כ בעשה טוב. (ה) אומרו כי את כל אלה עשו ואקוץ בם כי כאשר נכנס באומרו ולא תקיא אתכם הארץ היה לו לומר כי את כל אלה עשו ותקיא אותם הארץ. (ו) אומרו ואומר לכם אתם וכו' מה צורך לומר ואומר לכם וכו' הרי אמר אשר אני משלח מפניכם. (ז) אומרו ואני אתננה לכם ידוע הוא שהוא ית' יהיה הנותן אותה וכן אומרו לרשת אותה הוא מיותר. (ח) אומרו ארץ זבת וכו'. מה צורך לספר הטובה פה והרי נאמר פעמים. (ט) אומרו אני ה' אלהיכם ואומרו אשר הבדלתי אתכם וכו'. אין נראה פה צורך לאומרו. (י) סמיכות אומרו והבדלתם בין הבהמה וכו' וגם היה ראוי שלא לאומרו כי הרי מפורש בעצם בפ' שמיני. (יא) אומרו והייתם לי קדושים שהרי נאמר בפרשה זו ב' פעמים קדושים תהיו וכו' והתקדשתם וכו' ולמה הושלש פה: (יב) אומרו לי מה שלא אמר בפעמים הראשונים וכן אומרו ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי מי לא ידע כי להיות לו ית' הבדילם. (יג) אומרו ואיש או אשה כי יהיה בהם וכו'. שהרי נאמר למעלה ובלתי מקושר אל הקודם: 

'''אמנם ''' הנה גם שהוא יתברך גדר לתת לישראל ארץ זבת חלב ודבש. לא יבצר מהיות דור בהיות ישראל יושבים על אדמתם מתפרנסים בצער כאשר היה בימי דוד שלא היה להם לישראל כח לפרנס ענייהם אם לא היו פושטין ידיהם בגדוד. וכן הרעב שהיה בימי דוד ארז"ל שהיה ראוי לבא בימי שאול ולא הביאו רק בימי דוד מפני שהיו גרופות של שקמה אשר כח בהם לסבול. הנה כי בימי דוד שהיו צדיקים נדחקו במזונות וההיקש באיזה דור זולתו לסבה מן הסבות. והלא היה מקום לו' איה ברכת זבת חלב ודבש. ע"כ אחשבה בא ית' ואמר הנה תראו כי ושמרתם את כל חקותי וכו' ועשיתם אותם והנה איני מבטיחכם מעתה כ"א שלא תקיא אתכם הארץ אך לא יחויב יהיה לכם בכל דור שבע גדול לאיזו סבה. לא תאמרו למה הביאנו ה' אל הארץ אם לא לאכול מפריה ולשבוע מטובה. כי לא כן הוא כי דעו נא כי אשר אני מביא אתכם שמה הוא לשבת בה כי בישיבה בה תהיה לכם קדושה. ע"כ בראותכם דוחק לא תלכו בחקות הגוים לומר כי הלא המה היו להם בתים מלאים כל טוב ואולי חקותיהם גרמו להם ותעשו כן גם אתם. כי הלא דעת תחסרו כי הלא אני משלח אותם מפניכם ומה הועילו להם חקותם ואדרבה את כל אלה עשו ואקוץ בם. ומה שאמרתי דרך חיוב הוא כי ואמרו לכם אתם תירשו את אדמתם לא שיחוייב היות לכם שבע גדול תמיד כי מה שאמרתי לכם זבת חלב ודבש היא מתנה מאתי עודפת על ירושת אדמתם. וזהו ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש. אמנם העיקר של ישיבת הארץ אינו אלא למה שאני ה' אלהיכם והוא כי ישראל הדר בח"ל דומה כו' (כדאיתא בכתובות ק"י). אך בארץ מתייחסת אלהותו ית' עליכם כי שם השכינה מחוספת ולא חלק בה לחיצונים. וכל היושב בה היא באויר קדוש תחת כנפי השכינה. וזה לכם על אשר הבדלתי אתכם מן העמים כי את ישראל נתן ה' נפשות חלק אלוה ממעל. כך ברוח הבהמה יש בטהורות בחינת קדושות משא"כ בטמאות וע"כ באכלם בהמה ועופות טמאים היית' משקצים את נפשותיכ' שבגויותיהם המתקיימות בכם במזון מאכלכם. וזהו והבדלתם וכו' ולא תשקצו את נפשותיכם וכו' ולא תאמרו די בשמרכם מצותי וחקותי אלה בלבד כי אחר שנפשותיכם קדושות יאות לכם לעלות מהדרגה אל הדרגה על היותכם דבקים בו להשיג רוה"ק או נבואה. והוא מאמר ר"פ בן יאיר (פ"ק דע"ג וסוף סוט') זהירות מביאה לידי זריזו' זריזות מביאה לידי כו' עד רוה"ק וזה יאמר והייתם לי קדושי' שהוא שלא תשקיטו עד תהיו לי להשיג רוה"ק ונבואה כי מפני זה ואבדיל אתכם מן העמים בנפש קדושה להיות לי. כ"א לא כן למה שמתי רוח אלהים בגוף לגוף חרש את חרשי אדמה. וע"כ איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו כי עזב מלידבק בה' ולידע הדברים על ידו ית' והלך חשכים לדרוש אל כחות הטומאה כמאמר הכתוב המבלי אין אלהים בישראל הלך לדרוש וכו': 

'''או ''' יאמר והייתם לי קדושים וכו'. לומר הלא אמרתי לכם ואבדיל אתכם מן העמים שהוא כמו שכתבנו בנפשות שמתחת כסא הכבוד הן ושעל כן תבדילו בין הבהמה וכו' בל תשקצו קדושת נפשותיכם בטמאות. ושמא תאמרו כי לא יראה הפרש בין ישראל לארמאי ולמה לא יוכר בין בעל נפש קדושה להפכו. לזה אני אומר כי והייתם לי קדושים שהוא כי כשתהיו לי תהיו קדישים שהוא בסילוק שהוא בעלות נפשותיכם לי כי מה שאבדיל אתכם מן העמים לא היה רק להיות לי. וע"כ די אם אז תהיה הקדושה וע"כ איש או אשה כי יהיה בהם אוב וכו' שעל ידי כן מדבקים עצמם בטומאה מות יומתו כי רחקו היות לו ית' בסלוקן: 

'''או ''' יהיה ענין הכתובים מפסוק ושמרתם את כל חקותי וכו' שאומר הוא ית' הנה לא ערכתי שלחן חקי ומשפטי והרחקתי אתכם מחקות הגוים ההם. והנה ג' חלוקים בדבר: (א) עשות חקות הגוים: (ב) הרחק מהם אך גם בשב ואל תעשה לא יעשו ג"כ חקים ומשפטים של תורה. (ג) עשות גם חקי ומשפטי. והנה היה אפשר יאמר איש בלבו כי לא תקיא אותם הארץ רק בעשותם חקות הגוים ההם. אך אם לא ילכו בחוקותם גם שלא יעשו ג"כ משפטי ה' וחקיו לא תקיא אותם הארץ. לז"א ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם וע"י כן ולא תקיא הארץ כלומר שאם לא ישמרו ויעשו חק ומשפטי ה' גם שלא ילכו בחקות הגוים תקיאם הארץ. והוא גלות משבת בה עם שאני מביא אתכם שמה לשבת בה. ושמא תאמרו א"כ מה הוא ההפרש בין חלוקה זו לחלוקת לכת בחקות הגוים. לז"א ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי בזה לא בלבד יחייב גלות כ"א גם כליה חלילה כי הלא את כל אלה עשו ואקוץ בם לכלותם במציאותם והוא אומרו לא תחיה כל נשמה כלומר וגם אעשה זאת לכם אם בחקות הגוים תלכו. וראיה כי דנתים משפט מות. כי הלא ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם שהוא כי ימותו באותו תצדק לשון ירושה עם היות שלפי האמת אין אתם יורשים אותם כי מאין ולאין מורישים אתם כ"א שאמרתי לשון מושאל להורות שימותו ויכלו כי הלא האמת הוא כי ואני אתננה לכם דרך מתנה ממני אלא שבידכם לרשת אותה שהוא לעשותכם ירושה ע"י כשרון. והוא כי מתנה יש לה הפסק וירושה אין לה הפסק שהיא שאם לא תזכו תהיה אחריכם לגוים ואם תזכו תהיה לכם עד עולם: 

'''או ''' יאמר ואני שהוא כמאמרם ז"ל פרשת במדבר במ"ר כל מקום שנאמר ואני הוא ובית דינו. יאמר ואני כלו' לפי האמת אינכם יורשים שלהם כ"א על יד אני ובית דיני אתננה לכם בדין אך תזכו כדי שתעשו אותה ירושה קיימת לעד טובה ?כם מעולם הזה שתהיה זבת חלב ודבש וגם לעוה"ב כי בהיותכם בה אני ה' אלהיכם כמדובר בקודם משא"כ לדר כו'. ושמא תאמרו איך תוכלו לעשות ירושה וגם בכם יצה"ר כגוים אשר אבדו אותה במעשיהם הרעים. אל תחושו כי הלא אתם יצדק בכם מה שאמרתי להיותכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים לתת לכם נפשות קדושות וע"כ והבדלתם וכו' פן תשקני את נפשותיכם הקדושות וע"כ אל יקשה בעיניכם התקרבכם אלי כי אני מבטיחכם כי והייתם לי קדושים לא כמלאכים שאין נקראים קדושים רק בערך בני אדם החומריים ולא אצלי ככתוב אצלנו על פסוק ואל מי תדמיוני וכו'. ובפסוק כי מי בשחק (בתהלים כ"ט) וכו'. שהוא כי מי בשחק מקדושי עליונין יערוך לה'. שיאמר דרך משל שמש בגבעון דום ויעמוד השמש וכיוצא בזה. אך ימצא מי שידמה לה' בבני אלים הם בני אבות הקדושים הנקראים אלים והוא כי יאמרו אומר ויקם להם. וזה יקרא דמיון אליו יתברך כמאמר ספר הזוהר על פסוק כי בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך הא בחכמי ישראל יש כמוהו שהוא כי יעשה נפלאות משא"כ למלאך שלא יעשה זולת אשר יצוה מאתו ית'. וע"ד זה יאמר והייתם לי כלומר אצלי קדושים משא"כ לה"ש שאינם קדושים רק בערך החומריים. ולא כמו זר יחשב כי הלא קדוש אני ואתם חלק ה' אמרה נפשכם באופן שאסייע אתכם כי מה באבדיל אתכם מי העמים אינו כ"א להיות לי ממש דבקים בי משא"כ למלה"ש ועל כן המתדבק בכחות הטומאה שהוא איש או אשה כי יהיה בהם אוב וכו' מות יומתו כי מהפך חלילה כונתו ית' וזהו אומרו מקדשכם: 

'''או ''' יאמר והייתם לי קדושים וכו'. לומר אל יעלה על רוחכם שכבר אתם לי מבל תהיו קדושים ופרושים כי הלא והייתם לי ע"י היותכם קדושים כי קדוש אני. ואם תאמר שכבר אתם לי מאז הפלתי גורלות ביני ובין ע' שרים. לז"א ואבדיל אתכם וכו' לומר כי אז לא עשיתי רק הבדיל מהם אך עדיין נשאר בידכם להוות לי ומאז היה כדי להיו' לי אחרי כן במעשיכם שתהיו קדושים:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}